בשיתוף "המקצוענים"
בהחלט אפשר למחוא כפיים לאנשי הכפיים הצעירים שלקחו את הביטוי 'בנה ביתך' כהלכתו, והחלו לבנות בעצמם את בית חלומותיהם.
אמנם לא את יסודות הבית ואת שלבי הבנייה הקשים, אך בהחלט את כל מה שנחשב לעבודות גמר, נגרות, חשמל ואפילו אינסטלציה. אה, גם הגינה והפרגולות עכשיו על הכוונת, שכן בכל פעם הם מפנים זמן, אנרגיה ומשאבים לחלק אחר בבית.
מבחינתם, בית פרטי הוא פרויקט שלעולם לא מסתיים. לכן, עברו לגור בו בשלב מוקדם יחסית, גם כשהוא עוד היה ריק ולא לגמרי מוכן למגורים.
תוך כדי בנייה ושיפוץ, הדר כהן, מנהלת משאבי אנוש במקור, החליטה לעשות הסבה ללימודי עיצוב. הפרויקט המשמעותי הראשון שלה, היה הלבשת הבית הפרטי שלה, לאחר מספר שנות תכנון ובנייה.
בבית מתגוררת כהן עם בעלה אביתר ועם 2 ילדיהם הצעירים. בני-הזוג החלו את הבניה כשהיו בתחילת שנות ה-30' לחייהם, במושב שבו גדלה הדר.
"לפני תחילת הבנייה, שנינו עבדנו בהייטק. בעלי מהנדס חשמל, ואני הייתי מנהלת משאבי אנוש", מתארת כהן.
43 צפייה בגלריה
"רציתי לגדל את ילדי באותה סביבה ובאותו האופן שבו גדלתי". בתמונה: הדר כהן
(צילום: נויה שילוני חביב)
"במהלך תקופת הקורונה, מצאתי את עצמי בבית, והחלטתי לעשות הסבת קריירה. נרשמתי ללימודי הום סטיילינג, והפכתי את התחביב שהתפתח תוך כדי בנייה הבית, למקצוע של ממש. האזור במושב בו נבנה הבית, שייך ל'שיכון בנים', כלומר, שכונה שמיועדת לבני המושב. רציתי לגדל את ילדי באותה סביבה ובאותו האופן שבו גדלתי, ולכן בחרתי באפשרות בנייה זו, במושב שבו גדלתי בעצמי".
מיקום: מושב אביחיל
סוג המבנה: בית פרטי.
גודל: 270 מ"ר בנוי, בשטח של 700 מ"ר, עם 4 כיווני אוויר.
דיירים: זוג עם 2 ילדים.
סכום: 1.8 מיליון שקל, ללא עלות הקרקע.
משך הבנייה: תהליך התכנון האדריכלי וקבלת האישורים נמשך שנה. עבודת הבניה בפועל נמשכה כ-3 שנים והעיצוב נמשך עוד כשנה, והמשיך גם לאחר המעבר לבית.
עיצוב והום סטיילינג: הדר כהן.
הבית נבנה במקור בין השנים 2016 ל-2019. "הבניה תוכננה בהתאם למגרש, ולניצול זכויות הבניה באופן המקסימלי והמתאים לצורכי המשפחה, מה שאפשר לעשות במהלך הבניה והאישורים, ולא אחרי", מתארת כהן.
"עם זאת, הייתה מגבלת תקציב משמעותית, שכן המגרש עצמו עלה סכום מכובד ויש להוסיף לכך את עלויות הבניה עצמה. משום כך, לעיצוב לא היה הרבה מקום בשיקולי התקציב במהלך הבניה ולכן הוא נדחה לשלב מאוחר יותר".
איך התנהלו השנים האלה שבהן אתם זוג צעיר שבונה, ולוקח חלק לא רק בעיצוב ובתכנון, אלא גם בתהליך בפועל. האם היו חילוקי דעות?
