אחד העקרונות המנחים של רינת זילברשטיין, סגנית נשיא בחברת AT&T העולמית ומנכ"לית מרכז המו"פ שלה בישראל, הוא לא ללכת תמיד על הדבר ההגיוני והברור. להפך, ההצלחה של לא מעט דברים בחייה האישיים והמקצועיים הגיעה בעקבות עשייה של "Ridiculous Things", כמו שהיא קוראת לזה. "לעיתים, זה נכון ללכת על משהו שנראה הכי לא הגיוני, ולהשקיע בו את כולך. אם את בטוחה בעצמך ובדרך, זה מביא להצלחה".
AT&T מספקת שירותי תקשורת (טלפון וטלוויזיה) למעל 100 מיליון לקוחות ולכ-2.5 מיליון בתי עסק בארה"ב. החברה הציבורית מחזיקה בשווי שוק של מעל 150 מיליארד דולר ומעסיקה מעל 150 אלף עובדים בעולם, 500 מהם בישראל.
מרכז הפיתוח בארץ נמצא בקריית שדה התעופה, והוא הוקם אחרי שענקית התקשורת רכשה את אינטרוויז (Interwise) הישראלית, שהוקמה ע"י הלל קוברינסקי (ממייסדי מפלגת יש עתיד בראשות יאיר לפיד), וצבי פרנק, בתמורה לכ-121 מיליון דולר. אינטרוויז פיתחה תשתית ושירות לשיחות ועידה באינטרנט, והייתה מקום העבודה הראשון של זילברשטיין. "באותו זמן תשתית הרשת לא הייתה חזקה, האתגר שלנו היה איך להעביר וידאו. פיצחנו את המוצר, אבל לא כל החברות האמינו שזה יעבוד".
מה שכנע את AT&T לרכוש אתכם?
"במרץ 2007 רכשה סיסקו את ספקית שיחות הוועידה באינטרנט WebEx, מתחרה שלנו, ב-3.2 מיליארד דולר. AT&T קנו אותנו כדי לתת פייט לסיסקו. התחלנו לספק תוכנה לשירותים ש-AT&T ביקשה לספק, להשלים את מוצריה. משם הכל היסטוריה".
"לא מוותרת על הבישולים"
לזילברשטיין תואר ראשון במדעי המחשב ותואר שני במנהל עסקים, עם התמחות בחדשנות ויזמות מאוניברסיטת רייכמן. לתפקידה הנוכחי, ניהול מרכז המו"פ בישראל ועוד קבוצות פיתוח בארה"ב, היא נכנסה בפברואר 2023. לפני כן עמדה במשך שש שנים בראש חטיבת מוצרי התוכנה של AT&T ועשר שנים הייתה מפתחת מוצר. תחת ניהולה כיום נמצאים כ-1,000 איש. היא מתמקדת בפיתוח מוצרים אסטרטגיים של החברה, בהם אזורי סייבר, חוויות דיגיטל, וטכנולוגיות לניהול חכם של טכנאי השטח של החברה.
זילברשטיין בת 44, נולדה בבת ים. אמה, שרה, הייתה מורה בתיכון ל-5 יח"ל מתמטיקה, ואביה, אלי, היה קבלן. "אמי תחגוג ביום שישי 80", היא מיידעת בהתרגשות ובגאווה. "היא שותפה לתשוקה שלי, מקור השראה בשבילי, העניקה לי את האומץ לקפוץ בכל מיני צמתים בחיים. היא למדה כלכלה ומתמטיקה בשנות ה-70 באוניברסיטת בר אילן, דבר שהיה נדיר באותן שנים. אבי הוא איש עשייה, אחד האנשים הכי יצירתיים שאני מכירה. אין עבורו דבר שהוא קשה. הוא בעד עצמאות והתמודדות לבד, לא מפחדים מאתגרים. ממנו קיבלתי את התכונה שהכל אפשרי. זה שילוב של תעוזה ומנהיגות, הייתי רוצה שגם ילדיי ירכשו את התכונות האלו. החינוך הזה הוביל אותי לאג'נדה שלי בחיים, לא לפחד לעשות שטויות, לא לחשוש מ-Ridiculous Things".
שזה אומר?
