"זה אירוע, כזה שלא הורגלנו בו". המילה אירוע תחזור שוב ושוב בדבריו של אסף בטיטו, ספר גברים מראשון לציון, כשהוא נדרש לתאר את המציאות הנוכחית בה הוא נמצא בימים אלו. בטיטו, אוטוטו בן 28, גרוש ואב לילד קטן, שמשרת מיומה הראשון של המלחמה במילואים, כלוחם בסיירת גבעתי, הוא דוגמא למי שנקלע לקשיים כלכליים, לאחר שנאלץ לסגור את העסק בעקבות המלחמה, ובמקביל למציאת פתרון יצירתי למצב - הבאת העסק לשטח. "הכל קשוח", מודה בטיטו. "רצף האירועים הקשה מוביל לאיום כלכלי, ולמען האמת, אף אחד גם לא באמת יודע מתי כל זה יסתיים".
"עכשיו יש לי זמן קצת לדבר, לאחר כמעט לילה שלם ללא שינה", פותח בטיטו ונזכר בתחילת האירוע. "גייסו אותי בשבת. בראשון בבוקר הגענו לקיבוץ רעים, עוד הייתה שם חוליית מחבלים. עוד 'אירוע' לא פשוט. ניקינו את השטח, ואת המראות שראינו שם לא אשכח לעולם. לאחר מכן העבירו אותנו למועצה אזורית אשכול, ואנחנו פה. בהתחלה היה כאוס ולא הבנו את גודל האירוע, היום כבר ברור שאי אפשר לדעת כמה זמן זה יימשך".
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
רק לפני 4 חודשים הפך לעצמאי
בטיטו מדגיש שהוא נמצא בקשר טוב עם גרושתו, והיא, כמו כל משפחתו, מבינה את המצב ואת גודל האירוע, ועדיין, חובת מזונות חלה עליו, וכעצמאי, בשלב זה, עדיין לא קיבל כל סיוע מהמדינה, למרות שנאלץ לסגור את העסק עקב השירות המילואים. "אני לא יודע עדיין מה זה אומר מבחינה כלכלית צו 8, וקשה לי כלכלית. במשך ארבע שנים, עד למאי האחרון, עבדתי כספר שכיר. ארבעה חודשים לפני פרוץ המלחמה פתחתי מספרה בראשון לציון. שכרתי עוד עובד, העובד עזב והעסק סגור".
מה עשית?
"כשהבנתי שאם לא אמצא פתרון ואנסה לג'נגל בין העבודה המבצעית לעבודה שלי בעת שלום אקרוס כלכלית, התחלתי בזמני הפנוי לספר פה את החבר'ה. בהתחלה זה היה כתחביב, כולם פה הרי מגדלים עם הזמן שיער וזקנים. בהתחלה סיפרתי אותם באהבה בעזרת קצת ציוד שהבאתי מהבית. ואז החבר'ה ממש התעקשו לשלם לי והתחלתי לגבות מהם סכום סימלי עבור כל תספורת. זה נותן מענה קטן, לפחות לתשלום המזונות והעסק. כשביקשתי מהמפקד לחזור לכמה ימים הביתה כדי לעבוד כדי שיהיה לי כסף למחויבויות שלי, הוא הציע לי לקחת יום מרוכז בשבוע כדי לספר פה את החבר'ה מהפלוגה, או בשעות הפנויות המעטות שיש לאחר פעילות מבצעית. כשאני חוזר הביתה לחופשה קצרה אני גם מספר. זה עדיין לא ממלא את הצרכים, אבל מסייע".
