תיבת הדואר בחשבון הלינקדאין של עינת לוי מלאה בעשרות הודעות שמחכות לטיפול - ולא מדובר בהצעות עבודה. התיבה של לוי, האחראית על התחום הכלכלי והאקדמי בנציגות הישראלית ברבאט שבמרוקו, מלאה בפניות של אנשי עסקים ונציגי חברות מרוקאים שמתעניינים בכלכלה הישראלית, ומחפשים את מי שיוכל לעזור להם ליצור את החיבור. מאז פתיחת הנציגות, היא בעצם הכתובת הרשמית העיקרית שקיימת מבחינתם.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
8 צפייה בגלריה
מסגד חסן השני בקזבלנקה. חיבור תרבותי עמוק למדינה שרובה המכריע מוסלמי
(צילום: צחי שדה)
"בחרתי את שני התחומים האלה מכיוון שהיקפי הפעילות בהם היו מהנמוכים ביותר לפני חידוש הקשרים הרשמיים", מספרת לוי, שעובדת תחת השגריר הישראלי דוד גוברין. "ידעתי שיש הרבה מה לעשות כדי לקדם אותם, כמו להניח תשתיות רשמיות שלא היו קיימות קודם לכן, ליצור תנועה עסקית ואזרחית, לייעץ לחברות ואנשי עסקים משתי המדינות ולסייע להם להיכנס לשוק המרוקאי או הישראלי. הדגש הוא על טיפוח מערכת יחסים כלכלית, וכדי שהיא תימשך לאורך זמן היא צריכה להיטיב עם שני הצדדים".
"מסע שהתחיל מתוך געגוע"
ההסכם עם מרוקו נכלל במסגרת "הסכמי אברהם", אך בשונה מההסכמים עם איחוד האמירויות, בחריין וסודן, מדובר במערכת יחסים ותיקה ושונה לחלוטין – בוודאי מבחינה תרבותית. השוני הזה ניכר גם בדבריו של שר החוץ המרוקאי ב"פסגת הנגב", וגם בסיפור האישי של לוי שהוביל אותה לתפקיד הנוכחי.
הצהרות שרי החוץ בפסגת הנגב
(צילום: לע"מ)
"זה בעצם מסע שהחל מתוך געגוע", היא מספרת. "כשסיימתי את חמש שנות השירות הצבאי שלי בחיל הים והורדתי את המדים התחלתי לשאול שאלות של זהות. מה שנקרא 'דע מאין באת ולאן אתה הולך'. כבת ליוצאי מרוקו קראו לי 'מרוקאית' אבל לא ידעתי מה זה אומר מעבר לקוסקוס, לחינה ולמימונה. הרגשתי שהנכסים המשפחתיים, הקהילתיים והתרבותיים שלי ושלנו נותרו שם במרוקו.
לוי פרסמה ב-2018 מחקר ראשון מאז שנות ה-90 על יחסי ישראל מרוקו והפוטנציאל הלא ממומש שלהם במסגרת מכון מיתווים למדיניות חוץ אזורית, ובשנה שעברה פרסמה מחקר נוסף על הסביבה הכלכלית והעסקית של מרוקו במסגרת מכון הייצוא והמשרד לשיתוף פעולה אזורי.
"לצד התפקיד הרשמי שלי, יש לי תפקיד לא רשמי לספר את הסיפור של הקשרים המתחדשים, לתת להם את ההקשר הרחב, ולחבר את הדברים היפים שקורים בזירה הכלכלית והמדינית למכנה המשותף התרבותי של שני העמים", היא מסבירה. "החיבור הזה חשוב, כי בכל פעם שהמדיני פוגש את התרבותי הסיפור האסטרטגי של השותפות הופך משמעותי ורלוונטי יותר לאנשים וכך גם עמיד יותר בפני אתגרים. לדוגמה, הסכם כלכלי בתחום התפלת מים הוא המשך למסורת תפילת הגשם המשותפת שיהודים ומוסלמים נהגו להתפלל יחד בשנות בצורת ועד היום התפילה הזו מתקיימת בחסות המלך מחמד השישי. היום מרוקו מובילה מהלך של הקמת עשרות מפעלי התפלה חדשים, אבל היא עושה זאת מבלי לוותר על התפילה או המסורת".
8 צפייה בגלריה
"במרוקו מצפים לטכנולוגיות הישראליות, אך לא רוצים שהן ייתרו ידיים עובדות, לפחות לא בשלב הזה. מעבר לרצון במודרניזציה של הכלכלה, עדיין הקהילה במרוקו חשובה יותר"
(צילום: צחי שדה)
איך מחברים בין כלכלות של שתי מדינות?
