בית משפט השלום בהרצליה חייב לאחרונה יזמית תמ"א שבנתה פרויקט בעיר לשלם לשני זוגות רוכשים פיצוי של כ-600 אלף שקל בגין איחור של יותר משנתיים במסירת הדירות ואי-אספקת טלוויזיות 55 אינץ' כפי שהתחייבה. השופטת אילת הרנוף דחתה את הטענה שחברת הניהול והפיקוח של הפרויקט היא האחראית לפיצוי הרוכשים.
בתחילת 2017 רכשו התובעים שתי דירות חדשות בפרויקט ברחוב קהילת ציון. לאחד הזוגות נמסרה הדירה בעיכוב של 27 חודשים ולזוג השני באיחור של 30 חודשים. כמו כן, הדירות נמסרו ללא הטלוויזיות שהיזמית התחייבה לספק בהסכמי המכר.
1 צפייה בגלריה
"להביא 100 אלף עובדים זרים". המחסור בעובדים הוא אחד החסמים המרכזיים בענף
"להביא 100 אלף עובדים זרים". המחסור בעובדים הוא אחד החסמים המרכזיים בענף
אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
בתביעה שהגישו בנובמבר 2021 טענו הרוכשים שבגין האיחורים הם זכאים לפיצוי מכוח סעיף 5א לחוק המכר (דירות). בנוסף, הם זכאים לפיצוי בגין שווי הטלוויזיות שלא סופקו. לדבריהם, היזמית היא למעשה חברה ריקה מתוכן, ובנסיבות העניין מוצדק להורות על הרמת מסך נגד בעליה, שצורף כנתבע, כלומר חיובו האישי בחובותיה כלפיהם.
היזמית לא התכחשה לטענות התביעה, אבל גרסה בהודעת צד שלישי שחברת הניהול והפיקוח של הפרויקט שעמה התקשרה נכנסה בשלב מסוים בנעליה, ולכן היא זו שצריכה לפצות את הרוכשים. מנגד התעקשה חברת הניהול שתפקידה התמצה בפיקוח על הפרויקט, בעוד היזמית הייתה ונשארה החברה הנתבעת – כך שהיא זו שעליה לשלם את הפיצוי.
השופטת הרנוף דחתה את הודעת הצד השלישי נגד חברת הניהול. היא קבעה כי הגם שהשתיים התקשרו בחוזה, היה זה לצורך אספקת שירותי ניהול ופיקוח ולא לצורך החלפת הנתבעת כיזמית הקשורה בחוזי מכר עם הרוכשים.
עו"ד אוהד הרןעו"ד אוהד הרןפוטו פרג'
"אין בהסכם ולו רמז לכך שחברת הניהול נכנסת בנעלי הנתבעת להסכמי המכר עם הדיירים, או לכך שהיא לוקחת על עצמה את התחייבויות הנתבעת כלפי הדיירים", כתבה. "לא רק שחברת הניהול לא נכנסה בנעלי הנתבעת, אלא שהוסכם מפורשות שהיא תהיה פטורה מחובת תשלום כלשהי לבעלי הזכויות, קרי לתובעים, או לגורם כלשהו הקשור בפרויקט".
בפסק הדין צוין שהעיכוב במסירת הדירות אירע הלכה למעשה בגלל קושי תזרימי קשה שאליו נקלעה היזמית כאשר חברת הניהול שימשה גלגל הצלה שלה, שרק בעזרתו יכלה להשלים את הפרויקט. לפיכך, האיחור במסירה מוטל במלואו על היזמית ואין לחברת הניהול חלק בכך.
מן העבר השני קבעה השופטת שהרוכשים לא ביססו מספיק את טענתם לשימוש פסול כביכול שעשה בעל השליטה בחברה היזמית במסך ההתאגדות, כך שאין להורות על חיובו האישי.
לבסוף חויבה היזמית לפצות את שני הזוגות ב-498,625 שקל עבור האיחור במסירת דירותיהם ובגין אי-אספקת הטלוויזיות. נקבע שהיא תשלם להם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 100 אלף שקל. היא גם תישא בהוצאות המשפט ושכר הטרחה של חברת הניהול בסך 80 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ התובעים: עו"ד שלומי כהן • ב"כ הנתבעים: עו"ד אלחנן פלור • ב"כ צדדי ג': עו"ד ליבנת רקובר • עו"ד אוהד הרן עוסק בתמ"א 38 • הכותב לא ייצג בתיק • בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין • ynet הוא שותף באתר פסקדין