בהגרלות הכרטיסים לפני יורו 2024 הוצעו הכרטיסים במחיר רגיל של 60 עד 100 אירו, וכרטיס פרימיום ב-200 עד 250 אירו. אופ"א, הגוף שמנהל של הכדורגל האירופי, הבטיח שהוא, ביחד עם הערים והמשטרות המארחות בגרמניה, יקיימו פיקוח הדוק כדי למנוע זליגה של כרטיסים לשוק השחור.
אולם, הבטחות לחוד ומציאות לחוד. קיים ביקוש עצום לכרטיסים, ולכן המחירים בשמיים, לפעמים פי עשרה מהמחיר הנקוב, וזה רק למשחקים בשלבים המוקדמים. במשחקים המכריעים שרובם עוד לפנינו - ההפרש בין הכרטיס המקורי לכרטיס המסופסר כבר נוגע בשחיתות.
"לפני עשרה ימים, החלטתי ללכת עם עוד חבר למשחק של גרמניה נגד שווייץ בדויטשה בנק ארנה בפרנקפורט", מספר אחד האוהדים בגרמניה. "ישבנו על האתר הרשמי למכירה מחודשת של כרטיס של אופ"א, ישבנו על אתרים כמו 'האטסטאב' ו'ויהגוגו', ורעננו את הדפים שעות. או שלא היו כרטיסים או שהופיעו כרטיסים במחיר מינימום של 450 אירו לכרטיס, במקומות צמודים. 1,100 אירו, כולל עמלת האתר, לשני כרטיסים במקום סביר למשחק בבית המוקדם. נשמע לנו מטורף. ויתרנו. אמרנו לעצמנו שניסע לאצטדיון ונסתדר".
כאמור, המחיר הנקוב לכרטיסים מהסוג הזה הוא בין 50 ל-200 אירו. אנשים עם ניסיון של 8-7 טורנירים בינלאומיים, כולל אולימפיאדות, לא זוכרים טירוף כזה. "אתה מציע מחיר של 150-100 אירו לכרטיס, זה מה שהיה מקובל באליפויות קודמות", מספר אוהד איטלקי שנשא בידיו קרטון ועליו הביע את רצונו לקנות כרטיסים למשחק של נבחרתו נגד שווייץ בשמינית הגמר. "אתה ניגש לספסר, מציע את המחיר הזה והוא פשוט צוחק עליך. וזה קורה חצי שעה לפני שהמשחק מתחיל. הם בכלל לא בלחץ לשחרר את הכרטיס".
המוכרים אינם חוששים להיתקע עם כרטיסים
הכוונות של אופ"א היו טובות. בפעם הראשונה היא מחקה לגמרי את האפשרות להשתמש בכרטיסי נייר. מי שרצה לרכוש כרטיסים ולהיכנס למשחקים היה חייב להוריד את האפליקציה של אופ"א ולעבור תהליך קצר של רישום. מי שקנה כרטיס ורצה למכור אותו הלאה היה חייב לעשות את זה דרך הפורטל באפליקציה של אופ"א, ובעזרת חשבון המייל של המשתמש החדש. בדרך זו לאופ"א היה מעקב תמידי היכן נמצא כל כרטיס.
ובאמת, גם בהכנות ובתרגולות לפני הטורניר, אופ"א הוכיחה שהיא הצליחה למנוע כמעט למינימום את הכרטיסים שנמכרו בצורה לא חוקית. הבעיה שנוצרה לא הייתה השוק השחור של הכרטיסים, אלא בעיה מעולם הכלכלה: מיעוט הכרטיסים גרם לכך שהכרטיסים האפשריים הפכו ליקרים בטירוף.
בסוף, אותו אוהד שלא רצה לרכוש את הכרטיסים ב-1,100 אירו נסע לאצטדיון. "ברגע שאתה יוצא מהרכבת המהירה ומתחיל ללכת לכיוון האצטדיון, יש ספסרים שמציעים כרטיסים. העסקה מאוד קלה. אתה מביע התעניינות, הוא מציע מחיר מופקע, אתה מסרב ואז מגלה שזה המחיר ושכבר היה עדיף לקנות כרטיסים בפורטלים הרשמיים. שילמתי 650 אירו לכרטיס כי כבר הייתי באצטדיון ואי אפשר היה ללכת אחורה. בדיעבד, תמורת הכרטיס שקיבלתי, היה עדיף לשבת בסלון או בבר ולראות את המשחק. 650 אירו וראיתי את המשחק מהחלל, ככה הייתי רחוק".
ואיך הפרוצדורה עובדת?
"ברגע שאתה אומר כן לעסקה, הספסר לוקח ממך את הנייד שלך, נכנס לפורטל, מזין את חשבון המייל שלך, לוקח ממך את הכסף ומעביר לך את הכרטיס לאפליקציה על הנייד שלך. זה מאוד פשוט". כל זה נעשה מחוץ לאצטדיון, מול עיני השוטרים. מדובר בדיגיטציה של הספסרות.
כעת, כשהמשחקים הגיעו לשלבים המכריעים, הנושא הזה הופך להרבה יותר יקר, בעיקר לתיירים, לאוהדים מנבחרות שלא נשארו בטורניר או לאוהדים שאינם חברים במועדון האוהדים של כל התאחדות. אופ"א מקצה אלפי כרטיסים לכל משחק להתאחדויות שהנבחרות שלהן משתתפות במשחק, ואלו מחליטות איך להפיץ אותן מחדש. הסבב הראשון לזכייה בכרטיסים הוא מועדון האוהדים הרשמי של הנבחרת. לגרמניה יש לדוגמא 50 אלף חברים במועדון האוהדים הזה. אחרי הסבב הזה, לא יישארו כרטיסים למעגלים הבאים של האוהדים - ואלו יצטרכו לנסות את מזלם בשוק השחור.
מוכרים, כאמור, אינם חוששים להיתקע עם כרטיסים, אפילו כשהמשחק מתחיל. מדובר בעיקר בכאלו שהצליחו להשיג בלוקים של כרטיסים, שהניבו כבר את הרווח עבורם, והם יכולים להרשות לעצמם לשחק משחק פוקר עם הקונים. מה שעוזר להם הוא הביקוש העצום לכרטיסים והתיירות הגדולה שהגיעה לגרמניה ממקומות רחוקים מאסיה בשביל האליפות, ומוכנים ויכולים להרשות לעצמם לשלם מחירים מופקעים.
המשטרה אמנם התבקשה על ידי אופ"א והערים שבהן מתקיימים המשחקים לפקוח עין על התופעה, אבל השוטרים עסוקים עד מעל הראש בסידורי בטחון ואבטחה. מחוץ לאצטדיונים ומתחת לאפם מתרחש אירוע וול סטריטי: ספסרי משנה עם קרטונים שמעידים שיש להם כרטיסים מציעים את מרכולתם למי שמחפש כרטיס, ברגע שנוצר השידוך, רץ אחד המוכרים הפוטנציאליים לספסר שיש לו כרטיסים באמת. הם מבצעים את המכירה ביניהם ואז מוכר הביניים מבצע את עסקת המכירה שלו לקונה עבור מחיר מופקע במיוחד.