לפני כשבועיים, כשבטיטו הבין שהמשימה או האירוע, כהגדרתו, לא יסתיים מהר, הוא אירגן את החברים בפלוגה. כל אחד תרם כמה שיכל ונקנה ציוד חדש למספרה. "פתחנו חדר מיוחד לזה. יש גם רשימה על הדלת, שכמובן שאי אפשר להתחייב לה. אם, למשל, מקפיצים אותנו, אני ממשיך במלאכה כשחוזרים כי קודם כל יש פה משימה, שהיא הרבה יותר חשובה מהתספורות. אני מוותר על שעות מנוחה ושינה ועובד. כשאני מגיע לחופשה קצרה הביתה, אני נמצא עם הבן שלי כמה שאפשר, ותוך כדי מקדיש כמה שעות לעבודה, כדי להרוויח עוד קצת כסף. אני לא מתלונן, אבל כעצמאי אני באירוע לא פשוט בעקבות המלחמה. לפני המלחמה קניתי אוטו חדש, אני מתכונן למכור אותו כי כרגע אני בבעיה כלכלית. כשאפשר יהיה לממש את המתווה, אסתדר מחדש".
אסף בטיטו במספרה המאולתרת במילואים
"אם אני בזום ופתאום יש הקפצה, הלקוחות יודעים שנמשיך את השיחה בתום המשימה"
גם גיא עברון, מבעלי חברת "גולה מרקטינג" לשירותי שיווק וניהול פרויקטים במיקור חוץ, נאלץ למצוא פתרונות יצירתיים. עברון, בן 44, תושב משמר השבעה מזה שבע שנים, נשוי ליעל (גם שותפתו בעסק) ואב לשלושה, מצא את אותו פתרון. הוא מביא את העסק למלחמה, יותר נכון, לאוהל.
בתחילת דרכו הוא היה שכיר, שימש בתפקידי סמנכ"לות וניהול שיווק. לפני כשבע שנים, כשהחל לבנות את ביתו במשמר השבעה, החליט גם לעבור לעצמאות. ב-2018 חבר לכמה שותפים וביחד יצרו את 'גולה מרקטינג'. נכון להיום יש בעסק שבעה עובדים, הוא היחיד שמשרת במילואים בזמן זה. בשירותו הסדיר שימש כמדריך רפואה, במילואים הוא חובש גדודי בגדוד חי"ר. "ב-7 באוקטובר, כמו כל עם ישראל, נכנסנו עם האזעקה הראשונה לממ"ד", הוא מספר. "מאותו רגע ישבנו בממ"ד כחמש שעות, והיה ברור שמשהו אחר קורה פה. כשהתקשרתי למפקד התאג"ד (תחנת איסוף גדודית) הוא אמר שאתחיל להתכונן. ב-12:00 לקחתי את הציוד ונסעתי לבה"ד 1, להתארגנות, מאותו רגע אני במילואים, למעט חופשות קצרות. ביום ראשון בבוקר הגענו לקיבוץ רעים. היו שם עדיין שאריות של חמאס"ניקים, לעולם זה יישאר אחד הימים הקשוחים בשירותי הצבאי. לאחר מכן עברנו לניר עוז, מאז אני פה".
מתי הבנת שאתה חייב לעשות משהו עם העסק?
"בשבועיים הראשונים למלחמה לא הייתה כמעט תקשורת בינינו לבין העובדים, ואז חזרנו לעבוד, כמובן עם שינויים בהתאם לתקופה. אמנם, אני היחיד מבין העובדים שגויס, ויעל, רעייתי, שותפתי, נושאת בעול הבית והעבודה, וראיתי שהעסק יכול להתנהל גם בלעדיי, אבל כשהבנתי שה'עסק' הזה פה לא הולך להיות קצר, החלטתי להביא את העסק הפרטי שלי למילואים, מהלך נבון ונכון, אחרת היינו מתחילים לראות סדקים ברמה האסטרטגית. יש תהליכים משמעותיים שאי אפשר היה שיתקיימו בלעדיי. באחת מהחופשות הקצרות חזרתי לכאן עם הלפטופ, סידרתי באוהל פינה של שולחן וכיסא, ואני משתדל לעבוד כמה שאפשר. ההתנהלות הזו התחילה להשתרש אצל עוד עצמאים מחוסר ברירה. אם לא נמצא פתרונות לעסקים, הם יקרסו, בוודאי עד שיגיע סיוע מהמדינה".
