בית המשפט המחוזי קיבל לאחרונה תביעת פינוי שהגישה יורשת של ניצול שואה שהלך לעולמו, נגד אדם שהשתלט על דירתו ברחוב מאיר גרוסמן בתל אביב וטען כי רכש אותה. השופט יהושע גייפמן קבע שעלו שלל אינדיקציות המפריכות את גרסת הפולש – בראשן ממצאי הגרפולוגית שלפיהם חתימות המנוח והנוטריון על מסמכי הרכישה זויפו – יש להורות על פינויו מהדירה תוך 30 יום.
המנוח היה בן 72 וערירי כאשר ה"עסקה" הנטענת בוצעה מולו בתחילת 2015. כשלוש שנים לאחר מכן הוא הלך לעולמו ולאחר שלוש שנים נוספות ניתן צו לקיום צוואתו, שבה הוריש את הדירה לתובעת. בנסיבות אלה הוגשו לבית המשפט שתי תביעות הדדיות: האחת, תביעת ה"רוכש" להצהיר עליו כבעל הדירה מכוח עסקת הרכישה הנטענת. השנייה, תביעת היורשת לפנות אותו מהדירה לנוכח העובדה כי העסקה הנטענת מעולם לא בוצעה, וכי חתימות המוריש על מסמכיה השונים זויפו.
השופט גייפמן קבע שחומר הראיות אשר הונח לפניו אינו מותיר מקום לספק כי עסקת הרכישה הנטענת מעולם לא יצאה אל הפועל, ומשכך יש לקבל את תביעת היורשת. כך, לבית המשפט הוגשה חוות דעת של מומחית להשוואת כתבי יד, שממנה עלה כי חתימות המנוח על מסמכי העסקה זויפו "ברמת הוודאות הגבוהה ביותר".
עוד מצא השופט, כי חותמת הנוטריון שהוטבעה על הסכם המכר והחתימה שבצדה זויפו, שכן בהתאם למידע שהתקבל מלשכת עורכי הדין – במועד ה"עסקה" היה הנוטריון מת מזה כשלוש שנים.
עדות נוספת לשקריו של "הרוכש" נמצאה בכך שהעסקה הנטענת מעולם לא דווחה לשלטונות מס שבח מקרקעין. זאת ועוד, במועד ה"עסקה" הייתה הדירה משועבדת לחברה מסוימת בגין הלוואה שנטל המנוח בחייו, ובעלת המשכנתה לא נתנה הסכמה לעריכת העסקה.
עו"ד מיכאל בן לולוהשופט הדגיש שלא מתקיימת הלימה בין השווי השמאי של הדירה במועד ה"עסקה", כמיליון שקל, לבין התמורה הנטענת בסך 400 אלף שקל בלבד. אמנם "הרוכש" טען כי לצד התמורה הכספית הוא התחייב לגור עם המנוח, לסעוד אותו ולממן את הוצאותיו עד שארית ימיו, אלא שמסכת הראיות הראתה שגם בנקודה זו הוא משקר.
כך, מעדות העובד הסוציאלי שטיפל במנוח עלה כי בתקופה שלאחר העסקה התגורר עם המנוח בדירתו נרקומן בשם השונה מזה של "הרוכש". עוד נמצא כי אותו נרקומן עזב את הדירה בשלהי 2016 ואילו המנוח עזב את דירתו בספטמבר 2017 לטובת שהות בבית חולים שיקומי בבת ים, עד לפטירתו מספר חודשים לאחר מכן.
לזאת הוסיף השופט כי בכלל לא הוכח שאכן שולמו לידי המנוח 400 אלף השקלים עבור הדירה. הנתבע ניסה להיאחז בקרנות המזבח כשסיפר כי השקיע 31,250 שקל בשיפוצה, אלא שלדברי השופט גם אם טענתו נכונה – זה לא מקנה לו בעלות בדירה.
לפיכך השופט קיבל את תביעת הפינוי של היורשת, והורה על סילוק "הרוכש" מהדירה תוך 30 ימים. בנוסף, הוא חייב אותו בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד ליורשת, בסך 30 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ היורשת: עו"ד שאול בר אילן
• ב"כ ה"רוכש": עו"ד שירלי אלמוג
• עו"ד מיכאל בן לולו עוסק במקרקעין ונדל"ן
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
