בית משפט השלום בעפולה קיבל לאחרונה באופן חלקי תביעת דיבה שהגיש עורך דין נגד בת של לקוח שלו, בעקבות דברים שפרסמה בפייסבוק ובהם טענה בין השאר כי מדובר בנוכל הנגוע בשחיתות. השופט ויסאם חיר דחה את טענתה שלפיה התכוונה להזהיר הציבור מפני חוסר מקצועיותו של עורך הדין, וחייב אותה לפצות אותו ב-34 אלף שקל.
התובע והאב הם שכנים שמתגוררים במושב בעמק יזרעאל. ב-2012 ערך עורך הדין הסכם מתנה עבור האב, שביקש להעביר את הנחלה שלו לבתו. ואולם, לאחר החתימה עלו יחסיהם של האב והבת על שרטון והאב החליט לבטל את ההסכם. ב-2014 ניתן פסק דין המאשר את הביטול. ערעור שהגישה הבת נדחה.
הבת הגישה נגד עורך הדין תלונה לוועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין, ובה העלתה טענות נגד התנהלותו כלפיה בהליך הביטול. תלונתה נגנזה וכך גם תלונתה לוועדת האתיקה הארצית.
ביולי 2018 פרסמה הבת פוסט בפייסבוק המכוון כלפי אביה והעוול שלכאורה עשה לה בכך שביטל את עסקת המתנה. הפוסט כלל גם התייחסות לתובע. בין היתר נכתב שהוא נוכל ושהשניים שיקרו אותה. היא הוסיפה כי עורך הדין והשופט שאישר את ביטול המתנה שיתפו פעולה בשל יחסים עסקיים בין התובע לבין רעיית השופט.
בתביעה שהגיש נגדה טען עורך הדין כי הפרסום מהווה לשון הרע נגדו ומטרת הפוסט הייתה לבזותו ולהציגו כמושחת, בלתי אמין ובלתי מקצועי. לדבריו כתוצאה מהפרסום נפגע מעמדו במושב שבו הוא מתגורר. הוא תבע פיצוי של 134,508 שקל ללא הוכחת נזק מכוח חוק איסור לשון הרע.
הבת טענה מנגד שעורך הדין באמת פעל שלא במקצועיות הראויה, ברשלנות ובזדון תוך הפרת התחייבויותיו המקצועיות, בכך שהכין מסמך בעל תוקף משפטי אחר מזה שסוכם עליו וגרם לה לנזקים רבים. לשיטתה, לא מדובר בלשון הרע, שכן הדברים נאמרו בתום לב כדי להזהיר את הציבור מלשכור את שירותיו.
השופט ויסאם חיר קיבל את התביעה באופן חלקי. הוא קבע כי אין ספק שייחוס טענות של שחיתות והונאה מקיימות את היסוד של לשון הרע כהגדרתו בחוק. במיוחד כשהאמירות מכוונות כלפי עו"ד האמון על שמירת החוק. הוא הדגיש כי הפוסט פורסם ברשת חברתית עם פוטנציאל לתפוצה רחבה.
בפסק הדין צוין שלא מדובר בפרסום בתום לב, לאור העובדה שהפוסט נוסח בצורה בוטה ומשמיצה באופן שחורג מתחום הסביר, כל זאת בזמן שהנתבעת ידעה שדבריה אינם אמת לאחר שתלונותיה בלשכת עורכי הדין נגנזו, והיא אף לא הביעה חרטה על הפרסום.
השופט קבע כי הפרסום לא נעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר של התובעת (דבר שמהווה הגנה מתביעת לשון הרע), מאחר שהיא לא הוכיחה כיצד הביטויים המשפילים שבהם השתמשה סייעו לה להגן על הרכוש שלה. בתוך כך נקבע שגם יתר ההגנות בחוק אינן מתקיימות בעניינה, והיא חויבה לשלם לעורך הדין פיצויים והוצאות משפט בסכום כולל של 33,862 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
• עו"ד מיכל עין-גיל רוזנטל עוסקת בנזיקין
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
