עובדי ההוראה, כפי שאוהבת לכנות אותם הקפטנית יפה בן דויד, נוטשים את הספינה הטובעת. מורות ומורים בבתי הספר, שמאסו בשחיקה המכרסמת ובמשכורות הנמוכות, ביחס המזלזל של ההורים, בהיעדר התמיכה ובמדיניות המזגזגת של משרד החינוך, מחפשים אלטרנטיבות וחלקם מוצאים אותן בהייטק. מי שיש להם אנגלית טובה, לצד שליטה בטכנולוגיה או במדעים, יכולות אדמיניסטרטיביות וניהול כוח אדם - תופסים ג'ובים מתגמלים עם שכר של פי שלושה וארבעה, ובלי הורים דורסניים, שעות עבודה אל תוך הלילה והתחושה שלא סופרים אותם.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"הורים אמרו לי: 'הילדים ממילא מקבלים את החינוך האמיתי בצבא, מבחינתנו את לא יותר מבייביסיטר'. בשביל זה חלמתי מגיל שמונה להיות מורה? בשביל זה אני מגיעה לבית הספר בשבע וחצי בבוקר, ונשארת הרבה מעבר לצלצול האחרון - כדי שמצד אחד ההורים יזלזלו בי ומהצד השני המערכת לא תיתן לי גב?" שואלת בכאב דנית ינוביץ', בת 30, רווקה שמתגוררת בתל־אביב ועזבה את ההוראה בלב שבור.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
3 צפייה בגלריה
דנית ינוביץ'. ''אם התנאים היו כמו בהייטק, תוך שנייה הייתי חוזרת''
(צילום: אביגיל עוזי)
ינוביץ' נולדה בארצות־הברית להורים ישראלים, לימדה ארבע שנים בבית ספר בניו־יורק, וכאשר עלתה לארץ לפני שמונה שנים היה לה ברור שגם פה תהיה מורה. אבל שנתיים בבתי ספר בהוד־השרון ובתל־אביב הספיקו לה כדי להיפרד מהחלום ולהימלט על נפשה. היא עברה ללמד אנשי עסקים באופן פרטי, ואחד מהם הציע לה להצטרף לסטארט־אפ שהקים. היום היא מנהלת תוכן שיווקי בחברת "ויסיטה", שמספקת פלטפורמת ניהול לעסקים קטנים, ומאז היא שם, כבר שלוש שנים.
אז התרסק לך החלום להיות מורה?
"התרסק לגמרי. מהר מאוד הבנתי מה זה משרד החינוך ואחרי שנתיים פרשתי. למורים אין גב מצד משרד החינוך, ומשרד החינוך לא נותן לי את הכלים שאני צריכה כדי להיות מורה טובה. לאף אחד במערכת לא אכפת האם התלמיד לומד או לא, מגיע או לא. שיעורים שלי התבטלו בגלל פעולות של הצופים, בגלל חזרות למקהלה. באמת הרגשתי שאני בייביסיטר במקום מורה שיכולה להשפיע".
מה ההבדל לעומת ארצות־הברית?
"הבדל עצום. נתחיל מזה שבארצות־הברית יש ציפייה שהתלמיד ילמד ויצליח, כשהסיסמה היא 'אף ילד לא נשאר מאחור', וכל הגישה של המורים נובעת מזה. בארץ מוותרים מראש ולא אכפת למערכת מאיכות החומר או האם הילד לומד. כשיש תלמיד בכיתה ו' שלא יודע לקרוא, זה נטו תוצאה של מורים ושל מערכת שהרימה ידיים. בארץ הדגש הוא על מיצ"בים והישגים, ובניו־יורק הדגש הוא על חוויית לימוד ועל הפיכת הכיתה לקהילה. מי בכלל חושב על זה כאן? המערכת משובשת לגמרי, מיושנת, לא נותנת למורים תמיכה היקפית. היה לי תלמיד עם ליקויי למידה, לא נתנו לי שום הכשרה איך להתמודד איתו. המערכת לא מגבה מורים ומאפשרת להורים להשתלט על תהליך הלמידה, וההורים באמת קשים".
