המצב הפוליטי הלא ברור והשברירי, יקשה כנראה בימים הקרובים לקבל החלטה כלכלית חשובה עד מאוד למשק הישראלי, בנושא השנוי במחלוקת קשה: האם להמשיך ולשלם דמי אבטלה למפוטרים ולשוהים בחל"ת עקב משבר הקורונה, גם אחרי ה-30 ביוני, דהיינו שנה וארבעה חודשים לאחר פרוץ מגפת הקורונה וכאשר היא מצויה כבר בדעיכה משמעותית?
למעשה, נוצר כעת מצב אבסורדי לחלוטין. בו בזמן שיותר מ-130 אלף משרות במשק אינן מאוישות, וכאשר בעלי העסקים, החנויות וחברות רבות משוועים לעובדים, הממשלה עומדת לעודד את המשך שיעור האבטלה הגבוה בתשלום דמי אבטלה מתמשכים, לפחות עד ראש השנה.
בחודש האחרון עדיין שולמו בישראל ל-492 אלף מחוסרי עבודה דמי אבטלה. חלקם הועסקו ערב המשבר כנהגים, טבחים, מלצרים ובעבודות שונות נוספות, כאשר דווקא במקצועות הללו המשק משווע נואשות לידיים עובדות.
אז מה בעצם הציע משרד האוצר? בואו נמשיך לשלם דמי אבטלה, אפילו עד שלושה חודשים נוספים (88 ימים ליתר דיוק), גם למי שעובדים בענפים בהם יש מחסור בעובדים. השוני בין מקבלי דמי האבטלה יהיה רק בתחום אחד: גילם של המובטלים הנהנים בינתיים בבית מתשלום דמי האבטלה.
שוב בוחר משרד האוצר במהלך קל לביצוע, ממש כפי שחילק בקיץ שעבר "מענקים לכל אזרח" כי התעצל לברר מי לא באמת יחזיר את הכסף למשק בצורת צריכה אלא ישאיר את הכסף בחשבון.
אז גם עכשיו, העצלנות גוברת על הכל. במקום לברר היכן עבד המובטל בעבר, למשל כנהג או כטבח, ולשלול ממנו/ממנה את דמי האבטלה, שכן במקצועות אלה חסרים אלפי עובדים, באים בכירי משרד האוצר וקובעים רק כי בני 28, למשל, יקבלו דמי אבטלה לתקופה נוספת, קצרה יותר, מאשר בני 45 ומעלה. למה? ככה.
על פי ההגדרה הבינלאומית, המקובלת והנהוגה גם בארץ, מובטל הוא מי שאינו עובד - מחפש עבודה אך לא מוצא עבודה. אז יש לנו חדשות למשרד האוצר: חלק נכבד מתוך מאות אלפי המובטלים גם בחודש הזה כלל אינם מחפשים עבודה. חלקם יושבים בבית, רגל על רגל, ומחכים לתשלום דמי האבטלה ב-12 בחודש. וחלקם, כמה מרגיז, עובדים כבר מזמן, רק שם עושים זאת ב"שחור" - וזוכים לשתי משכורות, אחת על חשבון תקציב המדינה הגירעוני.
והמצב הזה לא רק גורם למדינה לשלם דמי אבטלה למאות אלפי ישראלים, שראשי התאחדויות במשק כבר כינו אותם "בטלנים", אלא כדברי הכלכלן הראשי של מיטב דש, אלכס זבז'ינסקי, הוא "צפוי להגביר לחצים לעלייה בשכר נוכח רמת תמיכה גבוהה יחסית למובטלים".
גם לנשיא התאחדות התעשיינים, רון תומר, ביקורת קשה על הרעיון של שר האוצר, ישראל כץ, להאריך את דמי האבטלה. "באוצר מבזבזים את הכסף של ילדינו כדי לממן מובטלים שאינם רוצים לעבוד. רק מדיניות קשוחה מול החל"תניקים תייצר מחדש ביקושים למקומות עבודה ותחסוך מיליארדים למשק".
ובדיוק את הדברים האלה אומרים די בכעס גם דובי אמיתי, נשיא המגזר העסקי, רועי כהן, נשיא ארגוני העצמאים, יוסי אלקובי, נשיא התאחדות המלאכה והתעשייה, וכלכלנים רבים.
מנכ"ל שירות התעסוקה, רמי גראור, אמר היום כי "כבר חודשים ששירות התעסוקה טוען שדמי האבטלה הפכו עבור רבים מדורשי העבודה, ובפרט עבור צעירים, מרשת ביטחון לחסם בפני חזרה לעבודה. לכן כבר בראשית אפריל היינו הראשונים לגבש הצעה לרשת ביטחון אפקטיבית, שתדרבן חזרה לעבודה תוך הבטחת דמי אבטלה רק למי שבאמת מתקשה לשוב למעגל העבודה. אין כל סיבה שהצעירים ימשיכו להיות תלויים בקצבאות ולא ייצאו לעבודה".
מנכ"ל שירות התעסוקה בריאיון באולפן ynet
(צילום: משי בן עמי)
האבסורד הבלתי נתפס הוא שכאשר חסרים במשק אלפי מהנדסים, נהגים, מלצרים ועובדי מטבח במסעדות, יקבלו מעל 400 אלף איש דמי אבטלה עבור חודשים מאי ויוני. העלות: מאות מיליוני שקלים בחודש.
אין ספק כי הארכת תשלום דמי האבטלה ללא שום קריטריון, חוץ מהגיל, לא תמנע מעשרות אלפי עובדים, ואף יותר מכך, להישאר בבית ולעסוק ב"בטן גב".
מה שצריך לעשות מחייב מעט עבודת בדיקה לגבי העובדים היושבים בבית, אך באוצר אוהבים למצוא נוסחאות פשוטות יותר. יש לבדוק את מקום עבודתו הקודם של המובטל: אם העסק שבו עבד נסגר ובאותו ענף כמעט שלא מחפשים עובדים - יקבל המובטל דמי אבטלה גם בקיץ. אם הוא או היא עבדו בענף שטרם התאושש, כמו תיירות חוץ או תעופה - יקבלו דמי אבטלה.
אולם מי שהיה מלצר או טבח במסעדה, למשל, אין אפילו סיבה טובת אחת שמשלמי המיסים יממנו את שכרו אחרי ה-30 ביוני. ולכן, נוסחת הגיל יכולה להיות רק סיבה שולית ולא העיקר. כך תשלם המדינה דמי אבטלה ל-100 אלף מובטלים שמגיע להם ולא לעוד 300 אלף שממש לא מגיע להם.
ועוד עניין קטן, ממש לא שולי: אם שר האוצר הנוכחי יניח את המתווה שלו, גם אם יתקן אותו, על שולחן ועדת הכספים - האם יש בה עדיין רוב לממשלת המעבר? נראה כי בימים שבהם קיים סיכוי שתוקם ממשלה אחרת עם שר אוצר חדש, יהיה הוא שיכריע סופית בנושא הרגיש הזה.
