פסק דין למען רוכשי הדירות: בית משפט השלום בהרצליה קבע השבוע כי מסמך שעליו חתמה רוכשת דירה, ובו ויתרה על זכותה לפיצוי בגין איחור במסירת הדירה, הוא חסר תוקף - כך נודע ל-ynet. השופט אמיר ויצנבליט קבע כי "בעת עשיית כתב הוויתור, התובעת הייתה תחת לחץ גדול, העולה לכדי מצוקה כבדת משקל וממשית אשר פגמה בשיקול דעתה". עוד קבע השופט כי "מצוקת התובעת נוצלה על ידי הנתבעות (החברות מהן רכשה הדירה, ל.ד)".
השופט מתח ביקורת על הנתבעות וקבע כי יש "לראות בחומרה את עשיית כתב הוויתור על ידי הנתבעות, באופן שבו נעשה במקרה זה. זהו כתב ויתור שסתירתו לחוק המכר דירות מובהקת. תנאיו מקפחים באופן חריג. הוא נעשה באורח מובהק, תוך ניצול מצוקתה של התובעת". בית משפט פסק כי על החברות הקבלניות לשלם פיצוי לרוכשת הדירה בגין האיחור במסירת הדירה בסך כ-82 אלף שקל, הנושא הפרשי ריבית והצמדה.
1 צפייה בגלריה
הדירה לא הייתה מוכנה למסירה. הרצליה (הבניינים המצלומים אינם קשורים לתוכן הכתבה)
(צילום: ירון שרון)
פסק הדין דן במקרה של תובעת, שבמועד הגשת תביעתה בשנת 2020 הייתה בת 68. התובעת טענה כי רכשה דירה בהרצליה מחברות הבנייה הנתבעות (דקורטקס, ג'י.אר.אס.אס. ואמנדה ומקסין חברה להשקעות). נטען כי בהתאם להסכם המכר, מועד מסירת הדירה היה עד 16 באפריל 2020. ואולם, בהגיע המועד, הדירה לא הייתה מוכנה למסירה - טרם ניתן טופס 4 (אכלוס) והדירה טרם חוברה לרשת החשמל.
התובעת טענה כי בינתיים נאלצה לגור בשכירות, אולם המשכיר עדכן אותה באוגוסט 2020 שעליה לפנות הדירה עד האמצע של אותו החודש. התובעת טענה כי הדבר הכניס אותה ואת בן זוגה ללחץ גדול וחרדה. היא חיפשה דירה חלופית להשכרה, אך לא עלה בידה לאתר דירה שכזאת, גם מהסיבה שלא ידעה לאיזו תקופה תידרש השכירות. בנסיבות אלו, טענה, הסכימה התובעת לקבל לחזקתה את הדירה שרכשה מהנתבעות, למרות שזו לא הייתה מוכנה למסירה.
ויתרה על הפיצוי
התובעת טענה כי נפגשה בבניין עם נציג הנתבעות, והוא מסר לעיונה מסמך המכונה על ידה "טופס ויתור" עליו חתמה. נטען כי במסמך נרשם שהתובעת, "מחוסר מקום מגורים חלופיים, הסכימה ליטול על עצמה את האחריות להתגורר בדירה בטרם קבלת תעודת אכלוס", וכי "לאחר קבלת כל ההסברים, החליטה לקבל החזקה ולהיכנס לגור בדירה טרם קבלת טופס 4".
השופט: "יש לראות בחומרה את עשיית כתב הוויתור על ידי הנתבעות, באופן שבו נעשה במקרה זה. זהו כתב ויתור שסתירתו לחוק המכר דירות מובהקת. תנאיו מקפחים באופן חריג. הוא נעשה באורח מובהק, תוך ניצול מצוקתה של התובעת"
במסמך זה ויתרה התובעת על זכותה לפיצוי בגין האיחור במסירת הדירה. כמו כן, נרשם במסמך שהיא מצהירה כי חתמה עליו בכובד ראש, ושהיא עושה כן מרצונה החופשי וללא שום לחץ או השפעה בלתי הוגנת מצד הקבלן. כך, טענה התובעת, היא קיבלה לידה את הדירה מבלי שחוברה לחשמל. לגרסתה, הגישה לחשמל נעשתה באמצעות כבל מאריך שנמתח מחדר המדרגות. עוד טענה כי היא ובן זוגה התגוררו בדירה ללא מיזוג אוויר בקיץ ובחורף וללא מים חמים, וכי היא נאלצה לרכוש מידי יום אוכל, מים ושקיות קרח וכן לא הייתה יכולה לבשל ולכבס באורח נורמטיבי.
בספטמבר 2020 שלחה התובעת לנתבעת מכתב באמצעות בא כוחה, עו"ד ליאור לוי, שבו נטען כי טופס הוויתור נחתם תוך ניצול מצבה, ודרשה פיצוי בגין האיחור במסירת הדירה של 8.5 חודשי איחור. מנגד, טענו הנתבעות כי האיחור במסירת הדירה נבע ממגפת הקורונה, ושכתוצאה מהמגפה לא היו יכולות לקבל טופס 4. עוד טענו הנתבעות כי אין התובעת יכולה להתעלם מהצהרותיה ומהתחייבויותיה בכתב הוויתור, שבו אישרה שהאיחור במסירת הדירה אכן נובע ממגפת הקורונה.