מה זה אומר הורים קשים?
"הורים שרוצים שהמורה יהיה בייביסיטר אישי של כל תלמיד, ויהיה קשוב רק לילד שלהם, ובכיתה של 36 ילדים זה לא הגיוני. בישראל ההורים לא מבינים שצריך לבנות יחסים בין התלמידים, גם בית הספר לא מבין ולא מקדם את זה. גם לא הגיוני שאמא תצעק עליי ותקבע שהילד שלה יכול להתאוורר מהשיעור מתי שבא לו".
ומה לגבי השכר?
"ביזיון. אנחנו עובדים הרבה מעבר לאחת וחצי בצהריים, לוקחים איתנו עבודה הביתה, מכינים מערכי שיעור, מגיעים מוקדם להכין את כל החומרים לשיעור שיהיה הכי מעניין. כשאני עבדתי משרה של 36 שעות בשבוע, שזה כמעט משרה מלאה, וקיבלתי 6,000 שקל לחודש, הייתי צריכה להשלים הכנסה בעזרת שיעורים פרטיים מארבע עד שמונה, ובלילה לחזור לבדוק עבודות של הכיתה שלי ולקבל שיחות ממורים ומנהלים".
ומה קורה בהייטק?
"שמים וארץ. מעבר לזה שאני מרוויחה כמעט פי שלוש מאשר בהוראה, גם רואים את הכישורים שלי וממנפים את הקריירה שלי. יש איזון בין חיים ועבודה, אין שיחות זועמות מהורים בעשר בלילה. במשרד החינוך לא ידעו מי אני ולא הכירו את הכישורים שלי, אפילו שעבדתי מאוד קשה והייתי מורה מצוינת. ובהייטק גם לא צריך לחכות שנים לשכר נורמלי".
אז את לא חוזרת להוראה.
"אם התנאים היו כמו בהייטק, תוך שנייה הייתי חוזרת. נכון שאני נהנית מהתפקיד שלי כמנהלת התוכן של החברה שבה אני עובדת, ואיזה מזל שיש לי אנגלית כשפת אם, אבל הפאשן שלי הוא בבית הספר, וזה חסר לי".
ומה ההורים שלך אומרים?
"הם שמחים כל עוד אני שמחה. אמא שלי חיה באשליה שיום אחד אחזור להוראה, כשיהיו לי ילדים, אבל אני לא רואה את זה קורה בזמן הקרוב".
עומר סלומון, 40, מתל־אביב הוא היום סמנכ"ל חוויית עובדים ופיתוח עובדים בחברת אבטחת המידע הישראלית צ'קמרקס, אבל כמי שבא ממשפחה שבה האמא ושלוש האחיות הן מורות ומנהלות בית ספר, החלום שלו היה להיות מורה ללשון, והוא הקפיד להתכונן לקראתו. עשה תואר ראשון בלשון עברית, רכש תעודת הוראה, וכאשר הוא ובן הזוג שלו הביאו לעולם את ילדיהם, היום בני חמש וחצי, החליט שזה הזמן לעזוב את השוק העסקי ולהתייצב ליד הלוח. לקח לו בדיוק שנה כמורה בבית ספר בתל־אביב כדי להבין שעם המשכורת שהוא מביא הביתה, בקרוב מאוד המשפחה הטרייה תעבור לגור באוהל בשדרות רוטשילד.
"צמחתי וגדלתי בעולם ההדרכה והפיתוח הארגוני, עבדתי בחברת טלפונים גדולה ובחברת קמעונאות, אבל לא ויתרתי על החלום, עזבתי את השוק העסקי והלכתי לעשות הסבה", הוא מספר.
והחלום התנפץ.