איך קיבלו הלקוחות את השינוי הזה?
"הלקוחות מודעים ומבינים את המצב, וגם אם אני באמצע שיחת זום חשובה ויש הקפצה, הם מחכים להמשך בתום המשימה. וקורים גם דברים טובים בזכות זה".
למשל?
"יום אחד התקשרה אליי עובדת מעיריית ת"א, אנחנו עובדים יחד כבר כמה זמן. פתאום נוצר קשר אחר, יותר אישי, של דאגה ושותפות גורל. אנחנו ממשיכים לעבוד יחד, והיא דוגמא לדברים יפים שאתה מגלה על אנשים, שאתה עובד איתם הרבה זמן, ולא ידעת קודם. זו חוויה משמעותית ללא ספק, שגרמה לי להעריך את האנשים שאני עובד איתם".
מה עם השכר, הריטיינר, למשל, ירד, יש עצירה בכניסת לקוחות חדשים?
"בוודאי שיש שינוי. צורת העבודה השתנתה ואנחנו מתאימים את השיווק ללקוחות שלנו בהתאם. יש לקוחות שהחלו לעבוד עם מפונים, ואז העבודה איתנו קצת התכווצה. לעומת זאת, יש הרחבות. כמה שבועות לפני המלחמה פנו אלינו מאיגוד האופניים לתחילת עבודה משותפת. כמובן שהכל נעצר עם המלחמה. כשלושה שבועות לאחר תחילת המלחמה הם נכנסו לפרויקט של 'רוכבים קדימה' למען המפונים, והתאמנו להם את השיווק. בהתחלה עבדנו בהתנדבות, בהמשך סגרנו תנאי חוזה. אנחנו מתאימים את עצמנו ללקוחות, ואני משער שיהיו עוד שינויים".
איך אתה מסתדר עם עסק ומילואים ביחד?
"המשימה קודמת לכל. אנחנו תופסים כוננויות ועורכים סיורים ברצועה בלילות, ויש עוד עבודה. כשאני לא בשטח, בכל פעם שאני חוזר לאוהל, אני מתחבר לעבודה ולא מתלונן. כמובן שזה מגיע על חשבון שעות שינה ושלוות נפש, כי כמעט ואין לי זמני מנוחה. או שאני בענייני צבא או בענייני עסק. אבל אנחנו יצורים סתגלניים. מפילים אותנו לתוך סיטואציה, ואנחנו מתרגלים אליה".
עברון מספר איך, בנוסף, אולי אפילו באופן טבעי, הוא החל לעבוד גם עבור החבר'ה שנמצאים איתו. "זה התחיל כשמישהו מהצוות ביקש ייעוץ לעסק של אשתו. ישבנו במשך כשעה וחצי ונתתי לו ייעוץ. השעה וחצי האלו הובילו לעוד עצות שאני נותן לאחרים בפלוגה, ומגיעים עוד ועוד אנשים, בעלי עסקים, שנמצאים איתנו. בשבוע שעבר, למשל, ייעצתי לשני חיילים שנמצאים פה בענייני הסטארטאפ שלהם".
זה כסחב'ק, על הדרך, או בתשלום?
"בשלב זה אני לא מבקש מהם כסף, זה חברי לחלוטין. אחרי המילואים הכל יהיה סיפור אחר. גם בלי תשלום, אני לוקח את העבודה שלי איתם ברצינות הכי גמורה. התפתח פה מין נטוורקינג מעניין ויפה. יכול להיות שבהמשך, הקשרים איתם יובילו לעוד לקוחות. תאמיני לי, מעולם לא חשבתי שאתן שעות ייעוץ, כשאני על מדים ומחסנית טעונה".
