לו הייתי רוטשילד: המשפחה שבזכותה ישראל קיימת | אוצר מהעבר
(צילום: אבי חי)
"איש עסקים שרוצה להצליח חייב לחשוב תמיד על שלושה דברים חשובים: כסף, כסף וכסף. אבל כסף הוא ממש לא העיקר בחיים". וגם: "כדי לעשות כסף יש לרצות בו. לרצות בו יותר מכל דבר אחר, ולחשוב כל הזמן רק עליו". את המשפטים האלה אמר לפני 100 שנים מי שנודע בכינוי "הנדיב הידוע", הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד, שזכה גם לכינוי "אבי הישוב" והיה המוביל בתרומות של מיליארדים מבין עשרות בני שושלת משפחת רוטשילד הענפה.
היום כבר ברור לכולם כי בלעדיו וללא ממשיכי בית רוטשילד, הרבה מאוד ממדינת ישראל דהיום לא היה קיים. וזאת אינה השערה - זאת עובדה. הוא החל במצוות קניית אדמות ארץ ישראל, ובני משפחתו הבאים אחריו השלימו משימה של הקמת והרחבת 46 יישובים, כמו גם עשרות כפרי נוער, חוות חקלאיות, שטחים חקלאיים, גנים ציבוריים מפוארים ובתי מידות. ועל אדמונד אמרו האסטרולוגים כי בני מזל אריה ידועים בנדיבותם. ואדמונד היה בן המזל הנדיב הזה.
ב-1 באפריל 2016 פותח כך כתב "ידיעות אחרונות" בלונדון, יניב חלילי, כתבה על אחד מבני משפחת המיליארדרים, הלורד ג'ייקוב רוטשילד, בהגיעו לגיל 80: "הלורד ג'ייקוב רוטשילד לא אוהב את השיר 'לו הייתי רוטשילד'. כן, הוא צפה ב'כנר על הגג' ומכיר את השיר היטב. הוא גם מכיר את האמירה 'אני לא רוטשילד', שעוברת מדור לדור, ממש כמו הכסף במשפחתו. וגם עליה הוא לא מת. למה? 'כי אני לא חושב שכסף הוא ערובה לאושר'. וזה משפט שרק אדם עשיר יכול לומר".
היה במשפחה הזאת הכל: עשירים מופלגים, בני משפחה חמים, יזמים שהקבלנים של היום רק יכולים לחלום על האומץ והתושיה שגילו ב-100 השנים האחרונות, אך גם בני משפחה הוללים, אוהבי נשים ויין, שנישאו בחלקם פעמים לא מועטות, וגם לחלק מהיפות בנשות תבל. והייתה גם מבנות משפחת רוטשילד מי שהפכה למאמינה אדוקה בבודהיזם, וגם בת משפחה שנרצחה על ידי הנאצים, שרדפו את בני המשפחה היהודית.
רוב בני המשפחה היו נדבנים ואצילים בסיועם לאחרים, אך אין עוררין על כי רבים מבניה נודעו בכך שידעו לחיות ברמה שקשה לעיתים לתאר. למשל, אחד המשתאות שנערך על ידי בן משפחת רוטשילד בארמון בווינה עלה כמו כל תקציב אותה עיר לשנה שלמה.
סינדרלה במאה ה-20
ב-17 באוקטובר 1966 מפרסם "כתב מיוחד" ב"ידיעות אחרונות" את "סיפורה האישי של איבט שוקה בת ה-27, שעומדת להינשא השבוע למיליארדר הצרפתי הברון ג'יימס דה-רוטשילד בן ה-71". והכתב פותח את הכתבה במילים האלה: "גם במאה ה-20 לא פסו עוד האגדות. השבוע, ביום השישי, יבואו בברית הנישואין הברון ג'יימס דה רוטשילד, המיליארדר הצרפתי, ואיבט שוקה, סדרנית בתיאטרון פריזאי". סינדרלה במאה ה-20.
