פארסת הטיפול במפונים שבחרו בפתרונות עצמאיים: הרן כסלו מקיבוץ בארי
(צילום: שמוליק דודפור)
פארסת אי התשלום למפונים שלא נכנסו לבתי מלון ובחרו בפתרונות עצמאיים שפרסמנו ב-ynet בתחילת השבוע חשפה אמת מטרידה: 40 יום מתחילת המלחמה - בממשלה לא מצליחים לנהל מעקב אחרי המפונים שזקוקים לשירותי כלכלה, בריאות וחינוך - על כל המשתמע מכך, ועדיין לא מעבירים את התשלום למפונים שבחרו בפתרונות עצמאיים.
שר התיירות חיים כץ עדכן היום (רביעי) בוועדת הכלכלה כי במשרד התיירות הצליחו לסיים את הליך טיוב הנתונים על השוהים במלונות, ושהתשלום בסך 200 שקל ליום למבוגר ו-100 שקל ליום לילד, יבוצע עוד השבוע. "ייתכן שאפילו מהיום", כך לדבריו. עוד מסר כי 79 אלף איש הגישו בקשה למענק יומי, אולם בהשוואה לנתונים על השוהים במלונות, ישנה חפיפה של 20 אלף שגם נמצאים במלון וגם ביקשו מענק. בביטוח הלאומי אמרו היום אחה"צ שעדיין לא התקבלו כל רשימות ממשרד התיירות ולכן לא יוכלו לשלם עדיין. גם לאחר שהרשימות יועברו התהליך ייקח לפחות יומיים.
כפי שפורסם ב-ynet, היעדר המידע שבמסגרתו אמורה הממשלה לדעת היכן שוהים המפונים, 40 יום אחרי פרוץ המלחמה, מקומם במיוחד, וגורמים מקצועיים שמכירים את הפרטים טוענים בעצמם שמדובר בכאוס.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
הרן כסלו, שפונה עם משפחתו מקיבוץ בארי, סיפר לאולפן ynet כי "עוד לפני הפינוי של תושבי הקיבוץ למלון בים המלח התחלנו להתגלגל בכל מיני תחנות בארץ, ובסוף בחרנו להישאר אצל המשפחה של אשתי בקיבוץ גבעת ברנר. קראתי על הסיוע שמגיע למי שפונה עצמאית לפני חודש בערך, וניסיתי להגיע לטופס שצריך למלא. בהתחלה נכנסנו ללינק שהועבר והיה כתוב בו שיהיה טופס בעוד כמה ימים. אחרי זה הייתה שם בעיה בטופס, התקשרנו לשירות לקוחות והם אמרו שהם בכלל לא מכירים את הטופס, שזה טופס חדש מדי. שאלתי למי לפנות והם אמרו לי לחזור אליהם בעוד כמה ימים.
"כשניסינו שוב כעבור כמה ימים אמרו לי לפנות לביטוח לאומי. פניתי, חיכיתי על הקו, כבר לא היה לי כוח להתעסק בזה ועזבנו את זה. אחרי זה הייתה עוד בעיה באתר, בסוף הצלחנו למלא את הטופס המדובר, ומאז עדיין לא קיבלנו שקל".
איך אתם מסתדרים?
"חסכונות, תלושי מזון, משפחה. מחכים שהכסף יגיע. לקיבוץ אין לי שום טענה, אנחנו עוד קוברים את המתים שלנו. רק אתמול נודע על שתי נרצחות נוספות מהקיבוץ. המצב הוא אסון, אבל המדינה לא נמצאת. המדינה, ביטוח לאומי - הביטחון הלאומי שלנו שאמור לסייע לנו - מה קורה פה? אנחנו חודש וחצי בלי שום סיוע, אבל לעיתונות הם יצאו כבר לפני חודש עם ההצהרה הזאת, וזה עדיין לא קיים".
למה בעצם לא בחרת להתפנות עם שאר אוכלוסיית הקיבוץ שנמצאת יחסית ביחד?
"שאלה טובה ואין עליה תשובה נכונה. אנחנו עושים מה שאנחנו מרגישים שנכון לילדה בת 7 וילד בן 10. חולצנו תחת אש מהקיבוץ, אירוע מזעזע, לא צריך להרחיב. אנחנו הרגשנו שלילדים שלנו הדבר הנכון ביותר הוא להיות ליד המשפחה שלהם, איפה שהריכוז המשפחתי הגדול ביותר, שם אנחנו רוצים שהילדים שלנו יהיו בתקופה הזאת. זה מה שעשינו, ואנחנו מרגישים שזה הדבר הכי נכון עבורנו. אגב, זה גם יותר זול למדינה, אבל זה לא בא לידי ביטוי".
"אף אחד לא עוזר, זה מרתיח"
אופיר וייס-כהן מקיבוץ ניר עם, שמתגוררת מאז אותה שבת עם בנה בן השנתיים אצל ההורים של בעלה שנמצא במילואים, מספרת גם היא שעוד לא קיבלו את התשלום. "התפננו ב-7 באוקטובר מקיבוץ ניר עם אחרי שעברנו 15 שעות מזעזעות בממ"ד בפחד מוות עם תינוק בן שנתיים וקצת. בחרנו להתפנות עוד באותו הערב באופן עצמאי כי פחדנו מאוד ולא רצינו להיות כצאן לטבח, עוד לפני שהחל הפינוי הרשמי. התמקמנו אצל חמותי בנתניה, ובן הזוג שלי יצא למילואים ממש יום אחרי זה.
"מאז אני והילד שלי גרים אצל חמי וחמותי בנתניה, שהם פנסיונרים, ומארחים גם את גיסי עם הבעל שלו שפונו משדרות. כולנו גרים שם כמו בקומונה וחמי וחמותי משלמים לא מעט כסף על אוכל בשבילנו, חשמל, מים, הכל בעצם. אנחנו מנסים להשתתף כמה שאנחנו יכולים אבל זה לא הרבה ולא קיבלנו שקל עד היום. בעלי במילואים בתפקיד קרבי, לא ראינו אותו כמעט בכלל בחודש האחרון ואף אחד לא עוזר. זה מרתיח".
עוד מספרת כהן כי "אני עובדת במשרד עורכי דין באשקלון ועדיין לא קיבלנו פיצוי ממשרד האוצר על כל המשרד שכולו מפונים מעוטף עזה, אז יש בעיה רצינית עם השכר. גם אנחנו יכולנו להיות במלונות, וכשהמדינה הבטיחה שנקבל את מה שמגיע לנו בחרנו להישאר בפינוי עצמאי, ובסופו של דבר לא קיבלנו שקל ולא ברור גם מתי נקבל".
כהן מעלה קושי נוסף שהיא חווה כמי שבחרה להתפנות באופן עצמאי: "עוד בעיה היא שאני לוקחת את הבן שלי כל בוקר מנתניה למלון הרודס בתל אביב, שם שוהים המפונים מניר עם, כדי שיגיע לגן שמתקיים שם כדי שתהיה לו איזושהי מסגרת, שיראה קצת את החברים שלו וירגיש טיפה שגרה, וכל בוקר אני צריכה לחפש שעה חניה בכחול לבן. עד עכשיו שילמנו עשרות שקלים גם על כחול לבן, אבל כעת סידרו לנו תו חניה זמני שנותן מענה לפחות מהבחינה הזאת".