כהן: "זה בהחלט היה מאתגר, והמגבלה המשמעותית של התקציב, בהחלט גרמה לחילוקי דעות. בעלי, אביתר, שמר באדיקות על התקציב. הוא ניהל את האקסל בצורה מאוד קפדנית, רשם במהלך הבנייה כל פרט ופרט, ודאג שלא נחרוג מעבר לגבולות היכולת הכלכלית שלנו. לעומתו, אני מאוד רציתי שהדברים יהיו כמה שיותר מוכנים לקראת הכניסה שלנו לבית".
לדבריה, "בפועל, למעט חדרי הילדים וחלק מפרטי הנגרות, מרבית הדברים נבנו רק לאחר שעברנו לגור בבית. זה תהליך שנמשך זמן רב, היה כרוך בסבלנות רבה, וגרם לנו להיות יצירתיים במיוחד. בדיעבד, אני שמחה שזה היה כך, כי הרבה מאוד דברים בנינו ועשינו בעצמנו, מצאנו פתרונות רבים ומוזלים שנראים הרבה יותר שווים מהסכום ששילמנו עליהם בפועל".
אך לא רק הבית, גם הגינה זכתה להקמה תוך כדי תנועה. "אחד היתרונות של הבית הוא שהוא נבנה בשכונה קיימת", מתארת כהן. "מ-3 חזיתות של הבית, ניתן לצפות בגינות פורחות והנוף מהחלונות נהדר. העץ הגדול אצל השכנים מחליף גוונים במהלך השנה ומשנה את הנוף כל מספר שבועות".
"כאשר נכנסנו, לא נותר תקציב לגינה הפרטית שלנו וגם היא נבנתה במו ידינו, כל פעם, חלק אחר, בהתאם לזמן וליכולות שלנו".
"אבי ובעלי בנו, התקינו ופיקחו על הבנייה"
בנוסף לעבודתם היומיומית, בעלה ואביה של כהן, לקחו חלק משמעותי בתהליך הבנייה. כהן: "במהלך השבוע הם פיקחו על כל שלבי הבנייה, רכשו חומרי גלם, קיבלו הצעות מחיר ועקבו אחר המתרחש במגרש באופן יומיומי. בסופי השבוע, עם עבדו גם פיזית על הבית: התקינו גבס, עשו עבודות אינסטלציה, שפכטל, גבס ועוד".
מה בפועל עשיתם בעצמכם, שלא בעזרת בעלי מקצוע?
"למעשה, אנחנו פיקחנו על כל תהליך הבניה, רכשנו את חומרי הבנייה בעצמנו, דאגנו לסנכרון של כל בעלי המקצוע ועל עמידה בלוחות-הזמנים", מפרטת כהן.
"כל תכנון וביצוע החשמל, האינסטלציה, הגדרות, שערי האלומיניום, הפרגולות, עבודות הגבס, הצביעה, האיטום, התקנת כלים סניטריים ותליית פרטי נגרות – בכל אלה, לקנו חלק. חלקם עשינו בעצמנו, וחלקם תוך כדי עבודה משותפת עם בעלי המקצוע".
"אפילו את שולחן פינת האוכל בנינו בעצמנו", היא מתארת. "אביתר ריתך וצבע את רגלי הברזל, אני בחרתי את פלטות העץ במחסן עצים, שייפתי וצבעתי אותן. זה בפירוש היה שולחן החלומות שלי.
"להזמין אותו מנגר או לקנות שולחן מוכן כזה היה יקר מדי עבורנו, אז בנינו בעצמנו. במשך תקופה ארוכה אכלנו על שולחן גינה, עד שהתפננו לבנות את השולחן שרצינו".