תרומת המשפחה למדינה לא ידעה גבול. כך מתפרסם ממש סמוך לפרוץ מלחמת ששת הימים, ב-5 ביוני 1967, כי "מגבית ספונטנית וללא תקדם נערכה אתמול למען ישראל במערכת עיתון הערב הנפוץ ביותר בצרפת, 'פראנס סואר'. במשך שעה אחת נאספו במערכת אלפיים ושבע מאות דולר. הצ'ק נמסר לידי הברון אדמונד דה רוטשילד (הנכד של "הנדיב הידוע" שנשא את שמו), המצרף סכום זה לשלושה מיליון הדולר שנאספו בשבוע שעבר בפריז. הברון דה רוטשילד עצמו מביא את הכסף היום בבואו לביקור קצר בישראל".
מביקור אחר בישראל ניתן להבין את האהבה הרבה שהרעיפו במשך שנים הישראלים על בני משפחת רוטשילד. ב-10 בנובמבר 1968 תחת הכותרת "מי כאן המיליונר" מסופר הסיפור הזה: "אדון ברון רוטשילד, ממך אני לא לוקח כסף", אמר בתוקף אחד הסבלים בנמל התעופה בלוד, שהעביר את מזוודותיו של הברון אדמונד דה רוטשילד ביום שישי. הברון, שכבר הוציא מכיסו סכום כסף, כדי להעניק את הטיפ, משך בכתפיו - והחזיר את הכסף לכיסו".
למשפחת רוטשילד הענפה, ובראשה הברון אדמונד דה רוטשילד, לא רק חלק נכבד בהקמתו של היישוב היהודי בארץ ישראל ובניית איזורים שלמים ועשרות יישובים מהיפים והמבוססים במדינת ישראל, כי אם גם מימון הקמת אחדים ממוסדותיה העיקריים. בראשם עומדים משכן הכנסת החדש, שהוקם בירושלים בשנות ה-60, הקמת בניינו המפואר של בית המשפט העליון בקריית הממשלה בגבעת רם בירושלים, היוזמה להקמת האוניברסיטה הפתוחה, ועוד פרויקטים, מבנים ויוזמות כלכליות לאין ספור במדינה היהודית הצעירה.
הרמוניה, יושרה, חריצות
סמלה של משפחת רוטשילד הוא אגרוף קמוץ עם חמישה חיצים, המסמלים את חמש השושלות שהוקמו על ידי חמשת בניו של מאיר אנשל רוטשילד, מייסד השושלת. המקור לסמל המפורסם באירופה הוא פסוק בספר תהילים (קכז, ד) "כחצים ביד גבור".
בתחתית הסמל כתובות בשפה הלטינית המילים המסמלות את המשפחה: הרמוניה, יושרה, חריצות. אגב, גם אביו של מאיר אנשל, משה אנשל בוייר, היה בנאי וסוחר מטבעות, אולם בניגוד לבנו ולממשיכי המשפחה הוא הסתפק במועט וניהל בית עסק קטן, שלא היה בו אפילו הרמז הפעוט ביותר לעושר הפיננסי שיהיה מנת חלקה של משפחת רוטשילד הענפה ב-250 השנים הבאות. באותה עת עבד תחילה מאיר אנשל בחנות של אביו ואחר כך היה פקיד זוטר בבנק בבעלות יהודית בעיר האנובר, שבצפון גרמניה.
את השם רוטשילד המציא מאיר. הוא הפך לשותף בבעלות על הבנק הקטן בהאנובר וכאשר מכר את חלקו בו הוא פתח בנק משלו, שבמהרה הפך לסיפור הצלחה ונזקק לשם ולסמל משלו. מאיר אנשל אימץ את סמל העסק המשפחתי שהוא מגן צבוע אדום, שינה את שם משפחתו לרוטשילד (בגרמנית Roth Schild, שפירושו "מגן אדום") ומהעת ההיא ניתן למשפחה השם המקורי והמיוחד רוטשילד, שהפך במהרה לאחד המפורסמים והמכובדים באירופה, שגם בימים אלה מככב לא פעם במדורי הכלכלה וגם במדורי הרכילות בעולם.
