ישנם מספר דברים חשובים שצריך לזכור כשמנתחים את מורשתה הכלכלית של אנגלה מרקל בארבע הכהונות שלה כקנצלרית גרמניה. האחד: עיקר עניינה של מרקל לא היה בכלכלה, אלא בניסיון לנצח מערכות בחירות כל ארבע שנים ולמקם את גרמניה (ואת האיחוד האירופי) בשפיץ של קבלת ההחלטות העולמית, ביחד עם סין וארה"ב. הכלכלה הייתה אמצעי. כלכלת גרמניה אכן התחזקה תחת שליטתה והיא ניצחה במערכות הבחירות, אבל היא נכשלה בהפיכת גרמניה למובילה עולמית.
סוף עידן מרקל – עוד כותרות:
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
מרקל גם כופפה לא פעם עקרונות דמוקרטיים וליברליים שבהם התגאתה לטובת הישגים כלכליים. הדוגמאות הטובות ביותר הן המשך הקמת צינור הגז בין גרמניה לרוסיה וחיזוק הסחר וההסכמים הכלכליים עם סין - למרות ששתי המדינות מפירות שוב ושוב זכויות אדם.
5 צפייה בגלריה
מרקל. החזירה את גרמניה לדי-אן-איי הישן שלה - מדינה מצליחה כלכלית שנוח לה, ולא ממהרת לשנות ולהתחדש
(צילום: Getty Images)
עוד דבר שחשוב לזכור הוא שב-16 שנות כהונתה מרקל כמעט לא עסקה באסטרטגיות ארוכות טווח, אלא בניהול משברים. היא קיבלה משבר עצום אחרי משבר עצום על הראש, משברים שגרמניה, היבשת ואפילו העולם לא ידעו כמותם מאז מלחמת העולם השנייה. מהבחינה הזאת, העובדה שהיא הובילה את גרמניה לשגשוג עצום הביאה ביטחון כלכלי ואישי וכבשה את אירופה בלי לירות כדור אחד, היא לא פחות מנס שמעיד על מנהיגותה.
ניהול משברים מאופק
מרקל נבחרה בפעם הראשונה ב-2005 ותקופת הכהונה הראשונה שלה הצטיינה בחוזק כלכלי - שהיה בעיקר פרי מדיניות רפורמות ההתייעלות של קודמה בתפקיד, גרהרד שרדר. מאז נחתו על העולם מכה אחרי מכה: המשבר הכלכלי הענק של 2008, משבר האירו בשנים שאחר כך (היקלעותן של מדינות כמו יוון, אירלנד ופורטוגל לחובות כבדים והצורך לבצע תוכניות הצלה עבורן), משבר האקלים, הפליטים, המשברים מול פוטין, ארדואן וטראמפ, והקורונה.
ב-2005 גרמניה כונתה "הגבר הזקן של אירופה". היום היא האישה הכי נחשקת ביבשת. מרקל קידמה אג'נדות כמו מעמד האישה בעבודה, שכר מינימום, הורדת גיל הפנסיה ונישואים חד-מיניים
מרקל ניהלה את המשברים בקור רוח ובאיפוק. המשבר של 2008 הביא לאחד מגדולי ההישגים שלה. כשהכספומטים בגרמניה היו כמעט ריקים, משום שהאזרחים העדיפו להוציא את כספם מהבנק ולהטמין אותו מתחת לבלטה, מרקל הבטיחה להם ששום דבר לא יקרה לחסכונות שלהם אם יחזירו אותם לבנקים, הצליחה להשיג את אמונם ובלמה את התופעה. היא גם הצליחה להפעיל בפעם הראשונה תוכנית להעסקה בחצי משרה במקום פיטורים, בסבסוד המדינה, כדי שברגע שהכלכלה תחזור לצמוח החברות לא יצטרכו לשכור עובדים חדשים. זו הייתה מדיניות מוצלחת שחזרה על עצמה בקורונה. וכך, מרקל קיבלה מקודמה מדינה עם 11% מובטלים, ותעביר ליורשיה מדינה עם 5.6% מובטלים, גירעון נמוך וצמיחה של 1.5% לעומת כמעט קיפאון בתקופה שלפניה.
ב-2005 גרמניה כונתה "הגבר הזקן של אירופה". היום היא האישה הכי נחשקת ביבשת. וכל זה קרה ללא קיצוץ בתקציבי הרווחה, אלא להפך. גרמניה היא מדינה עם מדיניות רווחה נדיבה. רפורמות המס והמע"מ של מרקל פילסו את הדרך ליצירת עוד מקומות עבודה והשקעות מקומיות. מרקל הצליחה לקדם את מעמד האישה בעבודה, הנהגת שכר מינימום, הורדת גיל הפנסיה, הנהגת חופשות לידה להורים וגם אישור נישואים חד-מיניים.