משפצים ורוצים להעריך כמה יעלה לכם כל שלב בשיפוץ או בבנייה? למחירון המלא לחצו כאן
בית שנבנה בסבלנות, באיטיות ומתוך מחשבה על כל פרט
אין בבית הזה הרבה קניות ספונטניות, כמו שרבים נוהגים לעשות ביום קניות מרוכז של רכישת חומרי גמר והלבשה. כהן: "אצלנו, הכל היה כרוך בתכנון ומחשבה. כשנכנסו לבית הוא היה ממש ריק ועם רהיטים ישנים. יש הרבה אנשים, שעבורם לא נעים להתגורר תקופה מסוימת בבית 'עירום'.
"אצלנו, התהליך היה מאוד איטי וממושך, וכלל כניסה לבית כשיש ערימת חול בחזית. בסופו של דבר, אנחנו מאוד מרוצים מהתוצאה, אז היה שווה את הדרך הארוכה שעשינו בעצמנו. מעבר לכך, הרבה מהידע שצברתי הוא בבחינת סטאז' שעוזר לי היום רבות בעבודתי מול לקוחותיי. אני לגמרי מבינה אותם בכל שלב ושלב, כי עברתי הכל על בשרי, תרתי משמע".
על המטבח
הצורה שנבחרה היא של האות ריש, עם אי במרכז המטבח. כהן: "שטח הבית גדול, ובמיוחד החלל המרכזי שלו, כך שלשמחתנו לא הייתה מגבלה לגודל המטבח".
"עם זאת, לא מדובר במטבח של בשלני-על, אלא במשפחה ממוצעת. ועדיין, המטבח הוא אכן החלק המרכזי בבית ולכן ניתן לו גם מקום מרכזי.
הוא סמוך לדלת הראשית ולחלון הכניסה הגדול, דרכו נתין לראות מיד כל אורח שמגיע. בנוסף, מצדו השני, ליד פינת האוכל, ישנה יציאה לגינה המאפשרת גישה נוחה החוצה".
כהן: "בחרנו במטבח סטנדרטי יחסית, לשימוש יומיומי, עם חזיתות פורמיקה הנוחות לתחזוקה, שכן עדיין מדובר במשפחה פעילה עם ילדים קטנים.
"האי משלב משטח עבודה גבוה ובהמשכו שולחן משיש, אשר נבחר משיקולי פרקטיות עם ילדים וניסיון עבר מהבית הקודם. בזמן העבודה על משטח העבודה, הפנים מופנות אל השולחן ואל החלל המרכזי של הבית, מה שנוח מאוד בזמן גם ביומיום וגם כשמגיעים אורחים".
האם יש קירות כוח בדירה, לפי מה נבחר המיקום שלהם, ולפי מה סגנון העיצוב שלהם?
כהן: "למעשה, בחלל המרכזי אין כמעט קירות, בשל הבחירה שלנו במפתחים גדולים במיוחד, המכניסים את הנוף פנימה. גם כשהגיע השלב שבו רציתי לתלות פרטי אמנות על הקירות, לא היו לי יותר מדי אפשרויות".
קיר הכוח, שהוא אלמנט ויזואלי שמושך את העין הוא מתחת למדרגות. בקיר זה, מונח ספסל אשר נבנה על-ידי אביתר מעץ אקליפטוס.
שאר חלקי העץ שימשו להקמת מדפים ומשטח עץ לכיור בשירותי האורחים. כהן: "על הספסל הנחנו כריות, מיקמנו סביבו צמחיה ותלינו אוסף של צלחות. הן אמנם מודרניות, ותואמות את סגנון העיצוב השולט בבית, אך עצם תלייתם הוא קריצה וינטג'ית עם טוויסט.
"את הצלחות התחלנו לאסוף בתקופת הקורונה. הרעיון היה שכשניתן יהיה לטוס, בני משפחה וחברים יזכרו אותו, ויעזרו לנו למלא אותו במזכרות מכל העולם. קיווינו שיגיעו אלינו צלחות משווקי פשפשים מרוחקים, ויכניסו את העולם לביתנו".