ומה מביא אותנו לספר דווקא בעיצומם של ימי חגי תשרי על המשפחה המופלאה הזאת? הבנק הבינלאומי להשקעות של משפחת רוטשילד הענפה קיבל ממש לאחרונה את האישורים הרגולטוריים הנדרשים כדי להקים נציגות ראשונה של חטיבת ניהול ההון בהרצליה, עיר שנקראת על שם אדם נוסף שבלעדיו לא הייתה כאן כנראה מדינה, בנימין זאב הרצל.
ואם חלמתם לפתוח חשבון בבנק רוטשילד, כנראה שרובכם תמשיכו לחלום: קהל הלקוחות המיועד של בנק רוטשילד מתאים מאוד למילות המחזמר "לו הייתי רוטשילד": כפי שדיווח דן רבן ב-ynet, רק בעלי הון פנוי להשקעות בסכומים של 12 מיליון שקל ומעלה יוכלו לפתוח חשבון בבנק הרוטשילדים במדינת ישראל.
לידיעת המלך החדש של בריטניה, צ'ארלס, בנק רוטשילד משרת גם כיום, בין השאר, לא רק את האצולה הבריטית, אלא גם את משפחת המלוכה הבריטית ומנהל רבים מנכסיה. חטיבת הייעוץ הפיננסי של הבנק מנהלת כיום ברחבי העולם נכסים בהיקף של יותר מ-100 מיליארד אירו, בערך כמו התקציב של כל מדינת ישראל. בקיצור, מדובר בבנק שהוא מדינה מבחינת ניהול נכסיו.
ועוד תחום - חוץ מבנקאות - שמשפחת רוטשילד הפכה למפורסמת בגינו בעולם כולו הוא היין. ב-20 בדצמבר 2002 כתב העיתונאי שלמה פפירבלט, מומחה יין בעצמו, כך ב"ידיעת אחרונות": "הגיע הזמן שמישהו יסביר לנו מה גורם למחיר בקבוק 'מוטון-רוטשילד' מהמאה שעברה להגיע לעשרות אלפי דולרים, מה הופך יין טוב ליין נפלא, ולמה עדיף לשתות מים, אם אין לכם יין ממש טוב בבית. ערב כניסתם של יינות 'מוטון-רוטשילד' לארץ, מנסה הברונית פיליפין רוטשילד, היורשת והמנהלת של אימפריית היין האגדית, לעשות סדר בעניינים, ומבהירה למה עם כל הכבוד לרוטשילד וליהודים, היא כרגע בבודהיזם".
כמה אירוני הוא שדווקא מחוסרי הממון בישראל קשרו את אחד המהלכים המפורסמים ביותר שביצעו לשם רוטשילד. לפני 11 שנים התקיימו הפגנות המחאה בתביעה ל"צדק חברתי", כאשר הקימו את עיר האוהלים הגדולה דווקא בשדרות רוטשילד בתל אביב. אולם, אין בכך משום מקרה נדיר. קשה למצוא עיר ואם וגם כפר ומושב בישראל, שאין בהם רחוב על שם משפחת רוטשילד או מישהו מטעמה, כאשר בישראל מצויים בישובים שונים גם בית רוטשילד, גן רוטשילד, ומחולקים כאן פרסי רוטשילד ומתקיימת תחרות מדענים על שם רוטשילד.
על גדולת "הנדיב הידוע", שנולד ב-19 באוגוסט 1845 בבולון-ביאנקור בצרפת ונפטר ב-2 בנובמבר 1934, בגיל 89, בפריז - ועצמותיו נקברו כעבור 20 שנה ברמת הנדיב בישראל - ניתן ללמוד דווקא מדרכו האחרונה, שנים אחרי מותו.
בעת שהובאו עצמותיו לקבורה בישראל. הכותרת הראשית ב-6 באפריל 1954 ב"ידיעות אחרונות" הייתה - באותיות שחורות שמנות שרק במותם של נשיאים וראשי ממשלה נעשה בהם שימוש בעיתונים. הכותרת בענק הדהדה: "דרכו האחרונה".
בכותרת המשנה ובידיעה עצמה נכתב: "92 שקיות חול מאדמות 46 יישובים שנבנו בעזרת 'הנדיב הידוע' ברחבי הארץ, ירפדו את מקום מנוחתם האחרונה של אדמונד דה רוטשילד ורעייתו ב'רמת הנדיב' שליד זכרון יעקב".
