צפו: הסיפורים של שודדי הכספות
(צילום: משי בן עמי)
ראש השנה תשכ"ח, שבע בערב. עם ישראל יושב סביב שולחנות עמוסים במטעמי ארוחת החג. המדינה באופוריה. אלה הימים לאחר הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים. רוב חיילי המילואים כבר שוחררו הביתה. אחד מהם, קיבוצניק מעין החורש, לא הסב לשולחן החג. הוא בדיוק נכנס, דרך תעלה שחפר, לחדר הכספות בבנק הלוואה וחיסכון בתל אביב.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
שקט שרר בפינת הרחובות דיזנגוף ושדרות בן גוריון. הצעיר בן ה-29, הביט סביבו ובחן את עשרות הכספות שבחדר המרתף הקטן. מאוחר יותר סיפר כי חיוך רחב היה מרוח על פניו כאשר הפנים כיצד היתל בכל העולם, כדי להגיע למקום הזה. הפעם, הבטיח לעצמו נעמן דילר - הוא יראה לכולם למה מסוגל חניך הטייס שהודח מהקורס, בנסיבות שלא היו כמותן מעולם, לאחר שערך תצוגת אקרובטיקה במטוס קרב שהטיס מעל קיבוצו עשר שנים קודם לכן. אל העבריין המורשע דילר, שהיו שהגדירוהו כגאון מבוזבז, עוד נחזור.
12 צפייה בגלריה
נעמן דילר, הקיבוצניק הפורץ. כתבה בעיתון "ידיעות אחרונות" - 10.10.1967
(ארכיון "ידיעות אחרונות")
חדרי הכספות בבנקים בישראל ובעולם כולו היוו תמיד מקום שגדולי העבריינים חלמו להגיע אליהם ב"שיא הקריירה", ולא בכדי. בכספות החזיקו ומחזיקים גם בימים אלה עשרות אלפי ישראלים, רובם בעלי ממון, את אוצרותיהם. למעשה, פרט לבעלי הכספות, אין לאיש מושג מה בדיוק שומרים בהן. האירוני הוא, שהתוכן מתגלה לרוב רק כאשר שודדים פורצים לחדרי הכספות ומרוקנים אותם. אז נאלצים אחדים מבעלי הכספות לספר למשטרה, לבנק או לביטוח, מה בדיוק הסתירו והצפינו בכספתם.
סוד הכספות: רק הבעלים יודע מהי התוכלה
ומהו הנוהל? החוק קובע, כי לכל כספת יוצמדו שני מפתחות: האחד נמצא ברשות הלקוח והשני בידי הבנק. כאשר הלקוח מבקש להגיע לכספת שלו, הוא יוכל לעשות זאת רק בשעות פתיחת אותו סניף בנק, בו נמצאת הכספת. עליו להודיע לפקידי הבנק על בואו והם יפתחו לו את הכספת ויאפשרו גם לו לפתוח אותה עם המפתח השני. אז הפקיד מותיר את בעל הכספת לבד בחדר. לבנק אין כל מושג מהי תכולת הכספת ולכן אין גם שום רישום על אודות התכולה.
בישראל אירעו בשנות קיום המדינה רק מספר מעשי שוד מתוחכמים שהסתיימו בחדרי הכספות של הבנקים. כמעט כל המקרים שמספרם לא היה גבוה ממניין אחד פוענחו, חלקם לאחר שנים.
מה שמעניין הוא שבמהלך החקירות התבררו חלק מהפריטים שהצפינו בכספות בעליהן: לצד מיליוני דולרים, לירות ושקלים, אגרות חוב, מטבעות זהב, שעונים יקרי ערך, שירשו מקרוב משפחה, ופריטים רגישים מאוד, כמו טלית של יהודי שסיים את חייו במחנה השמדה, נמצאו ואף נשדדו גם פריטים פיקנטיים לא מעטים.
