חידוש הלימודים היום (א') בחלק מהגנים ובבתי הספר היסודיים לכיתות א'-ג' מעורר לבטים רבים אצל הורים, המבקשים לקדם את החזרה לשגרה מחד, אולם מאידך חוששים מסיכון הילדים וסיכון בני המשפחה הגרעינית שעלולים להידבק בקורונה. המצב מורכב עוד יותר כאשר מדובר בהורים גרושים או פרודים שאינם חולקים את אותה עמדה ואינם מצליחים להגיע להבנות ביניהם, בדבר חזרת הילד למסגרת החינוכית. כך למשל, לבית משפט לענייני משפחה הוגשה ביום חמישי האחרון בקשה שעוסקת בגרושים שלא מחזיקים באותה דעה באשר לחזרת הילד לבית הספר.
ynet מנסה להשיב על שאלות שכיחות בנושא בעזרת ד"ר עו"ד שרון פרילינג, מומחית לדיני משפחה, ועו"ד יהודית מייזלס, מומחית בדיני משפחה ומרצה לדיני משפחה בפקולטה למשפטים במכללה למנהל.
האם ההחלטה על החזרה למסגרת החינוכית צריכה להתקבל על ידי שני ההורים יחדיו?
כן. על פי חוק, על ההורים לקבל ביחד החלטות מהותיות הנוגעות לילדיהם. ניתן בהחלט לראות בהחלטה על השבת הילד למסגרת החינוכית בנסיבות הקיימות, החלטה מהותית המחייבת את הסכמת שני ההורים.
האם על ביה"ס או הגן לקבל את הסכמת שני ההורים לחזרת הילד למסגרת?
עו"ד פרילינג מציינת, כי לא תידרש הסכמה מראש, אולם לאחר שמשרד החינוך הודיע שהחזרה ללימודים בשלב זה אינה חובה (ומשכך אינה חוסה תחת החקיקה המחייבת התייצבות למסגרות החינוך) הרי שניתן לצפות שאם אחד מההורים יתנגד לחזרת הילד למסגרת, יבקש ביה"ס את הסכמת שני ההורים כתנאי לכך, או אפילו החלטה שיפוטית.
לדברי עו"ד מייזלס, "חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע כי ההורים הם לעולם אפוטרופוסים שווים, ועליהם לקבל במשותף את ההחלטות בכל עניין שקשור לטובת הילד, בנושאי חינוך, בריאות וכל נושא מהותי ומשמעותי הקשור לחייו. גוף ההנחיה קובע שהחזרה ללימודים היא בגדר רשות ולא חובה, כלומר שיקול הדעת עובר להורים. היות ששליחת ילד לבית הספר בתקופת הקורונה זה בהחלט עניין 'מהותי ומשמעותי' ויש לו השלכות על בריאותו של הילד ומשפחתו, עמדתי היא שיש צורך לקבל את הסכמת שני ההורים".
כיצד יש לפעול במקרה שאחד ההורים מתנגד לחזרת הילד למסגרת החינוכית?
ראשית, ראוי לקיים הידברות. ככל שההורים מתקשים לעשות זאת ביניהם, כדאי להיעזר בסיועו של איש מקצוע – פסיכולוג ילדים או מתאם הורי, במטרה להגיע להבנות שיתחשבו בעמדותיהם של שני ההורים. כך למשל, ההורה המתנגד לחזרה ללימודים צריך לתחום מסגרת זמן קצובה לבחינת עמדתו בהתאם להתפתחויות הקשורות בהפצת המחלה באזור המגורים.
עוד מצופה שהורה זה גם יציע פתרונות להשגחה על הילדים, אם ההורה השני נדרש לחזור לעבודה סדירה, כדי שחלוקת ההשגחה בין ההורים תיעשה בצורה הוגנת ומתחשבת בנסיבות. יש לבחון גם את האפשרות ללמידה מן הבית בתקופה שהילד אינו חוזר למסגרת, שכן כפי שמסתמן לא תתקיים עוד למידה מרחוק לגילאים החוזרים ללימודים.
"ניסיון לכפות עמדה גורפת בנסיבות אלה יכשיל את ההידברות עוד טרם החלה", אומרת עו"ד פרילינג. "יש לחתור לפשרה סבירה ולהתחשבות בעמדת ההורה המתנגד, תוך קביעת טווח זמן סביר, אשר לאחריו יחזור הילד למסגרת. ניתוק הילד מן המסגרת (בפרט בגילאים בוגרים יותר) עלול ליצור עבור הילד תחושת בידוד וניתוק, שתפגע בתחושת הביטחון שלו, כאשר כל הילדים מתקדמים בתוך מסגרת שהולכת וחוזרת לשגרה, בעוד הוא נותר מאחור".
ואם הליך ההידברות כושל, מהי האלטרנטיבה?
בנסיבות בהן ההורים אינם מצליחים להגיע להסכמה בכוחות עצמם, יש לפנות לבית המשפט לענייני משפחה שיכריע במחלוקת. עו"ד פרילינג מסבירה, כי "רצוי מאוד להימנע מצעד חריג זה, אולם אם אין מנוס, הרי שיש לפנות לבית המשפט שיכריע בסוגיה. ניתן לצפות שגם ביהמ"ש יחיל עמדות פשרה סבירות, כך שראוי להגיע לכך באופן עצמאי, לטובת הילדים".
עו"ד מייזלס מוסיפה, כי "אם אין הסכמה לשלוח את הילד לבית הספר, יש לפנות ולקבל הכרעה שיפוטית בהתאם לטובת הילד. ישראלים רבים סבורים, בטעות, שלהורה המשמורן יש סמכות בלעדית. אלא שבישראל, בניגוד למדינות אחרות, שני ההורים מוגדרים כאפוטרופוסים שווים של ילדיהם, וככאלה - את כל החלטות הנוגעות לנושאים כמו חינוך, בריאות ומקום מגורים, עליהם לקבל במשותף ובהסכמה ללא קשר לשאלה מי הוגדר ההורה המשמורן. במצבים שבהם אין הסכמה – בית המשפט לענייני משפחה נכנס בנעלי ההורים, וסמכות ההכרעה עוברת אליו".
עו"ד מייזלס מציינת כי הגישה בשבוע שעבר בקשה דחופה לבית המשפט לענייני משפחה בנושא זה. "במקרה זה, בן זוגה החדש של האם מצוי בקבוצת סיכון משמעותית", היא מסבירה. "האם פנתה אל בן זוגה לשעבר (אבי הילד) וביקשה הסכמתו לאי שליחת ילדם המשותף לבית הספר. אולם, בהיעדר הסכמת האב, לא הייתה ברירה אלא לפנות לבית המשפט בבקשה כי יורה שבשלב זה בנם של הצדדים לא ישלח ללימודים במסגרת החינוכית, אלא ימשיך במתכונת הלימודים מהבית".