מצד שני, חלק מהשיפורים האלה הם פאטה מורגנה: הרבה מהעבודות החדשות שנוצרו היו בשכר מינימום, מה שהביא לגידול בפערים בין המעמדות. האוכלוסייה המבוגרת סובלת מעוני הולך וגובר. 16% מהגרמנים מוגדרים על סף או מתחת לקו העוני - עלייה של חצי אחוז לעומת השנה הקודמת. קו העוני מוגדר כהכנסה של 1,074 יורו לחודש ומטה, כשהשכר הממוצע בגרמניה הוא כ-3,540 יורו. אחרי הקורונה שיעורי העוני יגדלו עוד. בנוסף, למרות שיפור תנאי העבודה של נשים, לא חל צמצום בפערי השכר בין נשים לגברים.
זאת ועוד: הרצון לסיים כל שנה ללא גירעון גרם להיעדר השקעות בתשתיות, במחקר ובטיפוח מצוינות בקרב צעירים בענפי הטכנולוגיה. שירותי האינטרנט והסלולר במדינה הם ברמה נמוכה יותר מאשר ברוב מדינות האיחוד. קשה להאשים רק את מרקל: הציבור ודעת הקהל בגרמניה שמרניים, חוששים מהשקעות גדולות שעלולות להוביל לגירעון ולאינפלציה, ומעדיפים להישאר עם טכנולוגיה פחות חדישה כל עוד היא מתפקדת.
גרמניה לא הצליחה לעשות את ההתקדמות הדרושה מבחינת טכנולוגית. משבר הקורונה הציף זאת על פני השטח: האדמיניסטרציה הגרמנית עדיין עבדה בפקסים ולאט, והלימודים מרחוק דרך טאבלטים התבצעו באיטיות רבה. גרמניה של 2021 היא מעצמה ומנוע כלכלי, אבל היא לא כוח דיגיטלי. היא לא מייצרת סמארטפונים, ושום רשת חברתית לא נולדה בה. החזון של מרקל היה שגרמניה תהיה ממציאה ויצרנית של מוצרים טכנולוגיים שכל העולם רוצה. המציאות שונה.
גרמניה נמצאת הרחק מאחור גם בכל מה שקשור לייצור מכוניות חשמליות. לאחרונה, כשהממשלה הבינה שהיא חייבת לשנות את המגמה, היא התחילה לחלק הטבות למי שקונה מכונית חשמלית. טסלה, יצרנית המכוניות החשמליות האמריקנית, מיהרה לבנות מפעל ייצור ליד ברלין, והיא מאיימת לנגוס חלק גדול משוק המכוניות החשמליות הגרמני, שנמצא ממילא מאחור.
תלות בסין
למרות ניהול המשברים המוצלח של מרקל, היו לה כמה כישלונות במהלכם. כשהתחולל משבר האירו מרקל נלחמה על הישרדותו של המטבע האחיד, והצהירה שאם המטבע ייפול האיחוד כולו ייפול, אבל זה הוביל דווקא לפיצול בתוך היבשת ולהחלשת האיחוד. מרקל נאבקה באזרחיה ובחברי מפלגתה כדי להוציא את יוון מהמשבר, הנחיתה מדיניות צנע חמורה על יוון, ואיבדה את האמון של מדינות דרום ומזרח היבשת לגבי יכולתה להנהיג את היבשת קדימה בהוגנות. מדינות כמו פולין והונגריה ויתרו על הדמוקרטיה ועל הליברליזם, ובריטניה פרשה מהאיחוד כליל. היום האיחוד האירופי הרבה יותר חלש מכפי שהיה כשמרקל הגיעה אליו ב-2005.
5 צפייה בגלריה
אם בתחילת כהונת מרקל היצוא לסין היה שולי, היום הוא גדול יותר מהיצוא לאמריקה. אנגל בביקור בסין
(צילום: AP)
כישלון נוסף הוא פיתוח התלות בסין. המשבר הכלכלי ומשבר האירו הותירו רבות ממדינות אירופה בלי פרוטה. גרמניה, היצואנית מספר אחת בעולם, הייתה צריכה למצוא פרטנר חדש לסחר, וכך היא הלכה וחיזקה את קשריה עם סין. אם בתחילת כהונת מרקל היצוא לסין היה שולי, היום הוא גדול יותר מהיצוא לאמריקה. גרמניה נשענת על סין ותלויה בה. התלות הזו גרמה לה להמשיך לייצר ולייצא את הסחורות המסורתיות והנבחרות שלה, ובעיקר תעשיית הרכב.