תמונות של מאהבות וחנוכיה בת 300 שנה
באחת הכספות הצפין גבר תל אביבי את תמונות מאהבותיו, לבל יגיעו לידי רעייתו הקנאית. בעלי כספת אחת שריוקנה טענו שהיו בה חנוכיה בת 300 שנים וכתובה של אחד מהסבים של המשפחה משנת 1800. והיו כמובן גם מי שטמנו בכספת את כל הכסף שהרוויחו ב"שחור" ולא הצהירו עליו, לצד אוספי בולים ומטבעות יקרי ערך.
גם היום הבנקים הגדולים בישראל מחזיקים חדרי כספות לא מעטים. בבנק הפועלים, כך דיווחו לנו השבוע, לבקשתנו, יש 18 חדרי כספות פעילים, מצפון ועד דרום. הכספות נמדדות על פי גודלן בעת השכרתן. יש כספות בעומק 42 ס"מ, רוחב 44 ס"מ וגובה 30 ס"מ. ויש גם ברוחב של 22 ס"מ וגובה של 10 ס"מ בלבד. דמי השכירות נעים בין 1,520 שקל ל-2,025 שקל בתשלום מראש לשנה.
בבנק לאומי יש כיום עשרות אלפי כספות, גם כן ב-18 סניפים, כאשר העלות היא ברובן 1,500 שקל לשנה מראש. באחד הבנקים סרבו לספר לנו על נתוני חדרי הכספות "כי זה מסווג". המשמעות: עדיין חוששים בבנקים מכך ששודדים יבקשו להגיע לחדרי הכספות, שבהם ימצאו כנראה הרבה יותר כסף מאשר בכל מקום אחר בארץ. מעניין שבשנים האחרונות ממש, מאז שכל סניף בנק וסביבתו מרושתים בעשרות מצלמות אבטחה, לא נעשה שום ניסיון להגיע אל חדרי הכספות הללו.
נחזור אל נעמן דילר, דמות מיוחדת במינה בעולם הפשע, שהלך לעולמו די בשקט והרחק מהכותרות לפני 17 שנים. צוער הטייס המודח, שהצטיין מאוד בלימודיו ורבים ניבאו לו גדולות, החליט, לדעת פסיכולוגים, לנקום בחברה. הוא בחר לבצע זאת באמצעות מעשי שוד מיוחדים במינם, שהגדול שבהם פוענח רק לאחר פטירתו.
חודשים אחדים לפני אותו ראש השנה, שבו רווה נחת מהצלחתו להגיע אל חדר הכספות, כבר תכנן דילר את השוד המיוחד הזה, שגם במאי של סרטים דמיוניים כנראה לא היה מצליח להמציא.
חפר תעלה לבנק, גויס למלחמה ומיד חזר לעבודה
דילר הגיע חמישה חודשים לפני ביצוע השוד עצמו לקרן הרחובות דיזנגוף ושדרות בן גוריון והחל לתחקר את השכנים על התנועה הנהוגה באזור, בטענה שהוא בא מטעם העירייה, שמתכוונת לחפור תעלה במקום. כן, כן. זה היה עוד שנתיים לפני שיצא לאקרנים הסרט שבו בומבה צור חופר בלב תל אביב את "תעלת בלאומליך" המפורסמת. אולי בכלל ההשראה לאותה תעלה שבסרט הייתה במעשה השוד הזה?
וכך החל נעמן דילר לחפור במשך יומיים תעלה ברחוב שמאחורי בנק הלוואה וחיסכון, כאשר הוא טוען בפני השכנים, שאפילו כיבדוהו במשקאות ובמזון, כי הוא מבצע עבודות מטעם מחלקת ההנדסה של העירייה. איש לא חשד בדבר. אולם אז קרה מאורע בלתי צפוי: פרצה מלחמת ששת הימים. דילר גויס, היה חייל מצטיין, כעדות חבריו, וחיכה לשחרורו.