במהלך ביקורה של שרת הכלכלה אורנה ברביבאי במרוקו בפברואר האחרון היא חתמה על הסכם שיתוף פעולה עם שר התעשייה והמסחר המרוקאי, ריאד מזוואר, והוגדר יעד להגדלת היקף הסחר בין המדינות מ-131 מיליון דולר (לא כולל עסקאות ביטחוניות) ב-2021 ל-500 מיליון דולר בתוך חמש שנים. לפי לוי, זהו בהחלט יעד בר השגה.
"הסחר הישיר בין המדינות החל במאי האחרון בזכות הסרה של כמה חסמים, כמו למשל הוספת 'ישראל' למערכות המכס במרוקו", היא מספרת. "יש משהו סמלי בכך שהסחורה הראשונה שעשתה את דרכה מישראל למרוקו עם תעודת מקור ישראלית הייתה עראק, או כפי שמכונה במרוקו 'מא-חייה'. במקביל לחידוש תנועת הסחר מושקעים מאמצים נוספים על מנת להניח תשתיות הסכמית רשמיות לעשיית עסקים עם מרוקו, מה שיסייע להפוך את הסחר לפשוט, בטוח ואטרקטיבי יותר. הסכמים אלה כוללים הסכמי מכס, הגנה על השקעות, הקלות במיסוי, קשרים ישירים בין בנקים וגיבוש ממשקי עבודה בין הגופים הכלכליים המרכזיים במגזר הממשלתי והפרטי".
"הפוטנציאל לשיתוף פעולה כלכלי בין ישראל ומרוקו קיים כמעט בכל תחום", מסבירה לוי. "הסיבה העיקרית לכך היא כי הכלכלות יכולות להשלים זו את זו. דוגמה לכך היא השאיפה של מרוקו להיות מדינה יצרנית, למשל בחקלאות או בתעשייה. על כך מעיד הקמפיין המרוקאי הנרחב מהשנה האחרונה 'מייד אין מרוקו'. ישראל לעומת זאת, היא מדינה קטנה, שאיננה שואפת להקים מפעלי ענק בשטחה ולכן כמעט ואין תחרות ביניהן. היצע הפיתוחים והשירותים הטכנולוגיים בישראל משווע לשווקי חוץ חדשים ויש כאן ללא ספק פוטנציאל לשילוב מנצח.
8 צפייה בגלריה
המפגש בין ארגוני העסקים הישראלים למרוקאים. מחפשים את ה"חוצפה" הישראלית, אבל "התקתקנות של הישראלים גם עלולה לעורר את הסלידה המרוקאית ממצבי לחץ ודחק"
(צילום: צחי שדה)
"יחד עם זאת, לא כל טכנולוגיה ישראלית תתקבל במרוקו בברכה, יש העדפה ברורה לטכנולוגיות שישפרו את המוצר, יגדילו את הכמות ויחסכו במשאבים, מבלי לייתר ידיים עובדות, לפחות לא בשלב הזה. מעבר לרצון במודרניזציה של הכלכלה, עדיין הקהילה במרוקו חשובה יותר".
יש לציין כי הידיים העובדות במרוקו הן ידיים זולות בהרבה מאלה בישראל. המשכורת הממוצעת במרוקו עומדת על כ-450 דולר (כ-1,500 שקל). במדינה אין חוקי עבודה שנועדו לשמור על העובדים כמו בישראל, וכמעט שלא קיימת עבודה מאורגנת - מה שיכול להוות יתרון לחברות זרות שבוחרות לפעול במדינה (אך בא גם לידי ביטוי כמובן בפערים כלכליים גדולים בקרב האוכלוסייה המקומית).
לצד עסקאות הנשק שסוכמו במהלך ביקורו של שר הביטחון בני גנץ והסכם התעופה האזרחי שנחתם במהלך ביקורו של יו"ר התעשייה האווירית עמיר פרץ, מאז חידוש הקשרים הרשמיים כבר החלו מגעים בין חברות ישראליות ומרוקאיות, שחלקם אף התממשו בעסקאות: בענף האנרגיה המתחדשת רכשה חברת מרום אנרגיה, שבשליטת קרן גנדיר של יהודית רקנאטי, 30% מחברת האנרגיה המרוקאית גאיה מארוק וחברת רציו פטרוליום חתמה על הסכם מחקר אסטרטגי עם משרד האנרגיה המרוקאי.