ועוד מסופר כי "ארונו של הברון, שיצא הבוקר ב-9 מחיפה, לאחר טקס קצר בהיכל העירייה, הגיע לזכרון סמוך לשעה 10. כל תושבי זכרון יעקב נאספו לפני בית הכנסת הגדול, שנבנה על ידי הברון, שם הוצבה במה מכוסה אפריון משי ועליה הונחו הארונות שלו ושל רעייתו. הרב יקותיאל עוזיאל ערך תפילה קצרה, ובנו של הברון, ג'יימס יעקב רוטשילד מלונדון, אמר קדיש. הרב הראשי לישראל, יצחק אייזיק הלוי הרצוג (סבו של נשיא המדינה כיום) קרא פרקי תהילים. אחרי התפילה נישא הארון על כתפיהם של פרחי קצינים מצה"ל לתוך המוזוליאון".
יום קודם לכן, ב-5 באפריל, דיווח העיתון על הכבוד חסר התקדים שהוענק ל"נדיב הידוע": 19 מטחי איש של תותחי חוף קיבלו את אניית המלחמה הישראלית "מבטח" שהגיעה לרציף הראשי של נמל חיפה עם ארונו של הברון ורעייתו". כבוד מן הסוג הזה ניתן במדינת ישראל רק לנשיאים, יושבי ראש הכנסת וראשי ממשלה שהלכו לעולמם.
המשפחה העשירה באירופה
כדי לספר על מעשי, נפלאות ומעללי משפחת רוטשילד המפוארת נחזור הרבה לאחור. משפחת רוטשילד היא שושלת של בנקאים באירופה, שמייסדה הוא, כאמור, מאיר אנשל רוטשילד, שחי בין השנים 1744 ל-1812 בעיר פרנקפורט שבגרמניה, כיום עיר הפיננסים העיקרית במדינה המובילה כלכלית את אירופה. מאיר מינה את כל אחד מחמשת בניו לנהל המערכת הבנקאית בחמשת המרכזים הפיננסים האירופיים הגדולים ביותר בגרמניה, בבריטניה, בצרפת, באיטליה ובאוסטריה.
נתן מאיר רוטשילד הקים בלונדון את הענף הבריטי וג'יימס יעקב מאיר רוטשילד הקים בפריז את הענף הצרפתי, ואלה הם גם שני הענפים היחידים שנשתמרו וקיימים גם בימים אלה באירופה. הניהול הבנקאי של המשפחה היה סיפור הצלחה גדול, ובמאה ה-19 הפכה משפחת רוטשילד למשפחה העשירה ביותר באירופה.
מאיר אנשל וחמשת בניו בנו את הונם מהמצאה מקורית שלהם: אגרות חוב ממשלתיות. כן, קשה להאמין, אולם הכלי הפיננסי הפופולרי הזה, שקיים כיום בכל מדינה בעולם והוא מהמובילים בהשקעות בבורסות העולם – הוא המצאה של בני משפחת רוטשילד.
כך מימנה המשפחה את הצבאות בכל יבשת אירופה, את הונם של מלכים ונסיכים, שעשו שימוש בכלים הפיננסים החדשניים שהנהיגה. בין השאר סייעו אלה לממן את גיוס הצבאות תמורת עמלות שמנות במיוחד שהוענקו לבנקאים בני המשפחה, והעיתון הכלכלי רב התפוצה "האקונומיסט" כינה זאת כך: "הם קנו למשמע רעם התותחים ומכרו עם ניגון הכינורות".
כמה אירוני היה שאחד האחים הלווה כספים לבריטניה כדי להילחם בנפוליאון, בזמן אח אחר הלווה כספים לנפוליאון לניהול מלחמותיו. כמו שנאמר: לכסף אין צבע.
כאשר התרחשה מהפיכת התעשייה הגדולה באירופה הייתה מערכת הבנקים של משפחת רוטשילד מהיסודות הכלכליים החשובים ליישומה בשטח. מאות מפעלים, מסילות ברזל ודרכים הוקמו ונסללו בעזרת המערכת הפיננסית החדשנית שפיתחה המשפחה.