מרקל, שהגיעה לתפקידה על תקן "קנצלרית האקלים", הפכה ללוביסטית הראשית של תעשיית הרכב המזהמת. בעוד שבכל העולם יצרניות הרכב עברו לאט-לאט לפס ייצור של מכוניות חשמליות, גרמניה הסתבכה בסקנדל אחרי סקנדל של זיהום אוויר במנועי הדיזל. אחד מהם, כזכור, היה סביב פולקסווגן והחברה-הבת אאודי ששמו במיליוני רכבים שייצרו התקן שזייף את רמת הזיהום.
העובדה שגרמניה שמה את יהבה וביססה את צמיחתה על סחר עם סין הייתה בעייתית משתי בחינות: היא הראתה שגרמניה מוכנה להעלים עין מפגיעה בערכים דמוקרטיים משיקולים כלכליים (זה קרה גם במהלך דיוניה עם איראן בנושא הגרעין), והיא איפשרה לסין להפוך למתחרה שלה בייצור, על ידי כך שאיפשרה למהנדסים סינים ללמוד מהמכונות ומהמכוניות שלה.
הסיפור עם סין הוא דוגמה למדיניות הכלכלית קצרת הרואי ולחיים מסקר בחירות אחד למשנהו, שליוו את כהונת מרקל. אפילו במקרים שבהם היא כן התעקשה על הערכים שהיא אמורה לייצג - כמו סגירת כל תחנות הכוח הגרעיניות בגרמניה לאחר אסון פוקושימה ביפן - גרמניה עלולה לשלם מחיר כלכלי כבד, כיוון שלא טרחה להשקיע בפיתוח מסיבי של מקורות אנרגיה מתחדשת. פיתוח האנרגיה הסולרית במדינה הוא כישלון מוחלט, ועצירת ההסתמכות על הפחם נדחתה ל-2038. כבר היום משלמים בגרמניה המון על אנרגיה.
למרות הכלכלה המשגשגת, שלטון מרקל אינו מותיר עולם טוב יותר לדור העתיד במדינה. רוב המטרות האקולוגיות שממשל מרקל העמיד לעצמו לא התממשו. המשבר הכלכלי האחרון, משבר הקורונה, הדגיש שוב עד כמה מרקל טובה בניהול משברים ולא ביצירת חזון או אסטרטגיה ארוכת טווח. כמו ב-2008, היא לא חסכה ופימפמה מיליארדים לבנקים ולכלכלה. היא דאגה שגרמניה תצא מהמשבר במצב כלכלי טוב ומובילה ביצוא, החברות והעסקים הקטנים ישתקמו, והגירעון יתאפס. הבעיה היא שהיא שוב דאגה בעיקר לגרמניה, והזניחה את השכנות שלה.
5 צפייה בגלריה
משבר הקורונה הדגיש שוב עד כמה מרקל טובה בניהול משברים ולא ביצירת חזון או אסטרטגיה ארוכת טווח
(צילום: EPA)
גרה בשכירות וקונה בסופר זול
מבחינה אישית, מרקל הייתה מנהיגה למופת: שום כתם אישי לא דבק בה, היא לא התחככה עם מיליונרים ולא ישבה לארוחות עם אנשי שררה. היא קונה בסופרמרקט זול, וגרה בדירה לא גדולה בשכירות מפוקחת-מחירים מול אי המוזיאונים בברלין. מצד שני, היא לא בחלה באמצעים כדי לחסל פוליטית כל מי שהתחרה בה או ניסה למנוע ממנה לממש את מדיניותה. 16 השנים של מרקל רצופות בגוויות פוליטיות. אבל במובן מסוים מה שהתחיל כהבטחה גדולה לגרמניה חדשה מסתיים בקול ענות חלושה.
מרקל החזירה את גרמניה לדי-אן-איי הישן שלה - מדינה מצליחה כלכלית שנוח לה, לא יוצאת למלחמות, לא ממהרת לשנות ולהתחדש, מחפשת יציבות וביטחון. למרקל היו כל האפשרויות והתקציבים לבצע רפורמות עמוקות כדי להכין את גרמניה לעתיד. היא לא עשתה זאת. נכון לעכשיו גרמניה עדיין מתבשמת ממיקומה בצמרת הכלכלה העולמית, אבל יכול להיות שבעוד מספר שנים היא תצטרך לרוץ בשיא המהירות וללמוד תוך כדי ריצה כדי להיצמד למרכז הטבלה.
