בית הדין לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה באופן חלקי תביעה של בוחן רכב נגד חברת "קומפיוטסט" המפעילה מכונים לבדיקת רכבים, שטען שהועסק כשכיר ופוטר שלא כדין לאחר 19 שנות עבודה. השופטת מירב קליימן קבעה שהוא יפוצה בכ-350 אלף שקל.
התובע הוא בעל מניות בחברה בשם "מכון איילון". הוא שימש כמנהל מקצועי במכון רישוי של "מכון איילון", עד שב-1999 התגלה שהעביר רכבים טסט מבלי שבדק אותם. בעקבות זאת נשללה ממנו תעודת הבוחן לכמה שנים והוקפאה הרשאת החברה להפעיל מכון רישוי.
בשנת 2000 שכרה חברת "קומפיוטסט הנדסת ציוד לרכב" ממכון איילון את המבנה, והיא מפעילה בו את מכון הרישוי תמורת תמלוגים ודמי שכירות. החל מאותה שנה התובע שימש אצלה כבוחן רכב עד שנת 2019, שבמהלכה פוטר לטענתו.
בתביעה שהגיש נגד "קומפיוטסט" הוא טען שעבד כשכיר במכוני הבדיקה שלה, תחת מרותה ופיקוחה, והיה חלק בלתי נפרד מהצוות המקצועי, עם ביגוד ומכשור שסיפקה לו החברה. לטענתו, הוא אמנם הוציא לחברה חשבוניות אך לא עבד כעצמאי.
הבוחן טען שפוטר מהחברה שלא כדין ללא שימוע, ודרש לקבל את הזכויות הסוציאליות המגיעות לו עבור תקופת העסקתו. הוא הוסיף כי אמנם קיבל תלושי שכר מחברת "מכון איילון", אך אלה ניתנו לו עבור דמי השכירות בהיותו בעל מניות בחברה. לדבריו, הכנסתו היחידה מעבודה הייתה מחברת "קומפיוטסט".
החברה טענה בתגובה שהסכימה להעסיק את הבוחן רק לאחר שהתחנן, שכן איש בתעשייה לא הסכים להעסיקו בעקבות הממצאים שהתגלו על אודותיו. לטענתה, הוא ביקש שלא להיות שכיר אצלה כיוון שהוא מקבל משכורת ממכון איילון, ולכן הוסכם שהוא יועסק כקבלן עצמאי. החברה הוסיפה כי העסקתו למעשה נכפתה עליה כחלק מעסקת השכירות של המכון, ורק בשל חוסר תום לב קיצוני זה יש לשלול יחסי עבודה אם אכן קיימים.
השופטת קליימן סקרה את המבחנים שנקבעו בפסיקה לבחינת קיומם של יחסי עובד-מעסיק והתרשמה שלפחות חלקם הגדול חל. כך למשל, הבוחן ביצע את העבודה במכוני החברה, באמצעות ציוד ומדים שלה לצד עובדים שכירים שלה. כמו כן, הוא לא הועסק כשכיר במכון איילון אלא קיבל תלושים בגין דמי השכירות של המכון.
לפיכך היא הגיעה למסקנה שהבוחן הועסק כשכיר ב"קומפיוטסט", אף שקיבל את שכרו באמצעות חשבוניות. מאחר שהוא סיים את עבודתו בגיל 81, לאחר גיל פרישה, השופטת פסקה כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים ללא קשר לשאלה אם פוטר או התפטר. עם זאת היא קבעה כי הוא אכן פוטר על אתר ללא שימוע כדין.
סך הכל נפסק לתובע פיצוי של 341,472 שקל בגין פיצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה, חופשות, דמי הבראה, הודעה מוקדמת ופיצוי פיטורים שלא כדין. החברה חויבה לשלם לו 10,000 שקל הוצאות.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובע: עו"ד גיל בר
• ב"כ הנתבעת: עו"ד אושר בן עזרי
• עו"ד רלי ארביב עוסקת בדיני עבודה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין