איך מתמודדים עם משבר הקורונה, מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת האפט, כרכור.
בצילום: אילנה (36), אדם (36), אמילי (6 וחצי), מאיה (שלוש וחצי), ליאם (3 חודשים)
הבית? דו משפחתי, 3 מפלסים, 6 חדרים בשכירות. משלמים כ-6,000 שקל. אדם: "הגענו לכרכור לפני 4 שנים מקיסריה. גרנו שם בדירה קטנה, 3 חדרים ליד הים וכשהמשפחה התרחבה החלטנו למצוא משהו יותר גדול. מחירי השכירות פה קפצו ב-1,000 שקל השנה ואין להשיג בתים".
כרכור? אילנה: "זה מקום מקסים לגדל ילדים. יש פה המון גנים ובית הספר הממלכתי הוא אחד המבוקשים שיש". אדם: "אני אוהב את זה שאפשר לצאת לרחוב ולפגוש חברים. בקיסריה זה קצת שונה. אתה רוצה לקבוע משהו - זה מצריך תכנון מראש ותמיד מלווה בהשקעה של משאבים".
דירה משלכם? אדם: "כל המשפחה בפיננסים. סבא רבא שלי הקים פירמת ראיית חשבון מאוד גדולה. אצלנו מאמינים פחות בנדל״ן ויותר בהשקעות. אני לא מתכוון לקנות בית בכל מחיר, ולא רוצה להסתכן במשכנתאות. יש אופציות יותר נוחות".
מה עושים? אילנה: "גדלתי ברוסיה עד גיל 8 ואז הגעתי לקריית ביאליק. עברתי הרבה שינויים בחיים. אני אחות חדר ניתוח בהרצליה מדיקל סנטר. אני מתה על העבודה הזו. יוצאת בחמש וחצי בבוקר, 40 דקות אני בעבודה. אני אוהבת את השקט של הבוקר. עכשיו אני בחופשת לידה ובקרוב אחזור".
אדם? "אני איש ספורט ואת אילנה פגשתי בקורס בווינגייט. בעשר שנים האחרונות הייתי מאמן כושר וניהלתי חדרי כושר אבל נשחקתי בעבודה וגם עברתי יותר מדי פציעות ותמיד חיפשתי להיות בעל עסק. הייתי ברמן ואני איש של אלכוהול אז בקורונה, כשחדרי הכושר נסגרו, החלטתי לעשות את השינוי. התחביב שלי היה וויסקי והחלטתי ללכת על זה".
וויסקי? אדם: "יש משהו בוויסקי ששואב אותך. אני כבר הרבה שנים עושה סדנאות ולומד והצטרפתי לחבר, נדב קורן, שהכרתי בקבוצת חובבי וויסקי בפייסבוק. גם כל החיים שלו זה וויסקי. התחלנו לשבת ולהחליף בקבוקים ולשתות והחלטנו לעשות ביקבוק עצמאי. זה אומר לקחת ממזקקה קיימת כמה סוגי וויסקי שהם עושים ולעשות את הבלנד שלך ולשווק את זה תחת מותג שלך עם קרדיט למזקקה, כמובן. אפשר גם לקחת חבית של סינגל, שזה חבית שלא מעורבבת, ולהעביר אותה ביקבוק עצמאי. אנחנו לא מייצרים, אנחנו בוחרים את הוויסקי, מתזמנים אותו, עושים שינוי בחבית, מבקבקים אותו תחת המותג שלנו, מאשינג, ומנגישים את זה לצרכן".
מה ההבדל בינך ובין המזקקה? אדם: "הטעמים והבחירה. אנחנו טועמים אינספור חביות ממזקקות בארץ ומחו"ל, ובוחרים מה שנראה לנו. הבחירה זה הכישרון וזה הקסם. יש בארץ שלוש מזקקות שעובדות בצורה סדירה, ומתחילות לצוץ עוד ועוד מזקקות קטנות".
לא צריך שהוויסקי יתיישן בחביות שנים? אדם: "זה נכון למדינות קרות. וויסקי שבא מאקלים חם עושה את אותו תהליך שעושים ב-15-10 שנה במשך 4-3 שנים. זה נכון לנו וגם להודו, שהיא היצרנית וצרכנית הוויסקי הגדול בעולם".
לאן אתם מכוונים? אדם: "התחלנו רק השנה ואנחנו בונים עכשיו את מה שנביא לחנויות בחגים. זו תעשייה שגדלה כל הזמן. יש לנו שאיפות גדולות אבל ברור לנו שצריך להתחיל בקטן. יש כמה חנויות שמשווקות אותנו ובינתיים אנשים מזמינים מאיתנו ישירות. אנחנו משתתפים בתערוכת הוויסקי הגדולה ב-2-1 בספטמבר בעזריאלי. החלום הגדול זה להרים בסופו של דבר עוד מזקקה ישראלית. אני בעיקר רוצה לבנות את הענף הזה של ביקבוק עצמאי. זו תשוקה אמיתית לוויסקי, אני לא סוחר ולא מרוויח מיליונים".
אתה מצליח להתפרנס מזה? אדם: "עוד לא. ברמת המשפחה יש את אילנה ויש לי קצת השקעות וכספים מהעבר, אבל כן, יש מרוץ נגד הזמן כי אי-אפשר יהיה לעשות את זה לאורך תקופה בלי להכניס כסף. יש קשיים אבל אני גם מקבל גיבוי וגב כלכלי מאבא שלי, אני לא מתבייש בזה. אנחנו לא מסכנים. אבא שלי מאוד בעניין גם כי הוא שותה וויסקי וגם נותן ייעוץ עסקי".
אילנה, את גם שותה? אילנה: "אני בן אדם של יין. אני לא שותה וויסקי אבל מקווה שזה יצליח. אני עבדתי בזמן הזה, וכשהייתי חוזרת בערב הייתי רואה אותם פה יושבים. לי זה היה נראה כאילו הם פשוט נפגשים כדי לשתות בסבבה. אני מקווה שזה יכניס גם משהו, מעבר לזה שזה נחמד".
מינוס? אדם: "יש, כמו כולם".
מחוץ לתמונה? אילנה: "כמובן, בקבוקי וויסקי". אדם: "יש לי אוסף של מאות בקבוקים מכל העולם. יש שם בקבוק של אבא שלי מ-1967 ואנחנו כל פעם שותים ממנו קצת. הוא שווה כמה אלפי יורו".
חופשה אחרונה? אדם: "מונטנגרו. אבא שלי היה איש ים, בעברו, ויש לו דירה קטנה בטיבאת, עיירת חוף מקסימה ואנחנו מעבירים שם שבועיים כל קיץ. מקום פשוט, נעים". אילנה: ״זה מקום צנוע, גן עדן למי שאוהב דגים ופירות ים".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
