ניסיתם לשתות פעם מיץ מוגז שהפקק שלו משחרר גולת זכוכית לתוך המשקה? ייתכן שהילדים שלכם ניסו את זה. סודה רמונה היפנית, שהומצאה בכלל על-ידי רוקח סקוטי, קיימת ביפן מסוף המאה ה-19 והבקבוק שלה תוכנן עוד קודם לכן בבריטניה, כדי למנוע מהגזים לשחרר את פקק הבקבוק, שהיה כנראה משעם. רוב העולם מעבר מאז לפקקי מתכת ופלסטיק, אבל ביפן והודו יש מותגים שעדיין משתמשים בשיטת הגולה. איך זה קשור לדור האלפא? טיקטוקרים ויוטיוברים בארה"ב גילו את המותג הזה כחידוש מסעיר וגם בישראל המותג הפך לטרנד ויראלי ונמכר ב-13 שקל ומעלה לבקבוק של 200 מ"ל. בנוסף לגולה, שמאפשרת שליטה על זרם המשקה, המשקה הוא כמובן יפני מאוד, עם טעמים כמו מסטיק ושת"פים עם פוקימון – מה שעוד יותר האיץ את הפופולריות שלו.
החיבה למשקאות מעניינים לצריכה אישית חצתה מזמן את גבולות יפן, ממלכת המשקאות שלא ייאמנו. היא הפכה לסחף עולמי. אחת העלילות הכי מופרכות בתחום פחיות השתייה בשנים האחרונות, קרתה דווקא בארה"ב שם החלו למכור מים בפחיות. אחד המותגים הבולטים בנישה הוא Liquid Death מותג של פחית מלאה במים, בעיצוב מטאל, שהפך לעסק שמגלגל 700 מיליון דולר. המותג שמכנה את נוזל החיים בשם "מוות", הצליח לפרוץ מול שוק המים המבוקבק אדיר הממדים, בגלל ההומור השנון שלו ובשל הצורך המשונה לו הוא ענה, שחוצה דורות ומגדרים: להיות קול, סיגמא וריז בעודך שותה מים. אבל בקטנה, מפחית. הסלוגן שלהם, אגב, הוא "מוות לצמא שלך, מוות לבקבוקי פלסטיק".
גם מותגים מסורתיים החלו להשתעשע ככה. פפסי הוציאה בארה"ב טעמים כמו סמור'ס ופטל ורדים. בארה"ב צמח לו פרא מגוון בלתי נתפס של פחיות משקה: מיוגורט ועד תוססים אורגניים בשילובי טעמים מקוריים ואוליפופ, הסודה הפרה ביוטית בטעמי קרם בננה ושמנת אפרסק. כל זאת לצד מגוון מיצים ענק, תערובות מיצים וקוקטיילים עם או בלי אלכוהול שנמכרים בפחית או בבקבוק. ביפן, קוריאה וסין הקטגוריה הזאת מגוונת ומשוגעת עוד יותר. מדינת ישראל במשך שנים - נותרה אדישה.
ישראל נמנמה אך הטרנד התגנב גם לפה
בישראל דבקנו בקולה, פפסי, פריגת, שוופס. פיהוק. עולם המיצים המגניבים, הפחיות הזרחניות והטעמים הבלתי הגיוניים, כמעט שלא היה קיים פה עד לפני כמה שנים. בטח לא מייצור מקומי, אבל גם הייבוא היה איזוטרי. כששוויצריה הקטנה מכרה קרים סודה, ונילה קוק וצ'רי קוק מייבוא מקביל - מביני דבר התמוגגו, אבל שם זה נגמר.
בשנים האחרונות, צץ עוד אויב למשקאות בישראל מלבד השעמום: סימונים אדומים הוצמדו לכל מה שמכיל סוכר בכמות גבוהה והזהירו את הצרכנים בל ישתו משקאות מסוכרים. זה התכתב עם מגמה קיימת: צריכת משקאות תוססים ומיצים בבקבוקים משפחתיים (1.5 ליטר) נמצאת בירידה מתמדת כבר שנים ונראה היה שכולם עברו לשתות מים. מקסימום מים בטעמים.