כך מימנו הרוטשילדים גם את כריית תעלת סואץ ואת מסילות הברזל לאורך אלפי קילומטרים שקרבו את ארצות אירופה זו לזו וסייעו להעברת הסחורות בימי המהפיכה התעשייתית הגדולה. כאשר לא היה די כסף לפרנסי לונדון להקים בית יתומים בעיר הודיעה משפחת רוטשילד כי הבית לילדים חסרי הורים ובית יוקם על ידה ללא צורך להחזיר לבנק את ההשקעה. כך השיגו הרוטשילדים אהדה רבה, לצד קנאה כמובן בשל עסקיהם המוצלחים במיוחד.
המשפחה הפכה לעשירה יותר ויותר, מה שעורר במשך הזמן גלים של קנאה, ביקורת ובהדרגה הביא גם לאנטישמיות מובנית נגד "היהודים המתעשרים על חשבוננו ושולטים בעולם". המבקרים לא חשבו לרגע שגאוניות של שיטות פיננסיות חדשניות הן שהביאו לעושר הרב הזה ומעורר הקנאה.
גם קשרים משפחתיים מעניינים ליוו אותם. נתן מאיר נישא לגיסתו של סר משה מונטיפיורי, עוד נדבן יהודי דגול מאנגליה, וכך הפכו שתיים מהמשפחות, שעשו רבות לתקומת ובניית ישראל, לקרובות משפחה. בנו של נתן מאיר היה ליונל נתן רוטשילד, שפעל רבות למתן שוויון זכויות, היא תוכנית האמנציפציה, ליהודים באירופה. הוא היה גם ליהודי הראשון שנבחר כחבר הפרלמנט הבריטי, אך סירב להישבע בשבועה הנוצרית בטקס ההשבעה - ונשבע בספר התנ"ך. בנו של ליונל, נתנאל מאיר, היה לדמות מפתח בכלכלה הבריטית, כאשר מונה לנגיד הבנק המרכזי של אנגליה וזכה כהיהודי הראשון לתואר לורד.
את אחד משני הענפים הצרפתיים של משפחת רוטישלד הקים בפריז ג'יימס מאיר רוטשילד ולאחר המלחמות הנפוליאוניות מימן את מפעלי הרכבות והכרייה שהפכו את צרפת למעצמה כלכלית משגשגת. הבנק הצרפתי מימן גם את דרישת השילומים של הכובשים הפרוסים בסיום מלחמת צרפת-פרוסיה. צאצאי הענף הצרפתי הודיעו בשנת 2003 על איחוד עסקיהם עם הדודנים בענף הבריטי - וכך הפכו את בנק רוטישלד לגדול ורווחי יותר.
את הענף השני בצרפת ייסד נתנאל דה רוטשילד באמצע המאה ה-19. בשנת 1953 עזב את עסקי הבנקאות של המשפחה וייסד ענף משגשג חדש של הרוטשילדים - את ענף היין. הוא רכש את "שאטו ברן מוטון", יקב קטן בצרפת, שינה את שמו ל"שאטו מוטון רוטשילד", ותוך שנים מעטות הפך את "יין רוטשילד" לאחד ממותגי היין הידועים והנחשבים בעולם.
דודו של נתנאל, ג'יימס, קנה יקב נוסף, בשם "שאטו לאפיט", ובמהרה היקב הזה הפך למפיק יין מהיוקרתיים והיקרים בעולם "שאטו לאפיט רוטשילד". בקבוקי יין מהסדרה הזאת נמכרו לעיתים, לאחר שנשמרו במרתפים קרירים שנים אחדות, ב-10,000 דולר לבקבוק אחד.
האגף האוסטרי של משפחת רוטשילד ספג מהלומה, כאשר במהלך מלחמת העולם השנייה נאלצו בני המשפחה לוותר על רכושם ולמסור אותו לכובש הנאצי, ולברוח מהמדינה. בשנת 1999 השיבה ממשלת אוסטריה לצאצאי המשפחה 250 יצירות אמנות שנשדדו על ידי הנאצים, אך הבנק של משפחת רוטשילד באוסטריה לא חידש עוד את פעילותו.
