בית משפט השלום ברמלה זיכה לאחרונה אדריכל וקבלן מעבירה של עבודה אסורה לפי חוק התכנון והבנייה, אחרי שתכננו וביצעו עבור בעלי נכס עבודות הדורשות היתר בנייה. השופטת רבקה גלט קבעה שהתביעה לא הציגה את התמונה המלאה שכן בהליך התברר שבתחילה נעשה רק שיפוץ פנימי, ואילו העבודות נשוא כתב האישום בוצעו בעקבות קריסה של חלקים מהמבנה שיצרה סיכון.
המאשימה, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מצפה אפק, טענה שהאדריכל והקבלן הרסו מבנה ישן בבית דגן והקימו מבנה חדש במקומו ללא היתר. נטען כי בוצעה בניית רצפה, עמודים קירות וגג רעפים בשטח של כ-80 מ"ר. כתב האישום הוגש נגד בעלי הנכס וכן נגד האדריכל האחראי לתכנון העבודה והקבלן שביצע אותה. בעלי הנכס הודו בעבירה בהסדר טיעון, הורשעו והוטלו עליהם קנס והתחייבות.
אבל האדריכל והקבלן כפרו בעבירה. האדריכל טען שתכנן אך ורק עבודות לשיפוץ פנימי למבנה, שאינן זקוקות להיתר, ולא מעבר לכך. הוא מסר כי נתן את התוכניות לבעלי הנכס במטרה לעזור להם לאחר שביתם הפך לא ראוי למגורים עקב רטיבות והצפות.
הקבלן טען כי ביצע עבודות לשיפוץ פנימי על פי הוראות האדריכל, אך במהלך השיפוץ הגג החל לקרוס והוזמן מהנדס לשטח בקריאת חירום. לגרסתו, העבודות שבוצעו היו על פי הוראות המהנדס על מנת למנוע נזק למבנה הצמוד בו גרים הורים עם ילדים קטנים.
למרות זאת, התביעה עמדה על טענתה כי העבודות שבוצעו מהוות בנייה אסורה שנועדה להקים בניין חדש, והפנתה לכך שבוצעה יציקת רצפת בטון מחוץ לקונטור המבנה המקורי, הורחבו פתחים ונבנה חלק מגג.
אלא שהשופטת רבקה גלט כתבה שראיות התביעה היו דלות ולקוניות. כך, לא ניתנה התייחסות לעובדה שמדובר במבנה ישן שאותו ביקשו בעליו לשפץ, וניתן היה לקבל רושם מוטעה לפי עדות המפקח מטעם התביעה כאילו המבנה נבנה מבראשית ללא היתר. כמו כן, עדות המפקח התעלמה לחלוטין מהעובדה החשובה שבמהלך עבודות השיפוץ קרס המבנה הישן באופן בלתי מבוקר ויצר סיכון רב למבנה הצמוד אליו ולכל באי המקום.
היא הוסיפה שמעדויות הנאשמים עלה שהעבודות בנכס בוצעו למעשה בשני שלבים. בשלב הראשון בוצעו עבודות שיפוץ פנימי לצורך טיפול בבעיית רטיבות קשה בקירות. בשלב השני, בוצעו עבודות לטיפול דחוף בסיכון שיצרה הקריסה הבלתי מבוקרת בגג.
עבודות השלב השני אכן היו מהסוג הדורש בדרך כלל היתר בנייה, שכן בוצעו במעטפת החיצונית של המבנה. ואולם, האדריכל הוכיח שלא ידע עליהן ונקט אמצעים נאותים לקיום החוק, ואילו הקבלן הצליח לשכנע שחלה על פעולותיו "הגנת הצורך" לפי חוק העונשין.
השופטת הבהירה כי הקבלן פעל למניעת התמוטטות נוספת של המבנה. מהראיות עלה שהתעוררה דחיפות רבה בשל הסיכון שנוצר ליציבות המבנה השכן וכי גם הוועדה המקומית עצמה הייתה שותפה לדעה שנדרשו עבודות ייצוב דחופות.
• לקריאת הכרעת הדין המלאה – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המאשימה: עו"ד סמארה
• ב"כ נאשם 3: עו"ד שגיא
• ב"כ נאשם 4: לא צוין
• עו"ד עפרה ג'רבי עוסקת בדיני מקרקעין
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
