עובדים בישראל עדיין ממשיכים לממן את מעסיקיהם - למה? ריאיון עם דרור חפצדי, רואה חשבון ומשפטן
(צילום: שחר גולדשטיין)
האם העתיד טמון בעבודה מהבית? כנראה שאצל רובנו לא. צעירים בני 25-16, בעלי השכלה נמוכה, מועסקים מהמגזר הערבי, עצמאים ועובדים המתגוררים ביישובים מאשכול חברתי-כלכלי נמוך ובמחוז הצפון, הם בעלי יכולת נמוכה יותר לעבוד מהבית. כך עולה ממחקר שפרסם הבוקר (שלישי) מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כידוע, מגפת הקורונה הובילה את המשק הישראלי לשני סגרים כלליים (בינתיים) ולאחד המשברים הכלכליים החמורים בתולדות המדינה. אינספור עסקים נסגרו, וכתוצאה מכך בעלי עסקים רבים נאלצו לחפש דרכים חדשות ומגוונות לשמר הכנסה. כמעט בבת אחת, בני המזל שבינינו שזכו לשמור על משרותיהם, נאלצו לעבוד מהבית. פעמים רבות, מעסיקים נוכחו לדעת שהדבר אפשרי, ולעיתים, התפוקה של העובדים אף עולה. מה שמעלה את השאלה - האם אנחנו באמת צריכים משרדים? אולי העתיד של כולנו הוא עבודה קבועה מהבית.
מהמחקר של מכון טאוב עולה כי על אף שבעשור האחרון שיעור העבודה מהבית בימי שגרה בישראל נמצאים בעלייה, עדיין, היכולת לעבוד מהבית אפשרית בעיקר למנהלים, הנדסאים, טכנאים ועובדי משרד, ואילו יורדת בצורה דרסטית אצל עובדים מקצועיים בתעשייה, בינוי, חקלאות, עובדי מכירות ושירותים ואצל עובדים בלתי מקצועיים. משמעות הדבר היא שחלק נכבד מאוד מהמשק הישראלי, בדגש על עובדים בעלי הכנסה נמוכה ומועסקים בפריפריה הכלכלית-חברתית, הם בעלי פוטנציאל נמוך יותר לעבור לעבודה מלאה מהבית.
כמה עובדים מהבית בישראל?
לפי הנתונים שהציג מרכז טאוב, הנכונים לשנת 2019, במדינות כמו פינלנד והולנד, שיעור המועסקים שבדרך כלל עובדים מהבית הוא הגבוה ביותר ונע סביב 14% מכוח העבודה במשק. לעומת זאת, במדינות כמו בולגריה ורומניה, פרקטיקה זו כמעט לא התקיימה ושיעור העובדים שהעידו כי הם בדרך כלל עובדים מהבית בקושי מגיע לאחוז אחד מכוח העבודה.
באשר לישראל, לפי נתוני הלמ"ס, כ-4.4% מהעבודים במשק בשנת 2019 העידו כי הם עובדים מהבית "מרבית ימות השבוע" - שיעור נמוך מן הממוצע במדינות אירופה, שעמד באותה שנה על כ-5.3%.
נתוני סקר הבזק של הלמ"ס (2020א), אשר הקיפו חלק מן הפעילות הכלכלית במשק הישראלי, מגלים כי בזמן הסגר הראשון (מרץ 2020), עמד שיעור העובדים שעבדו מהבית על כ-21%. בענף ההיי-טק ובענף השירותים הפיננסיים והביטוח היה שיעור גבוה במיוחד של מועסקים אשר עבדו מהבית - 49% ו-41% בהתאמה, ואילו בענפים כגון בינוי ומסחר קמעוני נצפו שיעורים נמוכים מאוד של עבודה מהבית.
עם ההקלה בהגבלות, נראה כי נצפו שיעורים נמוכים מאוד של עבודה מהבית; במאי ירד שיעור זה בענפים שנבדקו לכ-17% ובתחילת יולי עמד השיעור על 9% מהמועסקים בענפים שנבדקו, כולל ענף המזון, ועל כ-10% בלעדיו.
על אף מגמת הירידה, נראה כי ענף ההיי-טק אימץ באופן נרחב יותר את אפשרות העבודה מהבית, וגם לאחר תום הסגר , שיעורי התעסוקה מהבית בענף זה נשארו גבוהים יחסית - כ-27%. מעבר לכך, נתוני הסקר מגלים כי 24% מהעסקים פיתחו או שיפרו אפשרות טכנולוגית לעבודה מהבית עם נגישות למערכות החברה כחלק מהתמודדות עם המשבר.
עשירים ומהנדסים כן, ערבים וחרדים - פחות
לצורך המחקר, התבססו במרכז טאוב על נתוני סקר מיומנויות בוגרים של ה-OECD, הנקרא PIAAC, ונערך בישראל בשנים 2015-2014, ועל מספר מחקרים בתחום, במסגרתם סיווגו החוקרים את משלחי היד המאופיינים בדרישות מסוימות ככאלה שאינם ניתנים לביצוע מהבית - למשל משלחי יד המאפיינים בשימוש נדיר בדוא"ל, כאלו שדורשים הפעלת כוח פיזי או הפעלת ציוד מכני.
התוצאה שהציגו החוקרים היא ציון תקן, המשקף את יכולתו הפונציאלית של עובד לעבוד מהבית, במונחי סטיית תקן יחסית לעובד הממוצע במדינות ה-OECD.