אבל בצללים, משהו החל לקרות. במקררי פיצוציות, חנויות נוחות, רשתות עירוניות, רשתות שמיועדות לעולים מרוסיה, רשתות שמוכרות לעובדים זרים ורשתות ממתקים - הופיעו משקאות זרים. פחיות ובקבוקים של משקאות שלא נראו קודם לכן בארץ, וגם לא יוצרו בה. ופתאום, למהדורות מוגבלות של משקה האנרגיה אקסל, בשיתוף עם עומר לוי ויואב דגני, שני יוצרי רשת, יש רשימת המתנה בחנויות ופחית נמכרת ב-20 שקל.
ברשתות כמו טיב טעם המשקאות האלה כבר מוצגים על המדפים ולא רק במקררים. כלומר: מיועדים לצריכה ביתית ולא רק לצריכת אימפאלס - כשבא לצרכן משהו קר. ובמקביל, אפשר לראות בכל רשתות השיווק יבוא הולך וגדל של מיצים טבעיים ומוגזים בקרטונים ובקבוקים מכל העולם.
משקה מנטוס עם ג'לי קוקוס טעמתם?
תראו מה מצאנו בסניף טיב טעם - על המדפים. פחיות 330 מ"ל של ד"ר פפר זירו, פאנטה תות קיווי, וצ'רי קוקה קולה מיבוא מקביל של חברת אלון בראל, שנמכרים ב-8.20 שקל ליחידה או 2 ב-11 או 12 במבצעים. הם מיובאים מפולין וגרמניה.
אותו יבואן מוכר שם גם ליפטון ליפטוניק - משקאות תה ליים ואפרסק מוגזים של ליפטון מצרפת, לצד פחיות של משקה בשם Candy Can, בטעמי תפוחים ועוגת יום הולדת (תות וניל) שמיוצר באמסטרדם. ויש גם משקאות מנטוס בפחיות קטנות יותר של 240 מ"ל, בטעם לימונענע עם חתיכות ג'לי קוקוס, שמיוצרות בדרום קוריאה.
לזה מצטרפים המיצים של גרניני, משקה שמכיל מים, סוכר לבן אך גם מחיות פרי ומיוצר בצרפת ונמכר בגדלי 250 מ"ל וליטר; טרי ג'נטס: גזוז 200 מ"ל בטעם אשכולית ורודה או ג'ינג'ר שמיובא מיוון על-יד טמפו, תומס הנרי - גזוז בטעם תפוזים, לימון פסיפלורה ומנגו (כן באותו משקה) שמיובא מגרמניה על-ידי הכרם, ומשקה הקוקוס אננס הוותיק יחסית בשוק JUMEX בגודל 473 מ"ל בייבוא של אדיר סחר, שמיוצר במקסיקו.
סטארבקס פירות עם קפה מסין או כדורי ג'ל בטעם טארו?
ויש גם דיאט על המדף: אוללה - מים מוזגים בטעם אננס שמיוצר באיטליה עבור טמפו ומשקה ליצ'י מופחת קלוריות בפחית שמיובא מוויאטנם על-ידי חברת אדם אדם. עוד מויאטנאם: קוקו דרינק, משקה על בסיס קוקוס עם ג'לי בטען תות שדה. ויש גם הרבה מי קוקוס, של שלל יבואנים. לעולי חבר העמים לשעבר יש משקאות אגסים מגיאורגיה ומים מוגזים מרוסיה. למערבביהפירות יש את פרוביטה מסרביה למשל בטעמי תפוח-משמש.