לדברי כהן, "יש משהו מאוד מגרה את החושים בעיני באוסף. בית הוא דבר שמשתנה תוך כדי תנועה, ויש לו חיים משל עצמו, במקביל לחיי אלו שגרים בו. הידיעה שכרגע האוסף מצומצם, אך הציפייה לכך שיגדל בהמשך, מאוד משמחת אותנו".
האם חלק מהרהיטים עברו חידוש במקום למצוא את מקומם מחוץ לבית?
"ישנם מספר פריטים שליקטתי מהמחסן של הוריי: גזע עץ אורן, מכונת כתיבה ישנה, טלפון מחוגה ישן ומזוודה", מתארת כהן.
"גזע עץ האורן שנגדע בעבר, נשמר. זה היה עץ שהיה בתפר שבין החצר שלנו לחצר של שכני ילדותי. שמרנו אותו למזכרת במחסן, והרגשתי צורך לעשות בו שימוש. ניקיתי ושייפתי אותו, והפכתי אותו למעמד לעציץ, בתוך חדר השינה שלנו.
"מכונת הכתיבה הישנה שמצאתי, מוקמה על אחד המדפים בפינת העבודה שלי. בעבר, לא הייתי מסתכלת עליה. עם הזמן, הבנתי עד כמה היא מגניבה ומיוחדת ובעלת ערך סנטימנטלי עבורי".
עוד זיכרון ילדות הוא טלפון מחוגה ישן. כהן: "זהו מכשיר שהעברתי איתו את ילדותי בעידן שלפני המכשירים הסלולאריים. יש לו פינה חמה בלב שלי, עם מספרי הטלפון של כל חברי הילדות".
"הפריט האחרון שליקטתי מהמחסן הוא מזוודה ישנה", היא מציינת. "היא הייתה שייכת לקרובת משפחה, ושימשה אותה בשירותה הצבאי בצבא האמריקאי, במהלך מלחמת העולם השנייה. על אף משך הזמן הרב שחלף, הוא ולמרות האבק שצבר לאורך השנים בעליית הגג, הוא נוקה וכיום משמש לאחסון וליופי בחדר השינה שלנו".
אב וחתנו: תכננו והתקינו בעצמם את צנרת החשמל והאינסטלציה
בשונה מהתרחיש המוכר של "אב ובנו", בו הבן גדל ולומד את רזי המקצוע מאביו, כאן המצב קצת שונה. אביה של הדר, הוא מהנדס ומפקח חשמל, בעלת תעודת חשמלאי בתוקף, המאפשרות לו לבצע ולחתום על תוכניות חשמל.
בעלה, גם הוא מהנדס חשמל. וכך יצא שאת כל תוכניות החשמל והאינסטלציה, שניהם ביצעו בעצמם. החל מרמת התכנון, ועד לרמה של התקנת כל שקע ושקע בבית, תכנון לוחות חשמל חכמים והטמעת כל מערכות התקשורת, התאורה ומיקום מכשירי החשמל.
אבל זה לא היה רק אידיליה משפחתית, כמו שנעים תמיד לציין בנוסטלגיה שמוחקת את התהליך. בכנות משעשעת, כזו שהופכת את המשפט המפורסם של צ'רלי צ'אפלין ('מקרוב טרגדיה, מרחוק קומדיה') למציאות – מודה כהן שהתהליך היה מורכב.
"היה שיתוף-פעולה בין אבי לבן-זוגי, אך היה גם לחץ, ולא מעט ריבים, כאלה ששמורים למקורבים שנמצאים יותר מדי זמן יחד, בהליך שהוא ממילא מלחיץ גם את מי שלא לוקח חלק פעיל בבנייה או בשיפוץ".
לדבריה, "זה היה תהליך קשה, שזלל מאיתנו המון זמן ואנרגיות. הוא ביטל את סופי השבוע שלנו, שאמורים להיות מיועדים למנוחה, צמצם את זמן האיכות שלנו עם הילדים, והפך להיות הנושא העיקרי לשיחה בינינו למשך מספר שנים.