תוצאות המחקר מעלות כי במקצועות יוקרתיים יותר, המאופיינים בשכר שעתי גבוה, קיים בממוצע פוטנציאל גבוה יותר לעבוד מהבית. יוצאת דופן במקצועות אלו היא קבוצת המנהלים, המאופיינת בשכר השעתי הממוצע הגבוה ביותר אך ביכולת נמוכה יחסית לעבודה מהבית, בהשוואה למשלחי יד יוקרתיים אחרים כמו אקדמאים, הנדסאים וטכנאים. לעומת זאת, משלחי יד מתחום הפקידות, מאופיינים בשכר שעתי נמוך יחסית אך גם ביכולת גבוהה לעבוד מהבית.
בחלוקה לפי ענפי המשק השונים, עולה כי בענפים מתחומי המידע והתקשורת, השירותים הפיננסיים והביטוח והשירותים המקצועיים, המדעיים והטכניים, קיים פוטנציאל גבוה ביותר לעבודה מהבית. לעומת זאת, בענפים מסחר סיטואני וקמעונאי, בינוי ושירותי אירוח ואוכל, פוטנציאלת היכולת מהבית שחוזה המודל נמוך במיוחד. במרכז טאוב מציינים גם כי נתוני הלמ"ס על מצב העסקים בעת התפשטות נגיף הקורונה מאששים השערות אלו.
בפריפריה הפוטנציאל לעבודה מהבית נמוך יותר
חלק נוסף במחקר מתייחס לחלוקה לפי קבוצות אוכלוסייה, במטרה לזהות את הקבוצות המאופיינות ביכולת נמוכה יותר לעבוד מהבית.
מבדיקת היכולת לעבוד מהבית לפי מעמד חברתי-כלכלי, כפי שנמדד על ידי השכלת העובדים ועשירות השכר השעתי שאליהם הם משתייכים, עולה כי ככל שהעובד הוא ממעמד חברתי-כלכלי גבוה יותר, כך עולה יכולתו לעבוד מהבית.
בהמשך ישיר לכך, נתוני המחקר מצביעים על כך שהיכולת הממוצעת של העובדים לעבוד מהבית עולה ככל שהם באים מיישובים חזקים יותר. כך למשל, יכולת העבודה מהבית של עובדים המתגוררים ביישובים מאשכול חברתי-כלכלי 2-1 (הנמוכים ביותר), נמוכה בכ-0.5 סטיית תקן ביחס לעובד הממוצע. לעומתם, יכולת העבודה מהבית של מועסקים המתגוררים ביישובים מאשכולות 10-9 (הגבוהים ביותר), גבוהה בכ-0.3 סטיית תקן ביחס לעובד הממוצע.
עוד עולה מהמחקר כי עובדים מקרב האכולוסייה היהודית שאינה כוללת חרדים, מסתמנים כבעלי יכולות גבוהות יותר לעבוד מהבית, אחריהם עובדים מהחברה החרדית, ואחריהם בפער ניכר, לאורך כל קבוצות הגיל, עובדים מהחברה הערבית. במרכז מציינים כי פער זה עשוי לנבוע, לפחות חלקית, מכך שהתפלגות משלחי היד בחברה הערבית נוטה בבירור למשלחי יד מתחום הייצור והבנייה, אשר מצריכים שימוש רב בכוח פיזי.
בנוסף, הממצאים מראים כי בדומה למדינות ה-OECD, גם בישראל יש קפיצה ביכולת לעבוד מהבית לאחר גיל 25, פרט למועסקים מהחברה הערבית.
מאפיין נוסף המשפיע על הפוטנציאל לעבוד מהבית הוא כמובן הורות לילדים קטנים, בפרט בקרב אימהות. ממוצע המדד משקף כי בהשוואה לגברים ולנשים אחרות, נשים עם ילדים מתחת לגיל שש הן אכן בעלות יכולת גבוהה יותר לעבוד מהבית. במרכז מציינים גם כי נשים, עם ובלי ילדים קטנים, באופן כללי מועסקות יותר מגברים במשרות עם מאפיינים הקשורים ליכולת גבוהה יותר לעבוד מהבית.
"להרחבת העבודה מהבית יש יתרונות שישפיעו על המשק ועל שוק העבודה, כמו הפחתת עומסי תנועה וזיהום, צמצום פערים מגדריים, הרחבת אפשרויות התעסוקה למועסקים מהפריפריה, גידול בפריון העבודה ואף חיסכון בעלויות ההעסקה עבור המעסיק", מסביר אחד ממחברי הדו"ח, פרופ' בנימין בנטל.
"נראה כי העבודה מהבית היא זכות המתאפשרת בעיקר לעובדים ממעמד חברתי-כלכלי גבוה, והם זוכים ליתרון גם בימי שגרה וגם בימי משבר", הוסיפה מחברת נוספת של הדו"ח, שביט מדהלה.
נשיא מרכז טאוב, פרופ' אבי וייס: "יכולתם המוגבלת של עובדים מקבוצות אוכלוסייה חלשות לעבוד מהבית עשויה להרחיב את הפערים הקיימים בשוק העבודה, ובתקופה זו, נוכח מגבלות התעסוקה, קבוצות אלו פגיעות מתמיד. עם זאת, אפשר לראות במשבר גם הזדמנות להשקעה שהמשק ייהנה מפירותיה עוד שנים רבות".