מי שרוצה ג'וס אורגני - יש: לימוננדה משקה מוגז בטעם לימון ליים ותפוזזה משקה מוגז תפוז דם ודומדמניות 250 מ"ל שמיוצרים בארץ על-ידי גרופר. קטגוריית האורגני עתירה בייבוא מאיטליה, הולנד וטורקיה. מפורטוגל מגיע קפטיין קומבוצ'ה משקה תוסס אורגני בטעם ג'ינג'ר לימון.
בסוויט טיים, רשת חנויות ממתקים המגוון כבר יותר פסיכדלי והוא נמכר במקררים: משקה האנרגיה של מסי, פריים של ארלינד האלנד, סודות חמוצות מאוד של מותג הממתקים וורהדס, כמה סוגי מאונטיין דיו, W&A וסנאפל ומשקאות צ'ופה צ'ופ של מותג הסוכריות; אריזונה: משקאות מוגזים של תה ירוק עם דבש (בין היתר) מהולנד, משקאות חלב של מותגים כמו מארס מבריטניה, סטארבקס פירות בתוספת קפה - מסין, סטארבקס פראפוצ'ינו מדנמרק, בובה טי של בובה קאט - משקה תה עם כדורי ג'ל בטעם אגס ומלון או כדורי ג'ל בטעם טארו (קולקס) עם טפיוקה מטאיוואן, באבל טי תה מנגו פיטאיה עם כדורי ג'ל מטאיוואן, משקה קפה בטעם אמריקנו של להקת BTS מקוריאה ואפילו משקה שנראה כמו טרופית בטעם תפוז - קאפרי סאן מאיחוד האמירויות. בפיצוציות בת"א מצאנו גם משקה תמרהינדי בפחית, סודה תות בשם גוסט ומשקאות פוקימון מסין.
נתוני הקופות מראים: יש עלייה בצריכת משקאות מתוקים בגדלים אישיים
לפי נתוני חברת סטורנקסט שמחוברת לקופות ברשתות השיווק, מרכולים ופיצוציות, יש ירידה של 2.3% בצריכת בקבוקים משפחתיים של משקאות מוגזים לעומת עלייה של 2.4% בבקבוקים אישיים מתחילת השנה, לעומת התקופה המקבילה ב-2023. יש ירידה אפילו עמוקה יותר של 5.4% בצריכת משקאות קלים בגדלים משפחתיים ולעומת זאת עלייה של 3.8% בצריכת משקאות קלים בגודל אישי. גם במים וסודה יש ירידה של 1.5% במשפחתי לעומת עלייה של 1.8% באישי. במשקאות אנרגיה יש רק גודל אישי ושם יש עלייה מרשימה בצריכה של 11.4%. סך הכל, כל הקטגוריה בשחיקה של 1.7%, רק בגלל הירידה בצריכת בקבוקים בגודל משפחתי, שהם עדיין עיקר השוק מבחינה כמותית. מבחינה כספית: צרכנים מוציאים הרבה יותר כסף על בקבוק לצריכה אישית, אבל זאת לרוב צריכה מזדמנת יותר. כמו חטיף או שלגון. צרכנים מפחיתים סוכר בבקבוקים הגדולים וחוגגים בבקבוקים האישיים.
המחירים בבקבוקים הקטנים - גבוהים. כיוון שבבקבוק קוקה קולה בגודל משפחתי יש לקמעונאי אולי 20% מרווח, הוא יכול להרוויח במקום בו הצרכן פחות רגיש למחיר. ושם הם לוכדים אותנו, במשקאות קטני הגודל.
יוסי שלו, סמנכ"ל הסחר והתפעול של טיב טעם, מסביר: "זה נכון שב-5 השנים האחרונות יש מגמה הולכת וגדלה של צריכת משקאות בצריכה אישית. פחיות של 330 מ"ל, 375 ו-500 מ"ל יש אפילו טרנד של פחיות קטנות של 220 מ"ל ומטה. הן נועדו כדי לתת מענה אישי וגם סביבתי, כי הרבה אנשים לא מסיימים פחית.