דווקא על בן המשפחה שגר בווינה מצאנו ידיעה לא מחמיאה בעיתון מה-4 בספטמבר 1942, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה: "הברון אלפונס דה רוטשילד, אחד משלושת האחים שגרו בווינה עד פלישתו של היטלר, נפטר במעון הקיץ שלו בארה"ב, בגיל 64. הוא לא גילה מעולם התעניינות בשאלות יהודיות. הנאצים הצביעו עליו ושיסו לאנטישמיות. יצא כאחרון הפליטים. הזרים התאכזרו לו ועמו זר לו. בניגוד לרוטשילדים הצרפתיים והאנגליים לא הצטיינו בני המשפחה הזו בווינה בנדבת לב הראויה לשמה ביחס לאחיהם היהודים".
בנק רוטשילד איטליה חוסל ב-1861 עם איחוד איטליה. הסניף הגרמני נסגר בשנת 1901, כאשר לא נותר יורש ממין זכר לנהלו לאחר 100 שנות פעילות, אולם ב-1989 נפתחה מחדש נציגות של בנק רוטשילד בפרנקפורט. יצוין שפעמיים נסגרו ענפי הבנקאות באירופה, לאחר שלא נמצא "יורש ממין זכר" לנהל את הבנק. המנהג היה אז שנשים אינן עומדות בראש הבנקים של המשפחה.
מלבד "הנדיב הידוע", אדמונד דה רוטשילד, שאליו עוד נגיע בהרחבה בהמשך, אחדים מבני משפחת רוטשילד ביקרו בישראל מדי פעם וחשו חמימות וקרבה למדינת ישראל. "אם לא היו לי עסקים כה רבים בארצות אירופה הייתי זה מכבר עובר לגור בישראל", נשמעו אחדים מבני המשפחה מתרצים את אי עלייתם לארץ ישראל וגם למדינת ישראל עם הקמתה.
כך, למשל, מספר העיתון ב-15 במרץ 1950, כי "הברון אלי דה רוטשילד יסיים את פרשת ביקוריו ב'מושבות הברון' בביקור בזיכרון יעקב וגבעת עדה. אתמול ביקרו האורח ורעייתו בעתלית, מעיין צבי, פרדס חנה, בנימינה ובאחוזת הקבר של 'אבי הישוב' בהרי זיכרון".
האוסף שנתרם למוזיאון הלובר
על עניין אחד אין כלל עוררין. משפחת רוטשילד היא בעלת מניות רבות בהקמתה ובבנייתה של מדינת ישראל. הברון בנימין אדמונד דה רוטשילד היה הפעיל העיקרי בהשקעת סכומי עתק של המשפחה בארץ ישראל. הם נאמדים בחישובים שונים בשווי מצטבר של מיליארדי דולרים ואולי גם יותר מזה, מיליארדים בשתי ספרות. הברון אדמונד נמנה על מייסדן ופטרונן של ראשון לציון, ראש פינה, זכרון יעקב ויסוד המעלה, לצד עוד כ-40 יישובים שלהקמתם סייע. הוא דאג לממן את היישובים החדשים והשקיע בהם עוד ועוד כספים.
הברון בנימין אדמונד דה רוטשילד, היה בנם השלישי של יעקב-ג'יימס ובתיה-בטי רוטשילד, ראשי הענף הפריזאי של המשפחה. אדמונד זכה לחינוך יהודי מסורתי ובעיקר להשכלה כללית נרחבת. הוא חיבב אמנות ואף אצר אוסף ייחודי של ציורים ותחריטים שאותו הוריש ברבות הימים למוזיאון הלובר.
בנימין אדמונד נולד ב-19 באוגוסט 1845 והאריך ימים, עד שנפטר, כמה אירוני כמי שהיה מיוזמי ההצהרה, דווקא במועד שבו מציינים את יום הצהרת בלפור – ה-2 בנובמבר בשנת 1934.
בנימין אדמונד לא היה דווקא מעורב ישירות בענייני הבנקאות של משפחתו, והוא נודע בעיקר כחובב אמנות ותרבות וכיזם מצליח במיוחד, בעל רעיונות מקוריים. את השכלתו רכש בבית הספר המשפחתי שבו למד גם את השפה העברית, תורה והיסטוריה של העם היהודי, ואחר כך למד בבית הספר היוקרתי המיוחד לילדי האצילים.
