תמונת הממשלה החדשה, המונה חמש שרות בלבד לעומת 30 שרים - לא רחוקה מלשקף גם את מצבן של יתר הנשים בישראל בכל הנוגע למקומן במוקדי השפעה. למרות מגמות שיפור מתונות, כשזה מגיע לתפקידים בכירים ולמוקדי השפעה ‑ הדרך לשוויון עוד ארוכה מאוד. תוצאות הבחירות האחרונות, לא מספקות יותר מדי סיבות לתקווה והנזקים יורגשו לא רק בקרב הנשים. "אי שיוויון מגדרי, אפליה או הדרה הם גורמים מערערים, הפוגעים משמעותית ביסודותיה של חברה בריאה", מזהירה עו"ד איילת רזין בית אור, מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה.
גם הקורונה פגעה מאוד במצב השוויון במדינה. כך מצביע גם הדוח העשירי של מדד המגדר של מכון ון ליר בירושלים, שפותח על ידי ד"ר הגר צמרת, שפורסם השבוע והוגש לנשיא המדינה ורעייתו. "מתחילת המדידה בשנת 2004, חלה ירידה של 18% ברמת אי השוויון המגדרי: שיפור של 1.1% בממוצע לשנה", מסבירות החוקרות. "הירידה בייצוג נשים בעקבות בחירות 2022 וההשפעות הכלכליות של המגפה מציבות סימן שאלה ביחס לסיכוי שרמת אי-השוויון המגדרי תמשיך להצטמצם בשנים הבאות".
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו והאזינו לתוכנית כסף חדש ב-ynet radio
ואכן, את הפער הבולט ביותר בייצוג הנשי ניתן למצוא במשרות הבכירות במשק, גם במגזר הציבורי וגם במגזר הפרטי. מעבר לפיחות הדרסטי במספר השרות בממשלה, גם בכנסת המצב לא מזהיר: רק 29 חברות כנסת לעומת 91 חברי כנסת. זה עוד טוב, לעומת הרשויות המקומיות: 241 ראשי רשויות מקומיות לעומת 15 ראשות רשויות בלבד. בתפקידי הניהול במגזר הציבורי יש 62% גברים לעומת 38% נשים. מדובר בשיפור משמעותי, שכן לפני עשור שיעור הנשים בתפקידים האלה היה 7% בלבד, אבל עדיין לא מספק.
גם בדירקטוריונים של חברות ציבוריות הפער גדול: 73% גברים ו-27% נשים ‑ שוב, מגמת שיפור כיוון שלפני עשור אחוז הנשים עמד על 18%. גם בתחום הבריאות אין בשורה: 36 גברים מנהלים בארץ בתי חולים לאשפוז כללי, לעומת שש נשים. וכמות המנכ"לים במשק עומדת על 43,910 לעומת 9,090 נשים.
בשוק העבודה, דוח מדד המגדר מגלה שהפער במשכורת החודשית בין נשים לגברים עדיין גדול באופן משמעותי מזה של שאר מדינות ה-OECD. ש לציין שהפער נובע ברובו מההבדלים בהיקפי העבודה, שכן הנשים עובדות פחות מגברים, בדרך כלל בגלל שהאחריות על ניהול הבית מוטלת יותר עליהן, וכן מההבדלים בסוגי ובדירוג המשרות, שכן נשים פחות נמצאות בתפקידים בכירים ומתגמלים כאמור, ובנוסף עובדות במקצועות פחות מתגמלים.
מי שמחפשת נקודת אור תמצא אותה בנתוני ההשכלה. למעשה, שיעור המשכילות זהה לשיעור המשכילים או גבוה ממנו. למרות זאת כאמור, הפער בין גברים לנשים בשוק התעסוקה לא מצטמצם. "מוכרים לנשים שהכל בידיים שלהן: שהן צריכות לרכוש השכלה אקדמית וכל ההזדמנויות והדלתות פתוחות בפניהן", מסבירה הדס בן אליהו, מנהלת מרכז "יודעת", במכון ון ליר בירושלים. "המדד ממחיש שהיכולת של נשים להמיר את ההון האנושי שלהן בפרנסה מתגמלת ומכבדת נמוכה מזו של גברים".
ד"ר הגר צמרת, המפתחת הראשית של המדד, מסבירה כי הפערים אינם נובעים מאפליה ישירה של מעסיקים דווקא, אלא מהסללה. "נשים מכוונות למקצועות פחות נחשקים ומתגמלים".
בנוסף, לטענת החוקרות, מגפת הקורונה הביאה להגדלת אי-השוויון המגדרי בעולם כולו, כשבתקופת הסגרים עיקר העול של הטיפול בילדים נפל על הנשים. גם שיעור המבצעים את עבודות הבית במשקי הבית שבהם שני בני הזוג עובדים עומד על 41% אצל גברים ו-59% אצל נשים. שיעור הגברים המטפלים בילדים ובבני משפחה עומד על 38% לעומת 62% נשים. "נשים הן עדיין האחראיות העיקריות לעבודות הבית ולטיפול במשפחה", מסבירות החוקרות. "מדובר בעבודות שקופות שלא זוכות להכרה או לתגמול, אבל משמשות חסם להשתתפות מלאה של נשים בשוק העבודה".
הפערים העמוקים ממילא, מסבירות כותבות המדד, רק הולכים ומעמיקים בחברה הערבית, החרדית ובקרב נשים מבוגרות. "צמצום פערים בין נשים לגברים מצריך צעדים אקטיביים מצד הממשלה", מסבירה בן אליהו. "קיימות אמנם תוכניות להטמעת חשיבה מגדרית במשרדי הממשלה, או עידוד תעסוקת נשים בחברה הערבית, אך המימוש שלהן חלקי ואיטי אם בכלל".