"כיום, אנחנו כמובן מלאי סיפוק עצמי, גאווה ונהנים מכל אריח ומכל מתג חשמלי בבית. הקורונה, אפשרה לנו את מרווח הזמן מהשגרה, ובמידה מסוימת גם מאוד הקלה עלינו, כשממילא כל העולם נעצר והסתגר בבתים".
ועדיין, בית פרטי הוא פרויקט שלא באמת מסתיים לעולם. כהן: "בכל פעם, אנחנו בוחרים פינה אחרת ומתלבשים עליה. בהתחלה זה היה בניית שולחן אוכל לבית, בהמשך הקמת הגינה בעצמנו, ולאחרונה אנחנו בעיצומו של פרויקט בנייה הפרגולות סביב הבית. כן, גם זה בעצמנו".
האם הייתה עבודה מיוחדת עם בעלי מקצוע?
"אמנם עשינו הרבה מעבודות הגמר בעצמנו, אבל את הריצוף לא", מתארת כהן. "מרוב שהיינו מרוצים מהרצף ונקשרנו אליו, השארנו אותו לעבוד איתנו על כל עבודות הגמר: מהשפכטל ועד לצביעה.
"הוא בהחלט היה עוד כוח עזר כיפי, אבל לא גרם לנו להישען לאחור ולהשאיר לאחרים לעבוד במקומנו. תוספת הידיים העובדות, סייע לנו לסיים מהר יותר את שלב הפינישים".
בדיעבד, היית עושה כל-כך הרבה בעצמך, באופן פיזי?
כהן: "כיום, כשאני עובדת כמעצבת בתים לאחרים, אני שמחה שעברתי את כל התהליך הזה של צביעה בפועל, הדבקת טפטים ועבודות עם עץ. זה אפשר לי לקחת חלק פעיל ולהבין את שלבי העבודה, מהשטח ולא מהתיאוריה. אבל זה בהחלט הספיק לי, כיום אני בהחלט נעזרת יותר בבעלי מקצוע בפרויקטים שלי. הרצף והנגר שעבדו איתו כספקים, הפכו להיות שותפים שלי בעבודתי החדשה".
על מיקום חדרי השינה
כל חלוקת חדרי השינה השתנתה תוך כדי תנועה, ורק לאחר המגורים בבית והבנת הצרכים. כהן: "כשרק נכנסו לבית, הילדים עוד היו קטנים, וחששנו להשאיר אותם לבד בקומה נפרדת. לכן, הם היו בחדר שינה אחד משותף, ואנחנו בחדר סמוך באותה הקומה העליונה. כיום, כשהם כבר גדולים יותר, הם מתגוררים בקומה העליונה (חדר נפרד לכל אחד מהם) ואנחנו ביחידת הורים בקומת הכניסה.
מאילוצי הקורונה והסבת המקצוע המפתיעה: פינת משרד ביתי בסוויטת ההורים
לאחר שנים שבהם עבדה כהן כשכירה, הפכה להיות עצמאית במהלך תקופת הקורונה. כהן: "הבנתי שיש לי צורך משמעותי בפינת עבודה שמאפשרת שקט וריכוז, ומספקת לי השראה.
"זה קרה לאחר שהבית כבר היה בנוי, והפתיע גם אותי השינוי הזה, אבל הוא מאוד מדויק ונכון עבורי. כל-כך נהניתי מתהליך שעבור אחרים הוא בבחינת סיוט, שהבנתי שמצאתי את הייעוד שלי. בניית הבית האישי שלי, גרמה לי להרגיש גם בביתי המקצועי".
בדיעבד, היית מתכננת את המשרד הביתי אחרת?