בהיותו בן 32 נשא לאישה את אדלהייד, שלימים זכתה בשם עדה, בתו של בן-דודו, וילהלם קרל רוטשילד, שכינויו היה "הצדיק" מפרנקפורט. עדה הייתה אף היא קשורה עד מאוד למסורת היהודית וזכתה בחינוך אדוק מבית אביה בפרנקפורט. לזוג אדמונד ואדלהייד נולדו שלושה ילדים - ג'יימס-יעקב ארמנד, מוריס אדמונד קארל ומרים קרולינה אלכסנדרינה.
אדמונד היה ציוני גדול, שניתן להשוותו במידה מסוימת לבנימין זאב הרצל. כאשר התרחשו הפוגרומים ברוסיה בשנת 1881 הקימו ראשי יהדות צרפת ועד לסיוע ליהודי רוסיה, ופרסמו כרוז נגד המדיניות האנטישמית הקשה. על החותמים נמנה גם אדמונד דה רוטשילד, שכבר אז הגיע להחלטה שאת בעיית העם היהודי יש לפתור בעלייה לארץ ישראל ובהקמת מדינה יהודית בה. מכאן הדרך להחלטתו לרכוש בארץ ישראל קרקעות רבות ככל האפשר ולהקים בה עשרות יישובים יהודיים - הייתה קצרה.
המצוקה הקשה של היישוב היהודי הלא גדול בארץ ישראל דרבנה את רוטשילד לסייע בהקמת ובהרחבת יישובים רבים. ראשון לציון - כיום מהערים הגדולות והמצליחות בישראל - הייתה המושבה לה סייע בראשונה. אדמונד נענה לבקשת יוסף פיינברג, מראשוני ראשל"צ, והעניק למושבה סיוע כספי נדיב.
לאחר מכן החל לתמוך במושבות יהודיות רבות וללא עזרתו היו מתיישביהן עוזבים ויישובי העלייה הראשונה היו מתפרקים. רבים לא ידעו כלל מיהו האיש שהחל להזרים מיליונים לתמיכה ביישובים וכך זכה, באין שמו ידוע, לכינוי "הנדיב הידוע".
בין השאר אף שיגר אדמונד ליישובים מומחים חקלאיים צרפתיים, שתדרכו את המתיישבים והאיכרים כיצד לגדל כרמי ענבים ולייצר יין. בה בשעה הוא מימן ליישובים רבים את מחיית המתיישבים, שירותי החינוך, הדת והבריאות ודאג לייצור מקומות עבודה עבור התושבים.
במתכונת שבה מתנהל כיום החשב הכללי של מדינת ישראל, המפזר את נציגיו בין משרדי הממשלה השונים, החליט אדמונד דה רוטשילד למנות פקיד מלווה לכל אחת מהמושבות בארץ ישראל, ואלה היו המפקחים מטעמו על הוצאות וניהול הכספים בהן, אף שהמהלך גרם ללא מעט ביקורת על הברון "שלא סומך עלינו ועל החלטותינו כיצד לנצל את הכספים". בין המושבות שלהן תרם סכומי כסף נכבדים במיוחד היו ראש פינה, זכרון יעקב, פתח תקווה, מזכרת בתיה, כפר תבור, מטולה, יסוד המעלה, גבעת עדה, בנימינה ועוד.
פרשת צילומי העירום שהסעירה את "החוגים הנוצצים באירופה"
שבוע הבא, חלק ב' של אוצר מהעבר על משפחת רוטשילד: היישובים, המוסדות והמבנים בישראל שנקראים על שמם של בני המשפחה, הנכד של הברון אדמונד, שהפך לאיש העשיר באירופה, והמשיך את הקו של סבו בתרומה למדינה הצעירה. הבנק שהקימו הרוטשילדים בארץ ועשה רווחים נאים ופרשת צילומי העירום שהסעירה את כל "החוגים הנוצצים" באירופה ואיימה על החתונה המשפחתית.