"והחלום מה זה התנפץ לשברי רסיסים. הגעתי להבנה שזה לא באמת אפשרי להיות מורה ולהתקיים. הייתי מורה שנה, במסגרת ההתנסות המעשית של לימודי ההוראה, וכשהציעו לי להמשיך לא רציתי. קודם כל בגלל השכר, אי־אפשר להתקיים ולקיים משפחה מ־6,000 שקל. את יודעת שהמורים משלמים על הקפה שלהם? אני לא ידעתי את זה ביום הראשון שלי בבית הספר, וכשהכנתי לעצמי קפה אני רואה שכל המורות מסתכלות עליי במבטים מוזרים. ביום שישי בארוחת הערב המשפחתית סיפרתי את זה, כי אצלנו כולם מורים בבית, ואמרו לי: 'ברור, אתה לא יודע שהמורות קונות את הקפה על חשבונן?' הייתי בשוק. הסיפור על הקפה אומר הרבה על החינוך של הילדים שלנו ועל כך שהמורים והמחנכים נמצאים כבר מזמן במקום של פשרה. מתוך פשרה אף אחד לא יכול לממש את הפוטנציאל שלו. עבור המורים בארץ כל יום הוא מאבק בין השכר שלא מאפשר להתקיים לבין הרצון להישאר במקום שבו נמצא העניין האמיתי שלנו".
ואתה עזבת את העניין האמיתי והלכת על השכר, והרבה מורים כמוך.
"הרבה כמוני, לגמרי, וזה בעיקר מתסכל שהמדינה שאנחנו חיים בה לא שמה דגש על חינוך הילדים והעתיד שלהם. אני רואה כל כך הרבה אנשים טובים שכבר לא נמצאים במערכת החינוך, ואני שואל את עצמי מי כן נמצא שם. וברמה האישית זה מבאס כי אני לא יכול לעשות משהו שאני אוהב וחושק בו בגלל אילוץ כלכלי. זה באסה לוותר על חלום בגלל כסף, אבל בסוף צריך להתקיים".
בתור אבא טרי, מה תעשה כשאתה יודע שכך נראית המערכת?
"הילדים שלנו כרגע בגן חובה. נצטרך להקדיש משאבים כדי לכסות את מה שמשרד החינוך לא נותן. כל הלימוד של כישורי חיים, העשרה – הורים צריכים לתת מעצמם, כי בכיתה של 40 ילדים אי־אפשר להגיע לדברים החשובים באמת ולייצר את התקשורת האישית שמפרה את הילד. אני, כהורה שמכיר את המערכת, לא סומך על מה שבית הספר ייתן לילד. לא סומך על מורה שנמצאת בכיתה עם 40 ילדים שתיתן לילד שלי את מה שהוא צריך כדי להתפתח ולגדול, לא בגלל שהיא לא בסדר אלא כי המערכת קלוקלת. כלכלית היא לא מצליחה להחזיק מעמד, וכדי להרוויח עוד כמה מאות שקלים מורה צריך לאסוף לעצמו עוד תפקידים - להיות רכז טיולים, רכז תרבות, רכז ביטחון. לא משלמים למורים לפי כישורים וביצועים, ועוד מבקשים מהם לשלם על הקפה בבוקר".
והיום יש לך קפה במשרד.
צוחק: "מכמה סוגים".
ומה הפער במשכורת?
"משמעותי. בוודאות יותר מכפול".
מי שמכיר היטב את התהליך של מעבר מורים להייטק הוא דובי לקס, מנכ"ל האקריו, מרכז הכשרה והשמה, שפועל כבר 25 שנה, ומכשיר ישראלים למעבר לתחום ההייטק עם התחייבות להשמה עם תום לימודים של קצת יותר משנה. "אנחנו רואים גידול משמעותי במספר האנשים שמגיעים ללמוד אצלנו בשנים האחרונות, עם דגש על מורות ומורים שמחפשים הסבה להייטק. מבחינתנו, הסיכוי של מורות ומורים לסיים את תהליך ההכשרה בהצלחה הוא גבוה מאוד, כי הם מבינים מה זו למידה ומתודולוגיה ומגיעים לתהליך ממקום בשל, עם ארגז כלים חשוב כמו מתמטיקה, מדעים, טכנולוגיה ואנגלית", אומר לקס.