כהן: "סביר להניח שכן, אך התגלגלתי לכך במקרה. בנוסף, אני לגמרי מאמינה שתכנון פנים של בית, הוא לא דבר קבוע, אלא משתנה בהתאם לצרכים, ככל הניתן.
"תחילה, הנחתי בפינה הזו שולחן עבודה בלבד. מהר מאוד הבנתי שיש צורך להפוך אותו לפינת עבודה מעוצבת ונעימה, שתואם את העיסוק החדש שלי. על אף מידותיה הקטנות של הפינה, ולמרות שהיא ממוקמת בתוך חדר השינה שלי ושל אביתר, רציתי שהיא לא תרגיש כמו פינה משרדית מבולגנת ועמוסה ניירת וציוד משרדי".
לדבריה, הפינה הזו משמשת אותה בשעות העבודה, כשאביתר לא נמצא בחלל הזה. כהן: "ואולם, אי אפשר להתעלם מהעבודה שהוא בתוך חדר שינה. היה חשוב לי שדקה לפני שאני עוצמת את העיניים, התפאורה שלי תהיה נעימה מאוד, ולא עמוסה בניירת ובלגאן, ולכן תכננתי ועיצבתי את הפינה בצורה מאוד מוקפדת, מוגדרת ותחומה בצבע משלה".
מה היה חשוב לכם במיוחד, בעקבות חווית המגורים שלכם בבית הקודם?
כהן: "כבית פעיל עם ילדים וכלבה היה חשוב לנו שתהיה יציאה נוחה לגינה מהחלל המרכזי של הבית. לכן, מיקמנו את הסלון, את פינת האוכל ואת הפתחים הגדולים לכיוון צפון. כך, אין צורך להגיף את התריסים מפני השמש למשך מרבית שעות היום, ופינה זו אינה חמה במיוחד בעונת הקיץ.
"בחירה זו בהחלט מאפשרת לנו לנצל את החלל ואת הגינה ביומיום. היציאה לחצר נוחה ונגישה, ונוח ונעים לארח בה במרבית עונות השנה".
גם היעדר מספיק מקומות אחסון, גרמו לבני-הזוג להשקיע לפחות בשלב תכנון הנגרות מראש.
כהן: "למרות מגבלת התקציב, ולמרות הידיעה שעבודות הנגרות יידחו, היה חשוב לנו שהתכנון של הנגרות, וחשיבה על כל מקומות האחסון תתבצע בשלב ראשוני יחסית של התכנון האדריכלי.
היה ברור לנו שנבחר בריהוט שנבנה על-ידי נגר בהתאמה אישית, ולא נרכוש פריטים גנריים, במידות סטנדרטיות ברשתות השונות".
מה הדבר שאתם הכי אוהבים בעקבות המגורים בבית?
כהן: "החלק המרשים ביותר בבית הוא התקרות הגבוהות והחלונות הגדולים. למרות שחלל המגורים לא גדול במיוחד, התקרה הגבוהה יוצרת תחושה של גודל, והופכת את הבית למאוד מואר ומרשים. מאז שהקמנו את הגינה, הרגשנו את הנוכחות שלה גם בתוך הבית. ניצלנו את הזמן הפנוי של הסגרים השונים להקמת הגינה, יחד עם הילדים. זה בהחלט העביר לנו את התקופה בהנאה, תוך חיבור הילדים לבית הלכה למעשה".
על העיצוב
כבר מההתחלה היה ברור לשניים שהבית יהיה בסגנון מודרני יחסית, שהבסיס שלו יהיה שחור, אפור לבן ועץ. כהן: "כאשר במהלך הבניה סיפרתי על כך לחברות, צחקנו שהוא יהיה קר ומנוכר. בפועל, עם הוספת הצמחייה, הטקסטיל, האומנות ובעיקר פרטי העץ בנקודות שונות ומרובות בבית הבית הפך לחם ונעים יותר, על אף קווי העיצוב הנקיים שלו".