בענף החקלאות, חברת supplant הישראלית חתמה הסכמים עם חקלאים מרוקאים גדולים ותגבש עבורם מערכת השקייה חכמה שתגדיל תוצרת ותחסוך במים. בנוסף, חברה אגריגו הישראלית בשיתוף עם החברה CSC המרוקאית זכתה בקול קורא של רשות החקלאות הימית המרוקאית, ANDA, להקמה של מכון רביה לדניס ולברק, וחברת מהדרין החלה לגדל אבוקדו במרוקו, מהגידולים היותר מבוקשים במדינה בשנים האחרונות.
לפי לוי, לאור המחסור החמור במים במרוקו, המדינה עתידה להקים כאמור כעשרים מתקני התפלה, וכמה מהחברות המובילות בישראל בתחום מתמודדות על המכרזים הללו.
בכל הנוגע לענף האנרגיות המתחדשות, מדובר בשינוי דרמטי שחל במרוקו בשנים האחרונות. "אי אפשר להבין את גודל ההישגים הכלכליים של מרוקו מבלי לחזור לשנות ה-90’ של המאה שעברה", מסבירה לוי. "אז כמעט 20% מבתי האב במרוקו היו ללא חשמל והתלות בייבוא משאבי האנרגיה הייתה כמעט מוחלטת. המלך מוחמד השישי יישם תוכנית לאומית תחת הכותרת 'חשמל ומים לכל בית' והיום כמעט ואין בית במרוקו ללא חשמל.
"התלות במקורות אנרגיה חיצוניים וצריכת החשמל הגוברת אילצה את מרוקו לחשב מסלול מחדש וב-2009 היא השיקה אסטרטגיית אנרגיה לאומית חדשה, במטרה לנצל את משאבי האנרגיה המתחדשת המצויים בשטחה בזכות מאפייניה הגיאוגרפיים והאקלימיים. בעשור האחרון מרוקו הקימה עשרות מפעלים סולאריים, הידרו-אלקטריים וחוות רוח, כמו מתחם נור באזור וורזאזאת המדברי, שהוא המפעל הסולרי הגדול בעולם, הכולל ארבעה מפעלים המפיקים יחד 580 מגה-וואט וחוות הרוח הגדולה ביותר באפריקה הנמצאת בטרפאיה ובה 131 טורבינות. היעד ל-2030 הוא ש-52% מצריכת החשמל יסופקו מאנרגיה מתחדשת. יותר מכך, מאז 2019 מרוקו מייצאת חשמל לספרד ולמעשה כיוון הזרימה על הגריד התהפך".
לוי מזכירה גם כי ישנן תעשיות ישראליות שפועלות במרוקו עוד לפני ההסכמים: גוטקס שמייצרת במרוקו מ-2008 ומעסיקה כ-1,000 עובדים, וחברת נטפים שמקימה בימים אלה את המפעל הראשון שלה, אבל פועלת במרוקו באופן רשמי מ-2017 ואפילו מתחזקת דף פייסבוק גלוי שהיה לא פעם יעד למחאות של תנועות החרם.
8 צפייה בגלריה
"20% מהבתים במרוקו היו ללא חיבור לחשמל בשנות ה-90'. היום הרוב המוחלט מחוברים". הרחוב בקזבלנקה
(צילום: צחי שדה)
שילוב בין מזרח תיכון ואפריקה
בחודש האחרון אירחה פדרציית המעסיקים והעסקים של מרוקו (CGEM) את ראשי הארגונים העסקיים בישראל, שהגיעו לביקור רשמי ראשון של נציגי המגזר הפרטי. המפגש שכלל את ראשי התאחדות התעשיינים, מכון היצוא, איגוד לשכות המסחר והתאחדות חקלאי ישראל, גרר התעניינות לא קטנה מצד כלי התקשורת המרוקאים. נשיא הפדרציה המרוקאית, שקיב אלג', סיפר אז בשיחה עם ynet על הדרך שבה לדעתו הישראלים יכולים לתרום לכלכלה המרוקאית ולשוני באופי ובדרך שבה נעשים עסקים: "אנחנו לפעמים עושים דברים לאט מידי. אם נבין ש'החוצפה' של הישראלים לא באה ממקום רע, נוכל להשתמש בה במסגרת של שיתופי פעולה כדי לייצר מצב שכולם מרוויחים בו".