"לשים יעדים פורצי דרך, בחיים האישיים והמקצועיים, וללכת עליהם. אפשר לקרוא לזה גם לחלום בגדול. גם לעובדים שלי אני אומרת שצריך להציב בכל שנה יעדים כאלה. יש לי רשימה של דברים שעשיתי שהתחילו מרעיונות לכאורה מגוחכים, ומי היה מאמין שיקרו בכלל".
לדוגמא?
"לקראת הגיוס קיבלתי במנילה (שאלון ההעדפות לגבי בחירת תפקידים בצבא, י.ו), להיות מדריכת סימולטור. אחי, שדאג לי, אמר לי שהוא אוהב אותי ואני מוכשרת, אבל שאדע שאין כמעט סיכוי שזה יקרה כי מתקבלות לתפקיד הזה בערך עשר בנות בשנה, ולרוב הן בנות של טייסים. הוא לא רצה שאפגע. אמרתי לו שאלך על זה ואתן את הטוב ביותר שלי במבחנים, ונראה. זה היה מבחינת רידיקילס, לכאורה חסר סיכוי. עברתי את המבחנים ושירתי כמדריכת סימולטור, כולל מטוס F-16. לקחתי הרבה מהתקופה הזו. זה להבין שאם את מאמינה בעצמך ותשאפי למצוינות, תגיעי. קיבלתי שם כלים לניהול. לפעמים הדרכתי טייסים בני 50 ו-60, שאמורים להקשיב לילדה בת 18, וזה אומר לדעת איך להעביר להם את המסרים, איך לדבר אליהם בצורה נכונה ומתונה, כך שיתנו בי אמון. התבגרתי שם".
כשחזרה מהטיול הגדול החלה לעבוד באינטרוויז. "הרבה מהטוב שיש לי היום זה בזכות המנהיגות של מקימי ומנהלי החברה". במקביל החלה בלימודי מדעי המחשב עם התמחות באינפורמטיקה. "אחד החששות שלי היה שאם אתמקד במדעי המחשב, בטכנולוגיה, לא אראה אנשים, וזה ממש לא כך. מהר מאוד הבנתי שמדובר בתחום מעניין ומרגש, שאפשר להתפתח בו ויש הרבה אינטראקציה עם אנשים. מתחבר למיזם שיש לי עכשיו מטעם משרד העבודה לשכנע בנות ללכת לתחום הטכנולוגי".
תוך כדי הכירה את בעלה, ירון, עו"ד בתחום ההייטק, באמצעות שידוך של חברה טובה. יש להם ארבעה ילדים, בטווח הגילאים שבין 5 ל-14, והם מתגוררים בתל אביב. "גם בעלי קרייריסט, ובעל מקצוע תובעני. אחד הדברים שעוזר לנו לשמור על הזוגיות זה שהעבודה שלי לא באה על חשבון העבודה שלו, ולהפך. אני לא מאמינה במושג 'מנכ"ליות מושלמות', אין דבר כזה. יש לי עבודה תובענית ואני ממלאת אותה על הצד הטוב ביותר, אבל יש לי גם בית, אני אמא ובת זוג ויש לי משפחה. אני חוזרת הביתה מאוחר ומבשלת ומכבסת. יש דברים בבית שאני נותנת אאוטסורסינג, ויש דברים שלא אוותר עליהם. את צריכה להחליט על מה את לא יכולה לוותר, כי לא את הכל תוכלי לעשות לבד. ארוחות שישי בערב, למשל, הן קודש עבורי. היו ימי שישי שנשארתי בחו"ל כי היו דרמות בעבודה שחייבו זאת, ויש ימי שישי שנהיה רק המשפחה הגרעינית, ויש שכל המשפחה אצלי, 25 איש סביב השולחן, עם מפרום וחריימה וקוסקוס, שאני נהנית לבשל.
"באופן פרדוקסלי, הג׳ינגול שומר אותי חדה ומפוקסת. זה דורש ממני בכל רגע נתון לתעדף מה חשוב ומה דחוף ואיך אחד מהם לא תמיד דורס את האחר. כל כמה זמן אני מחדדת לעצמי על מה אני לא מוותרת, הן בעבודה והן באישי ולפי זה מוצאת פתרונות שיאפשרו את זה. ההבנה שאין קסמים ובסוף חייבים לתעדף איפה תשומת הלב האישית שלנו תהיה מושקעת באמת קריטית לכל מנהל.ת באשר הם גם בלי ארבעה ילדים".