למטבח, נבחרה פלטת צבעים מונוכרומטית. כהן: "מההתחלה רציתי מטבח שחור, עוד לפני מספר שנים, כשרבים חששו מהעניין. מכיוון שעלו חששות לגבי הבחירה, התפשרתי בסופו של דבר על אפור ככה. עם זאת, אני עדיין מרוצה מהתוצאה, ומאוד שמחה שהתעקשתי לבחור בגוון כהה. מכיוון שהחלל הציבורי בבית הוא גדול ומרווח, אין שום חשש שהגוון הכהה יקטין או יחשיך את החלל. שילבתי משטח עבודה בגווני אלון, דבר שהוסיף מעט חמימות לאווירה ה'קרירה' של המטבח".
חדר השינה של ההורים
"מאוד רציתי לשלב רכות עם פרקטיות", היא אומרת. "העמידה במסגרת התקציב, גרמה לי לבחור חזיתות לארון הבגדים מפורמייקה (במקום עץ טבעי). זה אפשר חיסכון של כמה אלפי שקלים. ה'פשרה' הזו, הפכה אותו לארון האהוב עלי בבית, ולמסקנה שפורמייקה מושמצת לשווא. הארון מרשים מאוד, לדעתי בעיקר עקב הגוון המיוחד שלו, והוא לגמרי משדרג את החדר, ומאוד פרקטי.
"אמנם פינת העבודה שבתוך חדר השינה שלנו, שאמור להיות המפלט מטרדות היום, לא הייתה בתכנון המקורי, אך התגברנו על האילוץ הזה. הוספנו תאורה טובה, מאוורר תקרה מדליק ווילונות רומנטיים ובהירים, להוספת אווירה רומנטית וחמימה לחדר".
חדרי השינה של הילדים
תכנון חדר הילדים כאשר נכנסנו לבית נעשה בשיתוף איתם ובהתאם לאהבות שלהם באותה התקופה. שניהם (אז בן 3 ובן 6) התעניינו בתחום החלל ולשם כך נבחר עיצוב עם מדבקות של כוכבי לכת וצבעים שהם אוהבים. הם אף היו שותפים בתהליך וסייעו בתכנון, בבחירת החפצים וסידורם ואף בצביעה של הקירות.
נוף כזה לא מסתירים בווילון
הפתחים בחלל המרכזי (סלון ומטבח) גדולים ומרשימים וכן הירוק של המושב אשר ניכר מכל חלון. הבחירה להשאיר את החלונות ללא וילונות, נועדה לאפשר ליהנות מהנוף הזה, ולא להסתיר אותו.
כהן: "החלונות של החלל המרכזי פונים לחצר האחורית, אשר משופעת בצמחיה, כך שגם כאשר הכל פתוח, אנו עדיין מרגישים שנשמרת הפרטיות שלנו".
חדר השינה שלנו, הוא החדר היחיד שבו נתלו וילונות. כהן: "מעבר לעובדה שהם מוסיפים רוך וקלילות, הם גם מסייעים לנו בשמירה על פרטיות, שכן החדר שלנו הוא בקומת הקרקע, ומאפשר חדירת אור ללא הגפת התריסים".
השתוללו עם היצירתיות, במקום להשתולל עם התקציב
"למרות שמתקבל הרושם שהבית יוקרתי, ולמרות שקיבלנו כבר לא מעט תגובות על כך שהוא נראה 'מקטלוג', בפועל, הוא נבנה בעשר אצבעותינו", מסכמת כהן.
"לא קבענו תקציב והשארנו למעצבים, לספקים ולבעלי מקצוע את העבודה. היינו מאוד מחושבים כלכלית, והפריטים שבו לא יקרים במיוחד, חלקם ממש בבחינת 'מציאה', שבשילוב הנכון, עם הרבה עבודת DIY ועם מחזור של פריטים קיימים, מעניקים תוצאה מעוצבת".
פורסם לראשונה: 14:15, 10.12.21
