בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה באופן חלקי תביעה שהגישו רוכשי דירה בפרויקט היוקרתי "תמונות יפואיות" נגד היזם, שלטענתם מסר את הנכס באיחור ועם חניה בעייתית שלא תואמת את מידות רכב השטח שברשותם. השופטת רונית פינצ'וק-אלט קיבלה את הסבריו של היזם לאיחור במסירה, אך חייבה אותו לפצות את הרוכשים ב-110 אלף שקל על הליקוי במתקן החניה.
התובעים רכשו לפני כעשור דירת ארבעה חדרים בפרויקט שבשכונת עג'מי ביפו. באוקטובר 2015 הם הגישו את התביעה לבית המשפט ובה עתרו לפיצוי בסך 370 אלף שקל. לטענתם, היזם הפר את הסכם המכר כשמסר להם את הדירה באיחור של כשבעה חודשים. כמו כן, נגרמה להם ירידת ערך בשל מידות מכפיל החניה שאינן תואמות לג'יפ. מומחה מטעם בית המשפט העריך את ירידת הערך ב-72 אלף שקל.
מנגד טען היזם כי האיחור במסירה נבע משלל אירועים שלא היו בשליטתו. לדבריו, מבצע "צוק איתן" שהתנהל באותה תקופה מנע כניסת פועלים מהשטחים ועיכב את קצב הבנייה. בנוסף, השבתות שנערכו אז בחברת החשמל ובמכבי האש תרמו אף הן לעיכוב בהשלמת הבנייה. גם בסוגיית החניה התנער היזם מאחריות והגיש הודעת צד שלישי נגד אדריכל הפרויקט והקבלן המבצע. לטענתו, ככל שקיימים ליקויים במתקן החניה האחריות לפיצוי רובצת עליהם.
השופטת פינצ'וק-אלט קבעה שהאיחור במסירת הדירה מוצדק ואינו מהווה הפרת חוזה. זאת משום שההשבתות בחברת החשמל ובכיבוי האש אכן הקשו על היזם להשלים את הפרויקט, והסכם המכר כולל סעיף שמאפשר לו להתעכב עם המסירה מסיבות שאינן תלויות בו. לעומת זאת, בסוגיית מתקן החניה, ההסכם שותק לחלוטין בנוגע למגבלה כלשהי על גובה הרכב החונה.
"האדם הסביר רשאי להחזיק רכב מסוג ג'יפ שהוא גבוה אך במעט מרכב סטנדרטי ולהניח שחניה מקורה בבניין מגורים תאפשר לו להחנות את רכבו", כתבה. היא הוסיפה כי לנוכח העובדה שרכבי "קרוסאובר" כמו זה של התובעים נפוצים מאוד במחוזותינו, היה על היזם להתריע בפני הרוכשים במפורש שקיימת בחניה מגבלת גובה.
השופטת הוסיפה כי גובה המתקן כפי שנמדד בפועל (151 ס"מ), נמוך אפילו מזה שמצוין במפרט של יצרנית המתקן (160–175 ס"מ). היא נימקה כי המידות הרשמיות מטעם היצרן הן מדד לציפייה של האדם הסביר ביחס למה שהוא עתיד לקבל כשהוא רוכש חניה. לדבריה, הן מומחה בית המשפט והן המומחה מטעם היזם קבעו שמדובר בליקוי בנייה. היא ציינה שהראשון כלל לא נחקר על חוות דעתו, ובנסיבות העניין היא מקבלת את עמדתו בעניין ירידת הערך.
בתוך כך נדחתה הודעת הצד השלישי שהגיש היזם. נקבע כי כמי שניהל את הפרויקט ביד רמה היזם היה מודע לכל, ובין היתר לגובה מתקן החניה. בנסיבות אלו, הוא לא יכול להתנער מאחריות ולגלגל אותה על גורמים אחרים. בסופו של יום לתובעים נפסק פיצוי של 72 אלף שקל על ירידת הערך בתוספת 20 אלף שקל עבור עוגמת הנפש, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 18,400 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעים: עו"ד חנן כהן
• ב"כ היזם: עו"ד טל רון
• ב"כ הקבלן המבצע: עו"ד מימון אביטן
• ב"כ האדריכל: עו"ד רוז נור סבאג
• ב"כ מתקינת החניה: עו"ד נתאי נדר
• עו"ד דקל מנחמי עוסק בדיני מקרקעין
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