"כיוון שאנחנו לא מוגבלים בכשרות, אנחנו גם מביאים מכל העולם פחיות ומוצרים שלא נמצאים בארץ ולא נמכרים על ידי הנציגים הרשמיים. במדף היום יש עולם שלם שלא מיוצר פה ואנחנו מביאים לארץ. זה חלק מתהליך של פרימיומיזציה - אנשים שמחפשים מוצרים איכותיים או חדשניים יותר".
מייבאים גם מיצי פירות. למה?
"כי אנשים מחפשים חידושים. היום יש מלא יבוא. גם במים מינרליים. המגוון היום הוא ענק. זה מסייע למכירה ומגביר עניין".
אבל המחירים גבוהים.
"הם גבוהים לעומת שישייה של גודל משפחתי, כי שם זה ייצור תעשייתי, אבל מחירי המוצרים בגודל אישי יילכו ויירדו כי הביקוש עולה. נתח השוק שלהם הולך וגדל במונחים של 15%-20%".
בסוויט טיים מוכרים את המשקה של מסי ב-59 שקל לחצי ליטר
אליה בן חמו, סמנכ"ל רשת סוויט טיים, רשת ממתקים עם 36 חנויות מספר על הטירוף בשוק הזה. "לפני 5 שנים הקטגוריה היתה בחיתוליה. הבאנו יבוא של משקה האנרגיה מאנסטר בסניף הראשון של הרשת, 4-3 סוגים שחוסלו מהר מאוד. מאז הבאנו יותר ויותר סוגים. יבואנים ראו שזה משהו שעובד אז גם הם התחילו לייבא משקאות מעניינים. היום מאנסטר הוא בייבוא של קוקה קולה לרשתות השיווק, אבל לנו יש עשרות סוגי מאנסטר מסין, יפן אירופה וארה"ב".
איך הגעתם לזה?
"אנחנו פשוט עוקבים אחרי טרנדים ומוצרים חדשים שיש עליהם ביקוש בארץ. גם את משקה האנרגיה פריים הבאנו ראשונים. עכשיו אנחנו הראשונים עם משקה האנרגיה של מסי. זה עולם בלתי נגמר, מוכרים כל מה שאין בייצור מקומי: קולה זירו לימון, משקה של להקת BTS הקוריאנית, משקאות סטארבקס מסין".
זה גימיק או צריכה קבועה?
"חלק זה לפי ביקוש רגעי וחלק לצריכה קבועה. יש כאלה ששומרים את הפחיות של מאנסטר. לגבי פריים: אין אדם שקונה וזורק את הבקבוק. זה משקה שעולה 40-30 שקל. יש לנו עכשיו שני סוגי פריים חדשים – אז אנשים מגיעים להשלים את האוסף".
מה המשקה הכי נמכר?
"תלוי בתקופה ותלוי בטרנד. אנחנו עובדים לפי ביקושים, פחות עובדים על להביא מוצר עוד פעם ועוד פעם. הפכנו את העולם כדי להביא את המשקה של מסי, מצאנו ספק ממיאמי שבקושי רצה למכור לנו, הבאנו שתי מכולות. הוא יימכר ב-59 שקל ל-500 מ"ל".
זה מאוד יקר!
"הכל פי היצע וביקוש. יש אנשים שעלו לארץ ומחפשים פחיות של ליפטון שנמכרות אצלי ב-11 שקל. לעומת זאת היו פריימים שמכרו בארץ ב-150 שקל. זה מותג מאוד מבוקש שלא קיים בעולם בכלל וגם הספק לוקח בהתאם. אז מבחינת רווחיות באחוזים זה דווקא אחד המשקאות הפחות רווחיים. עלות כולל לוגיסטיקה של פריים היא 30 שקל לסניף. אני מרוויח יותר על מאנסטר מסין שנמכר ב-40-30 שקל. המשקה היפני עם הגולה להיט אבל חסר בארץ כי קשה לייבא אותו. באבל טי מקוריאה חזק מאוד ולפני שנתיים לא היה לזה זכר".