לוי מסבירה מה עומד מאחורי הדברים: "התרבות העסקית במרוקו אחרת. שילוב בין מזרח תיכון ואפריקה, וצריך להיות מודעים לפערים הקיימים אל מול התרבות העסקית בישראל. במרוקו מעדיפים קצב איטי שמאפשר תכנון וביצוע מדוייקים יותר בטווח הארוך, ויש במרוקו מערך שלם של תכניות אסטרטגיות לפי ענפי כלכלה. הכל נגזר מחזון גדול יותר שמותווה מלמעלה וחשוב להכיר זאת, כי בתכניות האלה מתוארים האתגרים שמרוקו מתמודדת עמם, שהם למעשה הזדמנויות לשיתופי פעולה כמו היעדר משקעים, פיצול קרקעות, צורך במעבר מתעשייה מסורתית לתעשייה 4.0, צורך בהשקעה בהון האנושי כמפתח לעתיד הצעירים במרוקו ועוד.
8 צפייה בגלריה
הנמל המסחרי בטנג'יר. התרבות העסקית היא שילוב של מזרח תיכון ואפריקה, אך הקרבה לאירופה תורמת גם היא לכלכלה המרוקאית
(צילום: צחי שדה)
"המפתח להצלחה הוא סבלנות וקשר אישי, בעוד ש'הדוגרי' והתקתקנות הישראלית עלולים לעורר את הסלידה המרוקאית ממצבי לחץ ודחק. שפת העסקים המועדפת במרוקו היא צרפתית, אך שיחה שהחלה בשפה עשויה להתגלגל למרוקאית ולהסתיים בספרדית. המרוקאים ימנעו מהעברת ביקורת ומיצירת קונפליקטים. הם גם יימנעו ממתן תשובה שלילית ולכן ה'לא' יגיע בניואנסים שבין המילים, בתוכן, בטון הדיבור או פשוט בהתעלמות מהודעת מייל. כדאי לשלב הומור שיכניס קלילות למצבים המאתגרים ביותר. יש יתרון גדול לבעלי שורשים מרוקאים, מה גם שהאמון שנוצר כמעט מיידית מבוסס על תרבות וערכים משותפים. בסופו של דבר, אין תחליף לשותף או איש קשר מקומי הבקיא בכל רזי המקום לפחות בשלב הכניסה לשוק".
ממה הישראלים צריכים להיזהר כשהם מגיעים לעשות עסקים במרוקו?
"ממה שעולה מהשטח יש הרבה קופצים על העגלה של חידוש הקשרים עם מרוקו ויש לא מעט כאלה שמנסים את מזלם ומבטיחים לאנשי העסקים וליזמים הישראלים שהם מקורבים למלך או למשפחת המלוכה. בדרך כלל כששותף פוטנציאלי חושף זאת בשלב מוקדם זו כבר נורת אזהרה. בחירה מושכלת של שותף מקומי דורשת היכרות מעמיקה עם הסביבה הכלכלית והעסקית של מרוקו, עם כוחות השוק והתחרות ביניהם.
"מומלץ להגיע פיזית למרוקו ולהתרשם מהשותפים הפוטנציאליים, להתארח במשרדיהם ולהרגיש את האווירה והמקום כי אין לזה תחליף. יש עוד כל מיני נושאים טכניים ובירוקרטיים שחשוב להכיר בכל מה שקשור לעשיית עסקים במרוקו כמו פתיחת חשבון בנק, פתיחת חברה, נהלי מכסים ונושאים נוספים שאנו בעצמנו עוד עסוקים בלמידה וגיבוש שלהם. בכל הנושאים האלה ניתן לפנות אל צוות הנציגות שלנו ברבאט לקבלת ייעוץ, הכוונה וסיוע בגיבוש אסטרטגיית כניסה לשוק המרוקאי".
מהו היתרון היחסי שיכול להיות לישראלים?
"מי שהיטיב לחזות את היתרון היחסי החשוב ביותר הוא מלכה הקודם של מרוקו, המלך חסן השני, כשאמר משפט שנחקק בזכרונם של רבים: 'כשיהודי עוזב את מרוקו, איננו מפסידים אזרח, אלא שאנו מרוויחים שגריר'. היום אנחנו עדים להתגשמות המשפט הזה, אבל בזמנו כשהיהודים עזבו את מרוקו הבחירה במסר הזה לא הייתה ממובנת מאליה. שמירת הקשר עם יוצאי מרוקו שרובם הגיעו לישראל ותפיסתם כחלק מהשלם המרוקאי, יצרו בסיס תרבותי משותף שהמשיך להעמיק גם בהיעדר קשרים רשמיים בין המדינות והיום מהווה את הקרקע גם לשיתופי הפעולה הכלכליים. לתחושתי אנו עדים בישראל לנקודת מפנה תודעתית בקשר למרוקו, שהופכת בימים אלה מעבר נשכח ונוסטלגי להווה של ישראלים רבים שקושרים עמה קשרים חדשים וכורכים בה את עתידם".
