רטיבות, עובש, קירות מתקלפים, חלונות שבורים, נזילות והצפות ביוב - אלו רק חלק מהתופעות איתם צריכים להתמודד דיירי הדיור הציבורי בארץ. הכי קל להפקיר אותם, לשים על השתק את הזעקה שלהם. הרי זה לא שיש להם אופציה אחרת, מקום אחר לגור בו. גם אם מדובר בחלל שלא ראוי למגורים, או בחלל שמסכן אותם ואת בריאותם, מצבם הכלכלי לא מאפשר עבורם מציאות אחרת מאוסף הקירות שניתנו להם על ידי המדינה.
מדובר במחדל של שנים, אולם גם פה השאיר המשבר הפוליטי את חותמו ההרסני. בהיעדר תקציב מדינה בשנתיים האחרונות, לא רק שלא היה ניתן להכשיר יחידות דיור נוספות עבור הדיור הציבורי, גם תחזוקתן הופקרה והידרדרה.
"במקומות אחרים בעולם דיור ציבורי הוא דיור מודרני, שנבנה במחשבה וברמה גבוהה כדי לספק פיתרונות דיור לחסרי הדיור מכל מגוון האוכלוסייה", מסביר דני גיגי מפורום הדיור הציבורי. "לצד ההזנחה של הדירות יש גם חיסול של מלאי הדירות כאשר היום בישראל פחות מ-2% מהדירות הן ציבוריות, בעוד שבמדינות אירופה הממוצע עומד על 12%".
גיגי מספר כי ישראל מדורגת במקום ה-3 מהסוף ב-OECD מבחינת השקעה בדיור הציבורי. "משבר הדיור הוא משבר של 170 אלף משפחות חסרות דיור, שעדיין ממתינות לדירה ציבורית, והמדינה בוחרת להתעלם מהן. מה הפלא שמחירי הדירות עולים ויותר משפחות קורסות, כשהמדינה מתחמקת מאחריות".
בחירה חורצת גורלות
על הדיור הציבורי בארץ אחראי משרד הבינוי והשיכון, והוא מופעל על ידי שתי חברות ממשלתיות - עמיגור ועמידר. תקציב הבסיס של תחזוקתו עומד כיום על 29 מיליון שקל, המיועדים ל-55,202 יחידות דיור, כאשר ישנו חוסר של 21 מיליון שקל לטיפול במבנים שהוגדרו מסוכנים, חלקם ברמה בה נאלצו לפנות דיירים.
גורמים במשרד הבינוי והשיכון מדווחים לנו כי בתקציב הקיים הם נאלצים לבצע אך ורק פעולות מצילות חיים, וכן לבחור בחירה חורצת גורלות בין השבתת מעלית בדיור לקשישים או שיפוץ דירות המיועדות למשפחות. האבסורד: ההרעבה וההזנחה של הדיור הציבורי מובילה לכך שעלות הטיפולים רק הולכת וגדלה.
"כבר שנים שאנחנו זועקות יחד עם דיירי הדיור הציבורי שהמדינה לא מאפשרת לאנשים לחיות בכבוד בדירות ראויות", מסבירה כרמן אלמקייס עמוס, מייסדת שותפה בתנועת שוברות קירות. "לא משקיעים בשיפוץ, נכים גרים בדירות לא נגישות, קשישים חיים עם תקרות מתפרקות, אמהות חד הוריות עם עובש ורטיבויות בתקרה ובקירות. מדינת ישראל חייבת לקחת אחריות ולהתחיל בשיפוץ מאסיבי בדירות הדיור הציבורי ברחבי הארץ".