דילר חזר מיד למקום הפשע, עוד לפני שהפשע אירע. הוא השלים את חפירת התעלה, הניח בתוכה צינור עם חוטי ברזל ובערב ראש השנה חיבר בלוני חמצן לקצהו של הצינור והסיר במהירות את סורגי חלון הבנק. זאת, בעת שלא הייתה כל תנועה ברחוב שבבתיו סעדו הכל את ארוחת החג.
הוא ניתק במיומנות את האזעקה, הכניס את שק מכשירי הפריצה, אך התלכלך בגופו ובבגדיו. דילר היה ידוע כ"משוגע על ניקיון" ומשכך, עשה את דרכו הביתה, באמצע מעשה השוד, לא רחוק משם, התקלח, התבשם, אכל משהו, וחזר נינוח לבנק.
אז פרץ וריתך, בעזרת הכלים שהביא, את דלת חדר הכספות, והחל לפרוץ את הכספות. הוא רוקן את השק מכלי הפריצה ובמקומם הניח בו חצי מיליון לירות משלוש כספות של הבנק ו-35 תאי כספות פרטיים. אחר כך, יצא מהחלון והביא הביתה את שללו, אך לא הסתפק בו. הרי נותרו עוד עשרות כספות שאליהן לא פרץ עדיין. דילר התקלח כהרגלו, ושב לבנק.
אולם, אחדות מהכספות מיאנו להיפתח. דילר התרגז ודפק עליהן בחוזקה. אחד השכנים שמע את הרעש והזעיק את המשטרה. השודד היה המום וניסה להימלט. השוטרים ירו ברגלו. הוא נתפס ואושפז בבית החולים תחת שמירה.
השוד שלא פוענח 25 שנים
הכותרות בעיתונים היו לאחר השוד מגוונות: "הקיבוצניק שפרץ ונתפס", "המודח מטייס שהודח גם מחדר הכספות", והכותרת למחרת ראש השנה, ב-8 באוקטובר 1967, ב"ידיעות אחרונות" הייתה: "קרב אגרופים, אקדחים וגז מדמיע במרתפו של בנק הלוואה וחיסכון בתל אביב". ב-10 באוקטובר כבר ניסו לפענח את הסוד של השודד המוזר: "מה הריץ את הקיבוצניק הפורץ?", שאלה כותרת גדולה ב"ידיעות אחרונות".
12 צפייה בגלריה
"קרב אגרופים, אקדחים וגז מדמיע". כתבה בעיתון "ידיעות אחרונות" - 8.10.1967
(ארכיון "ידיעות אחרונות")
השופטים ראו בדילר דמות מוזרה, פסיכולוגים טענו שהוא סובל מסכיזופרניה, ובסופו של דבר הוא נידון רק לארבע שנות מאסר ושוחרר רק לאחר שנתיים.
זה לא היה אומנם שוד כספות, אך לא ניתן שלא להזכיר גם אותו: ב-16 באפריל 1983 בוצע שוד השעונים מהגדולים בעולם במוזיאון האסלאם בירושלים. 106 שעונים נדירים, בשווי של 200 מיליון שקל, נגנבו בשוד המוזיאונים הגדול בתולדות ישראל. גם כאן ביצע השודד עבודת מחקר, דובב את השכנים והשומרים במוזיאון, רכש אמצעי פריצה מיוחדים לחיתוך שקט של זכוכית והצליח לבצע את תוכניותיו אחת לאחת.
25 שנים לא פוענח השוד, עד שנעשה ניסיון על ידי אישה למכור אחדים מהשעונים בפריז. רק אז התברר, ארבע שנים לאחר פטירתו, כי השודד היה, כמה לא מפתיע, נעמן דילר.
ב-1 בפברואר 1976 התברר ששוב הגיעו שודדים לחדר כספות בבנק בסוף שבוע רגוע. זאת הייתה תמיד השיטה בישראל: פורצים לחדר כספות ביום וחצי לפחות, שבו הבנק סגור. ואכן הכותרת ב"ידיעות אחרונות" הייתה ב-1 בפברואר: "הפורצים פוצצו קיר בבנק - אך איש לא שמע דבר".