הנתבעות טענו כי התובעת ידעה על מה היא חותמת, הסכימה שלא תהיה לה כל תביעה כספית נגד הנתבעות בגין האיחור במסירה וכן ויתרה על טענותיה. נטען עוד כי העיכוב במסירת הדירה נבע מכוח עליון. לטענת הנתבעות, לשם קבלת טופס 4 היה עליהן להיפגש עם גורמים בעירייה, אולם הדבר לא התאפשר בשל הקורונה. הנתבעות ייחסו לתובעת "נוכלות" ו"מעשה מרמה" בכך שחתמה על כתב הוויתור כדי לקבל החזקה בדירה, ושכבר באותה עת היה בדעתה להתנער ממנו.
"תנאי מחיה עגומים"
השופט ויצנבליט קבע בפסק דינו כי "משך מספר חודשים התגוררו התובעת ובן זוגה בדירה, כשזו נטולת חיבור קבע לחשמל, ומן הראיות והעדויות עולה כי מדובר בתנאי מחיה עגומים ביותר. בנסיבות אלו, קבלת הדירה פיזית על ידי התובעת אינה מהווה מסירה והעמדה של הדירה לרשותה, באופן המפסיק את זכאותה לפיצויים על פי חוק המכר דירות. העמדת הדירה לרשות התובעת באופן המפסיק את זכאותה לפיצויים נעשתה לאחר הגשת התביעה, עם חיבור הדירה לחשמל ב-17 בינואר 2021". השופט אף התייחס בהחלטתו למסמך הוויתור עליו חתמה התובעת וקבע שאין לו תוקף.
סעיף 5א לחוק המכר (דירות) קובע שלקונה דירה זכות לפיצוי בגין איחור במסירתה. סעיף 7 לחוק קובע כי "אין להתנות על הוראות חוק זה, אלא לטובת הקונה..". בכך, סעיף 5א לחוק המכר דירות מהווה הוראה קוגנטית (הוראה שלא ניתן להתנות עליה), ותנאי בחוזה אשר פוטר את המוכר מתשלום הפיצויים הוא חסר תוקף. כפועל יוצא מכך, בתי משפט קבעו לא אחת כי הסכם שבו מוותר הרוכש על זכותו לפיצוי מכוח החוק הוא חסר תוקף.
במקרה הנוכחי השופט קבע כי "המסמך שעליו חתמה התובעת, שבו ויתרה על זכותה לפיצוי בגין האיחור במסירת הדירה, הוא חסר תוקף, בהיותו עומד בסתירה להוראותיו הקוגנטיות של חוק המכר (דירות). במסמך זה ויתרה התובעת על זכותה לפיצוי כליל. אין מדובר בהסכם סביר, המשקף סיכונים וסיכויים לכל צד באורח מידתי".
עוד נקבע כי "אין זה ברור מה העניקו הנתבעות כתמורה מצדן, כנגד הוויתור המפליג שערכה התובעת. זאת, אולי למעט עלויות חשמל המסופק באמצעות כבל מאריך, שניתן להניח שאינן גבוהות יחסית. בנסיבות הקונקרטיות שלפנינו, הלחץ שבו הייתה שרויה התובעת אף עלה לכדי עושק המהווה טעם נפרד להיעדר תוקף כתב הוויתור. ממכלול הראיות עולה כי כתב הוויתור נערך בעושק של התובעת".
"עושק הפוגם ברצון התובעת"
נציג החברות הנתבעות ציין בבית משפט כי נוסח כתב הוויתור נמסר יום או יומיים לפני חתימתו, על מנת שהתובעת תעיין בו. השופט קבע בהקשר זה כי "אני מוכן להניח שפרק הזמן שעמד לרשות התובעת לעיין בכתב הוויתור אמנם ממתן את דרגת העושק. עם זאת בנסיבות דנא, לאור עוצמת המצוקה שבה היו שרויים התובעת ובן זוגה, ניצולה, והיות תנאי כתב הוויתור כה גרועים, ולאור התרשמותי כי מדובר בעושק שהוא בדרגה גבוהה, אין בנושא זה, הגם שהוא ממתן במידה מסוימת, כדי לגרוע מהתקיימותה של עילת העושק".
השופט הוסיף: "כן אציין כי לאור החתימה על כתב הוויתור בעושק התובעת, ממילא אין תוקף ומשמעות להצהרות התובעת שלפיהן היא חתמה על המסמך מרצונה החופשי וללא שום לחץ וללא השפעה בלתי הוגנת מצד הנתבעות. גם הצהרות אלו נעשו תחת עושק הפוגם ברצון התובעת, ובטלות ככתב הוויתור עצמו". עוד קבע השופט כי הנתבעות לא הוכיחו כי מגפת הקורונה הביאה לעיכוב במסירה. לבסוף הוחלט כי יש לפסוק לטובת התובעת שכר טרחת עו"ד בסך 35 אלף שקל, וכן לפסוק לטובתה הוצאות אישיות בסך 5,000 שקל "בגין הטרחה האישית שהקדישה לבירור ההליך והתייצבותה לדיונים".
עו"ד ליאור לויצילום: ליה יפה עו"ד ליאור לוי, בא כוחה של התובעת המייצג רוכשי נדל"ן, מסר בתגובה לפסק הדין: "הזכות לפיצוי רוכש בגין איחור במסירה היא זכות שלא ניתן להתנות עליה. בית המשפט קיבל את טענתנו, לפיה מסירת דירה לא ראויה למגורים כמוה כדירה שלא נמסרה, והסכם הוויתור שנחתם אינו כביל לאור פערי הכוחות בין הצדדים".
עו"ד עמיחי סגל, בא כוח הנתבעות, מסר בתגובה לפסק הדין: "מרשתי לא הספיקה ללמוד את פסק הדין. על פניו יוגש ערעור בתוך המועד החוקי".