בכמה מורים מדובר בשנה?
"מגיעים עשרות עובדי הוראה בשנה למוקד המידע שלנו, ואנחנו רק חברה אחת שמציעה את השירות של הכשרה להייטק".
גם אלכסה ולטמן, מנהלת שותפה של קהילת הפייסבוק "למה עזבתי את משרד החינוך", מציעה סיוע לאנשים שרוצים לעשות הסבה מקצועית, ובקבוצה שהיא מנהלת נמצאים אלפי חברים. "מורים עוזבים כי הם לא מסופקים מהתנאים, מתוסכלים. יש כאלה שזה הגלגול השני או השלישי שלהם בקריירה, שבאו להוראה משליחות, בין אם זה מהייטק או ממערכת הביטחון, ומתחרטים", היא אומרת. לדבריה, רק בשלושת השבועות האחרונים התקבלו בקבוצת הפייסבוק יותר מ־200 בקשות של מורים להסבה מקצועית.
המורה לשעבר מעיין שלום, בת 37, בדיוק קנתה בית חדש בקרית־אונו, שאליו עברה ממש בבוקר שבו אנחנו משוחחות, מה שלא היה מתאפשר לה אילו המשיכה לעבוד כמורה. היא מספרת: "עשיתי מסלול של הוראת המוזיקה ונכנסתי לסטאז' בבית ספר יסודי. לאחר שנה ביקשו ממני גם לקחת כיתה כמחנכת. במשך שלוש שנים חינכתי כיתות ג'־ד' וגם הייתי המורה למוזיקה של כל בית הספר".
ומתי נשברו הכלים?
"בסוף שלוש השנים הללו. כמובן שקודם כל בגלל השכר. ישבתי עם בן הזוג שלי והגענו למסקנה שאם אי פעם נרצה לרכוש בית בארץ, אין אופציה. עזבי לרכוש – לימדתי בבית ספר בתל־אביב ולא היה לי כסף אפילו לשכר דירה בעיר".
והנה קנית דירה. זה מההייטק?
"כן. עברתי למשכורת שמאפשרת לי לשלם משכנתה".
בכמה המשכורת יותר גבוהה?
"בהרבה. אבל אני חייבת לציין שזה לא רק העניין הכספי, וזו נקודה כאובה וחשובה. אני נכנסתי למקצוע הזה בידיעה שאני לא הולכת להרוויח, אבל מה ששבר אותי זה היחס המבזה שקיבלתי מההורים. קיטלגו אותי כאוכלת חינם, כמישהי שלא עובדת, שיש לי חופשים שאני לא עושה בהם כלום, כשבפועל עבדתי כמו משוגעת. מהרגע שפתחו את בית הספר עד שבע בערב כשהשומר נעל, הייתי שם - מכינה, עושה, קונה לכיתה דברים על חשבוני מהמשכורת הזעומה כדי לקשט. את לא מקבלת כלום בתמורה. ההיגיון הבריא דחף לעזוב בגלל השכר, אבל נשברתי בעיקר בגלל היחס. גם חברים עוקצים כל הזמן, מה את בוכה, יש לך חופש גדול, שמי בכלל יכול להיות בחופש, הרי אני חייבת לעבוד בעוד עבודה במהלך החופשים כדי שאוכל לשלם שכר דירה".
היום היא עובדת בחברת ההייטק אפספלייר, שמפתחת כלים למדידה של יעילות קמפיינים שיווקיים במכשירים ניידים, כמנהלת צוות פיתוח הדרכה, ונהנית מאוד. "תכתבי נהנית כפול חמש. יש לי צוות של אנשים נהדרים, זו חברה שמשקיעה מאוד בעובדים שלה".
מתגעגעת לכיתה?
"מאוד מתגעגעת לילדים בעיקר, וזה חסר לי. החלום הוא לחזור לזה בפנסיה באיזושהי צורה".
פורסם לראשונה: 07:39, 01.07.22
