ענף הבנייה הישראלי מתמודד עם משבר חמור בשל מחסור בעשרות אלפי עובדים, מצב שכרוך בהשלכות מרחיקות לכת על הכלכלה שלנו. המחסור הוביל לכך שפועלים סינים, המועסקים בעיקר בפרויקטים גדולים, העלו את תעריפיהם באופן משמעותי. כתוצאה מכך חברות הבנייה מתקשות להתמודד עם העלויות הגדלות, בזמן שחוסר המעש של הממשלה ביישום תוכניות אסטרטגיות ארוכות טווח ורגולציה העצים את המשבר.
משבר כוח אדם בענף הבנייה נובע מכמה סיבות. אחת העיקריות שבהן היא עזיבתם של עובדים זרים לאחר אירועי 7.10, מה שהותיר פער משמעותי בכוח העבודה. גם פועלים פלסטינים מעזה ומהגדה המערבית, שהיוו בעבר חלק ניכר מכוח העבודה בבנייה, מנועים כעת מכניסה לישראל, מה שמחמיר פי כמה את המצב, כאשר ההערכות מדברות על חוסר בכ־100 אלף עובדים.
גם המחסור הוותיק בעובדים במקצועות שונים ומגוונים בענף מעמיק את המשבר. כבר מעל עשור מתמודד ענף הבנייה עם מחסור באלפי מנהלי עבודה, מהנדסים, חשמלאים ואנשי מקצוע מיומנים אחרים, מה שמקשה על חברות הבנייה להשלים פרויקטים במסגרת זמן ותקציב. חברות אלה לא יוכלו לעמוד במחירים הגבוהים שדורשים כעת העובדים הסינים, ובסופו של דבר תיאלץ ממשלת ישראל להחליט על הבאת עשרות אלפי עובדים זרים נוספים. אלא שהבאתם של אלה תימשך חודשים, ובמקרה הטוב צפויה להתרחש רק בחודש מרץ 2024.
הדרישה: 1,500 שקל ליום עבודה
למחסור בכוח אדם בענף הבנייה מספר השלכות שליליות. הבולטת שבהן היא הדרישה הגוברת מצד העובדים הסינים, המנצלים את המצב על מנת לסחוט שכר גבוה יותר. סינים, שרבים מהם נשארו בישראל, דורשים כיום 1,500 שקל ליום עבודה. בהיעדר מקורות כוח אדם חלופיים מספקים, חברות הבנייה נאלצות להיכנע לדרישותיהם, מה שמוביל לעלייה בעלויות עבור החברות והצרכנים כאחד.
לכל אלה מצטרפת תופעת הפרוטקשן והאיומים, שחברות הבנייה עדיין נאלצות להתמודד עימה ברמה היומיומית. זה מאלץ אותן לשכור שירות של חברות אבטחה, מחשש לשריפת וגרימת נזק לציוד מכני כבד וציוד יקר שנמצא באתרים.
אני פונה למשרד העבודה לנסות לעצור את התופעה האיומה שפוגעת קשות בהמון חברות בנייה במשק, שממילא נאנקות תחת עלייה בריביות. המצב פוגע במיוחד בחברות הבנייה הגדולות ובפרויקטים התלויים במידה רבה בעובדים סינים. פרויקטים אלו, הכוללים מיזמי תשתית ומבני מגורים ומשרדים בקנה מידה גדול, חיוניים לצמיחה הכלכלית המקומית ולפיתוח העירוני. המחסור בכוח אדם והעלויות הגוברות הנובעות ממנו גורמים לעיכובים ומסכנים פרויקטים חיוניים.
למחסור בכוח אדם ישנן גם השלכות רחבות יותר על הכלכלה והחברה הישראלית. העיכובים הפוטנציאליים במיזמי תשתית והמחסור בדיור עלולים לייצר אפקט דומינו, שיוביל לעלייה ביוקר המחיה, ירידה בצמיחה הכלכלית ופגיעה באיכות החיים הכללית של אזרחי המדינה.
המשבר המתואר הוא תוצאה של שנים ארוכות של חוסר מעש. לא הוכנו תוכניות אסטרטגיות ארוכות טווח לפתרון המחסור בעובדים, לא יושמה רגולציה שאמורה למנוע מצב שבו קבוצת עובדים זרים סוחטת את חברות הבנייה, ולא נבנה מנגנון מהיר להבאת חלופות בקרות משבר.
זה שנים רבות אנחנו עושים הכול כדי ליצור מנגנון להשמה תעסוקתית, שכוללת הכשרות מקצועיות ותעסוקה בחברות המובילות במשק. אחת היוזמות הללו הייתה הקמת האקדמיה למקצועות הבנייה, שמטרתה לספק הכשרה מקצועית והזדמנויות תעסוקה למי שמעוניינים להצטרף לענף. יש גם הסכם, שהובילה הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה ביחד עם חברות הבנייה הגדולות, כך שכל מי שעובר הכשרה, מובטחת לו עבודה בשכר גבוה באחת מהחברות השותפות להסכם. אלא שהממשלה מצידה לא יישמה את החלטותיה לאורך השנים. לא ניתן תקציב, וענף הבניין נאלץ להתמודד לבדו מול המשברים הדחופים.
יצחק מויאל יו"ר הסתדרות עובדי הבניין והתעשיות הנלוות, ומ"מ נשיא הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבניין בישראל. צילום: יח"צייעול, אסטרטגיה, הכשרה, חדשנות
להלן מספר צעדים אפשריים כדי להקל את המחסור בכוח אדם בענף הבנייה:
1. יש לייעל את תהליך הבאת העובדים הזרים. באמצעות הקלה על חברות הבנייה להעסיק אנשי מקצוע זרים, הענף יכול לטפל במהירות במחסור בכוח אדם ולהקל את הלחץ המופעל על העובדים הקיימים, לרבות אלה הסינים.
2. על הממשלה לפתח וליישם תוכניות אסטרטגיות לטווח ארוך עבור הענף. זה כולל יצירת מדיניות ותקנות, שמונעות התרחשות עתידית של מצבים דוגמת המשבר הנוכחי. גישה יזומה לתכנון כוח אדם ורגולציה של הענף תסייע להבטיח מגזר בנייה יציב ובר־קיימא.
3. יש לעודד השתתפות של כוח עבודה מקומי, באמצעות תוכניות הכשרה מקצועיות. מתן תמריצים לישראלים שיצטרפו לתעשיית הבנייה וציודם במיומנויות הנדרשות יאפשרו למדינה להפחית את תלותה בעבודה זרה וליצור כוח עבודה עמיד יותר.
4. קידום חדשנות והתקדמות טכנולוגית בענף הבנייה יכול לסייע בהגברת היעילות. אימוץ טכנולוגיות ושיטות בנייה מתקדמות יאפשר לחברות ישראליות להשלים פרויקטים במהירות רבה יותר ועם פחות עובדים, ובכך להקל את המחסור בכוח אדם.
לסיכום הקרטל של העובדים הסינים הוא רק דוגמה למחדל המתמשך. בסופו של דבר כולנו שלם את המחיר, כשנגלה בעוד כמה חודשים שיש מחסור חמור בדירות ושעוכבו פרויקטים גדולים של תשתיות לשווא.
אם חברות בנייה בישראל מוחזקות כבנות ערובה בידי העובדים הסינים, זהו מקרה מובהק של חוסר משילות.