השודדים לא נתפסו ורוב הרכוש לא הוחזר עד היום
הפעם אירע שוד הכספות בבנק ברקליס-דיסקונט ברחוב ז'בוטינסקי 54 ברמת גן. העובדים שהגיעו בבוקר יום ראשון לעבודה גילו להפתעתם כי שודדים חדרו לבנק דרך חלון ובהיותם בתוכו הפעילו מטען חבלה סמוך לקיר מרתף הכספות.
12 צפייה בגלריה
"פריצה ברמה בינלאומית". כתבה בעיתון "ידיעות אחרונות" - 3.2.1976
(ארכיון "ידיעות אחרונות")
וזה היה כדאי: הם פיצחו את כל 250 הכספות ושללם כלל כספים ותכשיטים בשווי כולל של כרבע מיליארד לירות. עד אז היה זה שוד הכספות הגדול ביותר בישראל. שני אחים נעצרו כחשודים בשוד ואף היה חשד שאת המידע העביר להם מנכ"ל בנק פויכטוונגר לשעבר, שנידון לארבע שנות מאסר על עבירות מרמה, אולם הקשר לא הוכח מעולם. מבצעי השוד לא נתפסו בסופו של דבר ורוב הרכוש שנשדד מהכספות לא נתפס עד היום.
בין השאר נגנבו אז מהכספות אקדחים, מכתבי אהבה ותכשיטים יקרי ערך מהמאה הקודמת. אחת הכותרות המעניינות ב"ידיעות אחרונות" מה-2 בפברואר 1976 הייתה: "חשד שאחד מבעלי הכספות שנפרצו פעל בכנופיית פורצי ברקליס ברמת גן". ועוד כותרת "המשטרה: הפריצה - ברמה בינלאומית" ולידה הכותרת: "פחד להחזיק היום רכוש אפילו בבנק".
הניחו דולרים, יהלומים ותכשיטים על הריצפה כדי שהדלת לא תיטרק
ב-3 בפברואר 1985 נדלקה נורה אדומה במוקד המשטרה, אך השוטרים הניחו שזו תקלה בגלל הגשם. מה שקרה בשטח היה אחד ממעשי השוד הנועזים והגדולים בתולדות המדינה ומבצעו זכה לאחר שנלכד לכינוי "המוח". ספרים תחת השם הזה אף נכתבו על ידי השודד עצמו, יצחק דרורי, והעיתונאי והסופר, אילן בכר. חלק מתוכן הספר הוברח על ידי דרורי לבכר בסתר מהכלא.
גם כאן בוצע השוד בטבורה של עיר, הפעם ירושלים, בליל שבת ובשבת עצמה. שודדים חדרו לבנק הפועלים שברחוב המלך ג'ורג' בירושלים, לאחר ששברו את הקירות. הם חתכו את חוטי החשמל והטלפון של הבניין ויצאו ובידם שלל רב של כסף ותכשיטים בשווי של מיליונים.
הכותרת ב"ידיעות אחרונות" ב-4 בפברואר 1985 הייתה: "שלל שודדי הכספות - עשרות מיליוני דולר". הידיעה בעיתון סיפרה גם כי החוקרים גילו על רצפת חדר הכספות רבבות דולרים, יהלומים ותכשיטים, שאותם הניחו כ"סטופר" כדי שהדלת לא תיטרק בכל פעם. הבנק, אגב, מיהר לפרסם הודעה, כי "איננו אחראים לרכוש". כותרת ידיעה ב-5 בפברואר בישרה: "עובדי הבנק נחקרים בפרשת הכספות, חלקם - למכונת אמת".
בצילום שפורסם ב-5 בפברואר 1985 ב"ידיעות אחרונות" נראה כותב שורות אלה משתחל לתוך הבנק דרך החלון שממנו ביצעו השודדים את הפריצה המתוחכמת. עדות אישית: היה קשה מאוד להיכנס לבנק מהחלון הקטנטן.