"הדיירים מצויים במלכוד. מצד אחד, הפגמים בדירות עלולים להפוך אותן לא ראויות למגורים. מצד שני, אם ינטשו את הדירות עד לתיקון הם יאבדו את זכויותיהם. בנוסף, אסור להם לתקן דבר בעצמם, והם חשופים לתביעות אם יעשו שימוש באנשי מקצוע מטעמם"
עו"ד רעות שאער מהאגודה לזכויות האזרח הוסיפה כי "דיירים בדיור הציבורי, לעיתים אנשים מבוגרים או הסובלים מנכות, נאלצים להתחנן ולהתמקח כדי לזכות לתיקון ליקויים, לעיתים חמורים ומסכני חיים בדירותיהם. הדיירים עצמם מצויים במלכוד 22. מצד אחד, הפגמים בדירות עלולים להפוך אותן לא ראויות למגורים, מצד שני אם ינטשו את הדירות עד לתיקון הם יאבדו את זכויותיהם. בנוסף, אסור להם לתקן דבר בעצמם, והם חשופים לתביעות אם חלילה יעשו שימוש באנשי מקצוע מטעמם. בתמורה לשירותי הניהול והתחזוקה, שעמידר מספקת, ניתן תגמול נדיב שמקורו בכספי ציבורי".
ניילון וסדין במקום חלון
כבר תשע שנים שסמדר לומניץ (62) חיה בדירה של הדיור הציבורי ברמת גן. במשך שנים היא סבלה מהצפות של ביוב, "גם כבר כשבאו לשפץ, הם עשו את השיפוץ על הזוהמה הזו והתוצאה היא שכיום הקירות פשוט מתפרקים ויש הרבה מאוד עובש".
"זו דירה מוזנחת וקיבלתי אותה במצב מזעזע. מאות ג'וקים היו פה ברמה שלא ראיתי את המדפים. שלוש הדברות עד שהצלחתי לטפל בזה. זו הייתה דירה מטונפת אבל כל כך הייתי צריכה את הדירה שלא העזתי לדבר. יש לי עד היום חלון שבור במטבח שאני חוסמת עם ניילון וסדין כדי שלא יחדרו דברים דרך הפתח".
"במשך השנים חברות סייעו לי עם משלוחי מזון. הגעתי למצב של רעב, ואני תשושה. יש לי מאה אחוזי נכות ואי כושר עבודה. אני רק רוצה קצת יותר אור בחלל ודירה במצב יותר טוב. אני שקופה, יש התעלמות מטורפת מהמצב שלנו מצד הציבור והממשלה"
יותר מהכל מפריע לסמדר, אומנית במקצועה, שאין אור בחלל המרכזי בבית. "אני אישה ענייה. אני בקושי חיה עם קצבת הנכות. במשך השנים חברות סייעו לי עם משלוחי מזון. אני לא יכולה להרשות לעצמי את התיקונים האלה. יש לי מאה אחוזי נכות ואי כושר עבודה. אני הגעתי למצב של רעב, ואני תשושה וזו תולדה גם של דאגות. מעולם לא טסתי לחו"ל, אני לא יוצאת לחופשות, אני רק רוצה קצת יותר אור בחלל ודירה במצב יותר טוב. זה נורא לא הוגן. אני שקופה, יש התעלמות מטורפת מהמצב שלנו מצד הציבור והממשלה".
לא נותנים לחיות בכבוד
גם מזל נחום (85), אימה של סמדר, גרה בדירה של הדיור הציבורי כבר כמעט 40 שנים. לפני כמה שנים, אחרי פניות חוזרות ונישנות בבקשה שהדירה שלה תטופל, כתבה סמדר פוסט בפייסבוק וחבורה של חיילים שראתה אותו באה לטפל בדירה בהתנדבות. "לפני שבאו המתנדבים זה היה נורא ואיום", מספרת מזל. "הכל היה שבור, קירות מתקלפים, צבע לא היה על הקירות, עובש, רטיבות. השירותים והמקלחת היו שבורים".