איך הכל התחיל: באיילנד וסאפה
משקה הייבוא הראשון שנמכר בפריסה ארצית היה איילנד, המשקה של חופי סיני, ממצרים, שהציג לנו טעמים כמו גויאבה. ואז עלו לארץ גם סאפה משקה הג'ל אלוורה מתאילנד, ג'ומקס ממקסיקו, גוארנה מברזיל וגטורייד מארה"ב. מי שהביא את כל אלה לארץ הוא יניב דיין, מבעלי אדיר סחר שנמכרה לטמפו לפני שנה וחצי. "אפשר לומר שאני ייסדתי את התחום הזה", הוא מתגאה.
"גם המוגו מוגו עם חתיכות הקוקוס זה אני. התחלתי עם זה לפני 20 שנה וייסדתי את הקטגוריה, יחד עם אביגדור רשף השותף שלי. אנחנו היינו הראשונים. עד שאנחנו נכנסנו הכל היה קולה, יפאורה ואנחנו הבאנו את מאסטר קפה. פחיות הקפה שהיום יש לכל החברות".
הרגשת שזה הופך להיות להיט?
"ברור. אלה הפכו להיות קטגוריות מאוד חשובות, שנמכרות במספרים גדולים והן רווחיות מאוד, כי על מוצרי הליטר וחצי קשה להרוויח ועלויות היבוא מחו"ל גבוהות מאוד. שולי הרווח גבוהים במוצרים האלה. בהתחלה הם בכלל לא ספרו את סוג המשקאות האלה וחנויות הנוחות הן משהו שאנחנו גדלנו איתו".
איך אתה מסביר את זה שאנשים מפחיתים צריכת משקאות עם סוכר אבל במשקאות האלה אין לאף אחד בעיה לצרוך סוכר?
"כי אתה לא לוקח עכשיו ליטר וחצי הביתה ושותה. רוב המוצרים שלנו הם אפילו לא חצי ליטר. בכוונה אנחנו מכוונים ל-250 מ"ל-330 מ"ל, כי אתה בעצם לוקח לך פינוק כזה ואתה לא משלם מחיר גבוה בסוכר וקלוריות. התפיסה שלנו הייתה: כשאתם רוצים לשתות - תשתו מים. כשאתם רוצים להתפנק תשתו את הדברים שלנו. זאת תפיסה יותר בריאה. הרי אתה לא שותה ליטר קולה. אתה שותה הרבה פחות בכמות. אתה גם יודע שלקחת משהו עם ערך קלורי, אתה לא מרמה את עצמך שזה רק לשתות.
"הצלחתי גם לחדור לרשתות הגדולות. יש הרבה מאוד יבואנים בתחום, לא כולם מושקעים בתוך העסק. מביאים קונטיינר או שניים ומכניסים כל מיני דברים. אנחנו עשינו יבוא מסודר ובעצם נתנו פתרון בעולם הזיהוי של המותגים להתאמה לקהל יעד וגם לשים אותם על המדף כמו שצריך. לא בבני ברק. פתחנו הרבה קטגוריות: משקאות איזוטוניים, מי קוקוס. היינו חברה מאוד יצירתית".
יותר ישראלים מטיילים במזרח ונפתחים לטעמים
מי שמוכר הרבה מי קוקוס, הוא און מק, סמנכ"ל קבוצת ד.ל שירותי מזון, שמתמחה בייבוא של מוצרי מזון מהמזרח. אצלו תמצאו 30 סוגי סויה, ראמנים, דים סאם מוצ'י, גלידת אפרסק בצורה של אפרסק וגם שתייה מטאיוון, סין קוריאה ומתאילנד. "התחלנו בשוק העובדים הזרים ב-1997", הוא מספר.
"עם השנים, יותר אנשים טיילו, חוו אסיה, הלכו למזרח וחזרו יותר פתוחים בראש. פעם מי שמע על מי קוקוס וקרם קוקוס, היום זה מצרך שנמכר בכל סופר. בהתחלה ייבאנו 3-2 מיצי ליצ'י וקוקוס ועם הזמן השוק הישראלי נפתח לעוד טעמים".
