"משבר הקורונה מרחיב את הפערים הכלכליים והחברתיים בהרבה מובנים". כך אמר היום (א') פרופ' דן בן דוד, כלכלן בחוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת ת"א ונשיא מוסד שורש למחקר כלכלי-חברתי, לאולפן ynet. ברקע לדברים: הנתונים לפיהם כמעט כל היישובים והשכונות האדומים בישראל מבחינת רמת התחלואה מדורגים בתחתית המדד הכלכלי חברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס).
פרופ' בן דוד מסביר, כי "הענפים שנפגעו בעיקר הם האירוח, הבידור ומלונאות בהם מועסקים בעיקר עובדים ברמת מיומנות נמוכה ורמת השכלה נמוכה, כלומר בשכר מאוד נמוך שגם ככה מתקשים להשתכר במהלך השנה. אבל זה פוגע גם מכיוון אחר כי בגלל שאנחנו לא מטפלים בבעיה הזאת כמו שצריך, זורקים המון כסף להרבה כיוונים, יישאר הרבה פחות לעזור להם בהמשך".
הוא מדגיש, כי "כשמסתכלים קדימה, לא רק שאנחנו לא מונעים את המשך הבעיה אנחנו למעשה מפתחים אותה הלאה. בבתי הספר הרי להרבה ילדים אין מחשבים בבית, איך אנחנו הולכים ללמד אותם? במשפחות הכי עניות בדרך כלל יש מספר רב של ילדים עם מספר מועט אם בכלל של מחשבים ויכולת להתחבר בו זמנית לרשת, ככה שהחינוך שלהם הולך להיפגע. כלומר יש כאן משהו שמתגלגל והופך להיות הרבה יותר חמור".
פרופ' בן דוד התייחס לקשר בין מגיפה לבין עוני, ואמר כי "אנשים עניים בדרך כלל חיים בצפיפות רבה יותר וזה בכל העולם נמצא כגורם מאוד חשוב בהקשר הזה. אפילו בעבודה שעשינו במוסד שורש, פרופ' אייל קמחי, שבחן באילו יישובים בישראל הפגיעה היא הקשה ביותר ומהם הגורמים העיקריים לתחלואה הגבוהה ביישובים, אז אחד הדברים המרכזיים היה צפיפות הדיור, וזה בעיקר ביישובים עניים יותר.
"הגורם השני שהוא מצא, הוא יישובים שיש בהם ישיבות שבהן גם ישנים בלילות. זה לאו דווקא חרדים אלא פשוט מקומות שיש בהם ישיבות. אני מדבר על עבודה מהגל הראשון, דווקא ביישובים הערבים לא היה בגל הראשון משהו יוצא דופן בהקשר הזה, מה שקורה כרגע כנראה גם אצל ערבים, גם חרדים, אבל גם קבוצות אחרות, זה פשוט התרופפות מוחלטת של המשמעת. וכאן בנוסף או בעיקר בגלל היעדר תוכנית אסטרטגית, איזשהו משהו שנותן תקווה. מאפריל, אנחנו רואים פשוט ספירלה כלפי מעלה של מספר המתים, באוגוסט מתו כפליים אנשים מאשר בשיא באפריל, ככה שאנחנו בכלל איבדנו שליטה לחלוטין על העסק הזה והנפגעים העיקריים הם האנשים שגרים בשכונות החלשות ביותר, העניות ביותר".