5 צפייה בגלריה
" יש עליי כל הזמן שמש, וכשגשם יורד זה קשה. אמרו שיבואו לסדר, ואף אחד לא בא"
(צילום: דנה קופל)
גם כיום המצב בדירה לא קל. אין לה תריסים, וארונות המטבח שלה שבורים. "אמרו שיבואו לסדר לי ואף אחד לא בא. זה לא נעים לחיות ככה. יש עליי כל הזמן שמש, וכשגשם יורד זה קשה. אני נמצאת הרבה שעות בבית בתנאים האלה. המדינה צריכה להשקיע בדיור הציבורי, לא נותנים לנו לחיות בכבוד. אני מוציאה המון כסף על תרופות וחשבונות, נשארת בסופו של יום עם 1,000 שקל לחודש. אני לא יכולה להרשות לעצמי דברים שאני רוצה. מתקמצנת על פירות ובשר, אז בטח שבכסף הזה אני לא יכולה לשפץ את הבית".
המשקופים נעקרו מהקיר
לימור (שם בדוי), בת 42, אמא לארבעה ילדים מירושלים, היא מפרנסת יחידה. בעלה סובל מסכיזופרניה, ועקב הנכות הנפשית שלו הם זכאים לדירה בדיור הציבורי. "נכנסנו לגור פה לפני שלוש שנים", היא מספרת. "מהיום שנכנסנו לפה מצב הדירה היה קשה. סתימות על ימין ועל שמאל, רטיבות, קירות מתקלפים, עובש. המשקופים של הדלתות נעקרו מהקיר. הזנחה".
"זה נורא לגדל ילדים בתנאים כאלה. הילדים שלי מתביישים להביא לפה חברים, הם מסתובבים ברחובות. אני מרגישה שהמערכת מצפצפת עליי. אין לי גב, אף אחד לא רואה אותי. בית אמור להיות מקום שאדם מרגיש מוגן. לי אין את זה"
"אני פותחת קריאות בלי הפסקה ולא מתייחסים אליי, אני לא מקבלת מענה. זה נורא לגדל ילדים בתנאים כאלה. הילדים שלי מתביישים להביא לפה חברים, הם מסתובבים ברחובות. אני מרגישה שהמערכת מצפצפת עליי. אין לי גב, אף אחד לא רואה אותי. בית אמור להיות מקום שאדם מרגיש מוגן. לי אין את זה. אני ישנה במיטה שהתקרה מתפוררת עליי מלמעלה".
"מאז שנכנסתי לפה מירורים. קל להם למרר לי את החיים, הם יודעים שאני צריכה אותם והם יודעים שאין לי אלטרנטיבה. אני מפרנסת יחידה, פיטרו אותי בתחילת הקורונה והמצב הכלכלי שלנו קשה מאוד. אנחנו בחובות ובמקום להקל עלינו כלכלית ונפשית מקשים עלינו".
ממשרד השיכון והבינוי נמסר בתגובה: "לא הועברו אלינו המקרים המתוארים בכתבה, ולכן לא נוכל להתייחס אליהם. בשנים האחרונות פעל משרד הבינוי והשיכון במטרה להגדיל את תת תקצוב בסיס תחזוקת הדיור הציבורי בכלל דיוני התקציב. בימים אלו אנו עובדים מול משרד האוצר לקידום מטרה זאת על מנת להביא לשינוי התקצוב, שייאפשר מגורים נאותים לכלל דיירי הדיור הציבורי, לצד הגדלת מספר פתרונות המגורים לזכאים לסיוע בדיור".
מחברת עמידר נמסר בתגובה: "מדי שנה מקדמת החברה עבודות תחזוקה נרחבות, כאשר מתחילת השנה בוצעו עבודות בלמעלה מ-18 אלף מבנים, אולם היקפם נגזר מהיקף התקציבים המוקצים לנושא על ידי המדינה".
מחברת עמיגור נמסר בתגובה: "עמיגור היא החברה המשכנת ופועלת לפי הנחיות משרד הבינוי והשיכון. בחמש השנים האחרונות השקיעה החברה עשרות מיליוני שקלים בשיפוץ דירות מתקציב המשרד והן ממקורותיה העצמיים. החברה פועלת וממשיכה לפעול ככל יכולתה במסגרת התקציב כדי לאפשר לדייריה לחיות בכבוד בדיור הציבורי".