יש התמקדות בצעירים?|
"כן. הדור הצעיר חי את הטרנדים. אבא שלי מהונג קונג ושם מוכרים הכל. הטרנד מתחיל אצל האמריקנים, הם מנהלים את הטרנדים ומשם הוא מגיע לישראל. אנחנו חיים את הרשת כדי לדעת מה להביא. וכמובן זה צריך בכל זאת להתאים לחיך הישראלי. במשחקי הדיונון הראו סוכריות דלגונה אז הבאנו אותן לארץ. היום הלהיט זה הבובה טי, אבל אני מודה שבמצב של היום יש לנו פחות חשק להביא חידושים, אנחנו במלחמה".
למה זה כל כך יקר?
"יש עלויות יבוא וגם החותים מעכבים לנו את המשלוחים מהמזרח. 70 יום במקום 20".
"מצליחים להתחרות מול טמפו וקולה רק במיוחדים"
גם יבגני פורקוצקי, מחברת הייבוא א.ג.ת.ד, טוען שהטיסות לחו"ל עוררו את הצמא למשקאות זרים. הוא מסביר למה הוא מייבא מיצי פירות לארץ רוויית מיצי פירות כמו ישראל: "הישראלים יוצאים לחו"ל, מגלים טעמים חדשים שהם לא רגילים אליהם. בכל מסעדה ותחנת דלק באיטליה וצרפת אתה רואה את גרניני. אז החלטנו לייבא אותו לארץ. אנשים מוכנים לשלם יותר כסף על משקאות איכותיים, והאמת היא שאנחנו יכולים להתמודד עם טמפו וקולה רק במיוחדים".
הפתיחות החדשה לטעמים זרים הביאה את החייל המשוחרר יהלי רובינסקי לפתוח רשת בשם ג'אנגל טי, שבסניף הראשון שלה שנפתח ליד מכללת קריית אונו, הוא מוכר את אחד הטרנדים הגדולים כרגע: באבל טי. משקאות תה עם כדורי טפיוקה, כדורי פירות או ג'ל בצבעים ובצורות שונים.
"זה משקה מאוד ממכר וטעים ובעיקר: טרנד מטורף שהתחיל באסיה ועבר לארה"ב ועכשיו גם הישראלים מגלים אותו", הוא מסביר. "אנחנו מייבאים את כל חומרי הגלם מטאיוואן וחולטים את התה במקום, מכינים את הטפיוקה במקום והכל בטעמי טאיוואן, זה לא דומה לבאבל טי אחרים שמכינים בארץ שם משתמשים בתמציות שבמקור מיועדות לאלכוהול. אם תטוסי מחר לטאיוון ותטעמי באבל טי תראי שהטעם אותו טעם. רצינו בדיוק את אותו מוצר בגלל האיכות והייחודיות הגבוהה".
איך הגעת לייבא מטאיוואן?
"אבא שלי עובד בסין וטאיוואן. ראינו שם את הלהיט הזה ולא הבנו למה זה פופולרי עד שטעמנו. החלטנו להביא את זה לארץ. עברנו שם הכשרה של 3 שבועות ובסוף זכינו להביא את זה לארץ".
המחיר גבוה: 29-26 שקל.
"התמורה גבוהה. יש מלא תוספות: קצפת וטפיוקה ובובה שונים וג'לי".
זה טרנד שאתה חושב שיישאר?
"פתחנו לפני חודש וקצת ואנחנו רואים הרבה לקוחות חוזרים, שמביאים גם חברים. מי שטועם עף על זה. בעולם הטרנד החל ב-2008 והוא לא נעלם. נקווה שגם בישראל. אנחנו רוצים לפתוח עוד שני סניפים בת"א ובנתניה ואחר כך עוד ועוד".