12 צפייה בגלריה
דרורי הכין אליבי לתפארת. שער עיתון "ידיעות אחרונות" - 4.2.1985
(ארכיון "ידיעות אחרונות")
תחילה נעצר יצחק דרורי כחשוד, אך הוא שוחרר לאחר 50 ימים, למרות שהשוטרים היו משוכנעים שהוא השודד, לאחר שהציג אליבי, שאותו בישל כהלכה.
אולם, כעבור זמן הפליל אותו אחד משותפיו לשוד. מתברר ש"המוח" דאג לעצמו לאליבי. הוא שב לביתו, תוך כדי השוד, לאחר שנטרל את האזעקה בבנק וביום שבת עצמו נסע לחיפה וצפה במשחק כדורגל של בית"ר ירושלים ואף רב בכוונה עם אחד השוטרים באצטדיון. כך דאג שראו אותו שם בזמן שכביכול בוצע שוד הכספות והאליבי שלו היה איש משטרה.
בכספי השוד, לאחר שהשודדים רוקנו 160 כספות, רכש דרורי את מועדון ה"קליק" בירושלים. שנתיים לאחר מכן, בעזרת סוכן סמוי, נעצר דרורי ונידון ל-12 שנות מאסר.
הכותרת בעיתון סיפרה את כל הסיפור: "במשך חצי שנה הוקלטו חמשת החשודים על ידי הסוכן, שבעצמו היה ממשתתפי השוד בבנק הפועלים בירושלים". ובהמשך: "ה'מוח' מאחורי השוד הוא יצחק דרורי בן 43".
"ממס הכנסה הצלחת לחמוק, אבל לא מהשודדים"
ושוב הגיע סוף שבוע, הפעם ה-19 עד ה-21 ביולי 2002, ובישראל בוצע מה שכונה במשך שנים "שוד הכספות הגדול במדינה". ועוד כותרת בישרה: "כמו בסרטים: מיליונים נגנבו ואיש לא הרגיש", כלשון הכותרת ב"ידיעות אחרונות" ב-22 ביולי 2002.
בתוך 48 שעות שהו השודדים במרתפי הסניף המרכזי המאובטח, כביכול, יותר מכל סניף אחר, של בנק דיסקונט ברחוב יהודה הלוי בתל אביב. 451 כספות רוקנו על ידי השודדים, שעבדו בשקט וללא הפרעה ועברו מכספת לכספת. במקום נמצאו שיירי הארוחות שלהם ואפילו קלפי משחק... עד היום לא ברור אם השודדים גם שיחקו במהלך השוד הרגוע.
שלל השודדים היה עצום ורב ובתוכו 25 מיליון דולר במזומן. כאשר נודע דבר ביצוע השוד הגדול, הגיעו מאות בעלי הכספות לבנק, צעקו והשתוללו. "איך נתתם להם לגנוב את כל מה שנשאר לי מזכרת מאימא שלי?", שאלה אחת הנשדדות. אדם אחר אמר בשקט, כי גנבו לו במזומן לפחות מיליון דולר. "ממס הכנסה הצלחת לחמוק, אבל לא מהשודדים", עקץ אותו בעל כספת אחר.
ושוב מי שגילו את דבר ביצוע שוד הכספות הנועז היו עובדי הבנק, שהגיעו לעבודתם ביום ראשון בבוקר. שוב נתגלו על הרצפה תכשיטים רבים ושטרות כסף, שהשודדים וויתרו עליהם, אולי כי היו להם כבר מספיק ולא היה עוד מקום בשקים.
12 צפייה בגלריה
לא היה עוד מקום בשקי הכסף. כתבות בעיתון "ידיעות אחרונות" - 22.7.2002
(ארכיון "ידיעות אחרונות")
התברר שהשודדים ניתצו את אחד מקירות חדר החשמל שבמרתף הבנק, בעזרת כלים כבדים, וחדרו כך לחדר הכספות. השודדים נכנסו לחדר החשמל, דרך החור שנחשף לאחר שתלשו מזגן. כדי שבשום פנים לא יגלו אותם עוברי אורח ברחוב או שומרי בנק שיזדמנו למקום, השודדים החזירו את המזגן למקומו ונעלו את עצמם בחדרי החשמל והכספות מבפנים. ואכן, שומרים שהיו מופקדים על הבנק שמעו בשבת רעש כלשהו. הם ירדו לקומת המרתף, ראו שכל הדלתות נעולות וחזרו לקומה שמעל.
השודדים ששהו בבנק מיום חמישי בערב ועד ליום ראשון לפנות בוקר לא הספיקו לרוקן עוד 4,500 כספות, בחדר הכספות הענק, אך גם כך שללם היה די והותר.
השודדים האלה היו מיוחדים במינם. הם הביאו עמם שואב אבק כדי לנקות, בין השאר, טביעות אצבעות ולאסוף את השלל. במקום נמצא זוג גרביים. כנראה אחד השודדים החליף גרביים במהלך השוד. לא נמצאו שום שיירי אוכל ולא ברור בדיוק מה אכלו השודדים במשך 48 שעות. את הלום הכבד, שבו השתמשו כדי לנתץ את הכספות, הותירו השודדים לשוטרים. לא נמצאו עליו טביעות אצבע.
לקחו רק שטרות של 100, את שטרות ה-50 השאירו בכספת
כתב המשטרה המיתולוגי, בוקי נאה, סיפר לאחרונה כי השודדים המתוחכמים השיגו מפתח של חדר החשמל וגם החליפו בו את המנעול. לדבריו, הם רצו הכל בגדול. כך לקחו רק שטרות של 100. את שטרות ה-50 השאירו על הארץ בחדר הכספות. השודדים שפכו קוקה קולה על כל מקום שבו נגעו בלי כפפות, כדי לטשטש את העקבות. "הם היו הכי מקצוענים בעולם".
ב-22 ביולי הייתה הכותרת בעיתון: "מתחת לאף". וב-23 ביולי 2002 כתב בוקי נאה במדורו "כתב פלילי": "החוקרים מקווים: הכתובת על הקיר". אולם, הכתובת לא הייתה בסופו של דבר על הקיר - ושוד הכספות הגדול לא פוענח והרכוש לא נמצא מעולם.
ומה אומר החוק לגבי פיצוי הלקוח? במקרים של שוד, כפי שפסקו בתי משפט בארץ, הבנק מפצה לעתים את הלקוח, אולם זאת רק אחרי מאבק עיקש מול הבנק וחובת הוכחה של הלקוח באמצעות מסמכים על אודות מה שהכיל הרכוש שלו בכספת. במקרים רבים הגיעו הבנק והלקוחות להסכמים חשאיים על פיצוי חלקי בגין הרכוש שנשדד. החוק דורש שהבנקים יעמדו בתקני אבטחה הנהוגים בעולם. הבנקים מבטחים בחברות בינלאומיות את הכספות ותוכנן ובעיקר מקווים לטוב.
בישראל היו עוד מעשי שוד של כספות, שהמקום צר מלהכיל את סיפוריהם. כך היה ביולי 1999 בשוד הכספות בסניף בנק המזרחי בחולון, הממוקם בבניין מגורים בקומת הרחוב, כאשר הפורצים חפרו מנהרה תת-קרקעית ממקלט הבניין אל מרתף הסניף ומשם נכנסו לחדר הכספות. שוד אחר אירע בסניף בנק לאומי בכפר שמריהו, שם חפרו השודדים מנהרה באורך 15 מטרים ממבנה נטוש הסמוך לסניף. איש לא שמע אותם בכפר של המיליונרים.
למעשה, רוב הבנקים בארץ חוו בעשרות שנות קיום המדינה את החוויה הלא נעימה למצוא שחדר הכספות באחד מסניפי הבנק נפרץ. ניתן רק לקוות שהכתבה ההיסטורית הזאת לא עושה חשק לאף אחד להגיע לחדר הכספות בבנק אם אין לו שם כספת משלו כחוק.