ב-20 השנים שהיא מצויה ברזי העולם הטכנולוגי, היא טיפסה בסולם התפקידים. בכל תפקיד, לדבריה, היא חייבת למצוא אש שתרעיד, שתרגש. "ההתמחות שלי בתחום ניהול המוצר התקבלה לאחר סיום התואר, בעידודו של הלל קוברינסקי. זה היה 'Passion' עבורי לחקור ביזנס, טרנדים וטכנולוגיה, להמציא ולאפיין, ולעבוד עם צוות פיתוח טכנולוגי. לאחר כעשור התמניתי למנהלת חטיבה. שלוש שנים הייתי שבוע בחודש בקליפורניה, תקופה נפלאה. שנה וחצי שאני בתפקיד הנוכחי, בכל יום הוא מרתק ומרגש מחדש".
הקטר של המו"פ דוהר קדימה. את מדביקה קצב אל מול ההתפתחות הטכנולוגית והמתחרים?
"כן. אני קמה בכל בוקר עם הידיעה שיש לי מה לכבוש היום, מטרה חדשה להסתער עליה, להוביל שינוי. מרכז החדשנות בישראל, המדינה הקטנה, הפך להיות מרכז המצוינות של החברה הגלובלית, הפיתוחים שלנו הפכו למרכזים אסטרטגיים של החברה האם. אנחנו ממשיכים לייצר בתוך החברה מוצרים במיליוני דולרים, שיהיה להם אימפקט של מאות מיליוני דולרים על מאות מיליוני הלקוחות של החברה. מה שמבדיל אותנו מהמתחרים זו הטכנולוגיה החדשה, שאנחנו מקפידים עליה, והעובדה שאנחנו מספקים ללקוח 360 (תפיסה מקיפה הכוללת איסוף, אינטגרציה וניתוח נתונים ממקורות שונים כדי ליצור נקודת מבט הוליסטית, י.ו). המניה קפצה בשנה האחרונה ב-29%, מה שמוכיח שהמשקיעים מרגישים שהחברה טכנולוגית וחדשנית, מפוקסת באסטרטגיה".
עוד מעט מציינים שנה לשבת השחורה. מה קרה לך מאז?
"בשבת של ה-7 באוקטובר שהינו באילת. היינו אמורים לחזור באותו ערב להופעה של ברונו מארס בפארק הירקון, שכמובן בוטלה. כשבעלי העיר אותי ואמר לי 'רינתו'ש, אל תצאו מהחדר, יש מלחמה', לא קלטתי על מה הוא מדבר, לאילת זה עדיין לא הגיע באותה שעה. פתחתי טלוויזיה, במקביל התקשרו אליי מ-AT&T בארה"ב ושאלו אם אני בסדר. אני זוכרת שכל מה שרציתי לעשות היה לבכות, אבל הייתי חייבת לשמור על שליטה. באותו היום פתחתי שלוש חזיתות: הילדים שלי, העובדים שלי ואני. שאלתי את עצמי איך אני מסבירה לילדים את המצב, בחזית האישית, ברור שכל אחד מאיתנו התערער לגמרי באותם ימים נוראים, והעובדים, כל אחת ואחד מהם בנשמה שלי. זו אחריות. ה-7 באוקטובר היה שיעור במנהיגות, בחיים לא היה לי דיסוננס כזה בין הצד האישי למקצועי. בין היתר חשבתי על מה אני מעבירה כמסרים לארה"ב, ואחד הדברים הראשונים שמצאתי את עצמי אומרת להם זה 'רק אל תסגרו את המרכז בישראל'. הם השיבו לי, שהם איתנו, רק שאגיד להם מה אנחנו צריכים".
זילברשטיין מספרת על יוזמות שונות שקמו תחת ניהולה למען העובדים. "מפרוץ המלחמה, מרכז המו"פ בישראל מסייע ותומך בכל מערך המילואים והלוחמים. זה התקיים בתמיכה מלאה במגויסות והמגויסים של הארגון, שהיוו כ-10% מסך העובדים, וכן בתמיכה בעובדות ועובדים שהם בני משפחות של מגויסים. בנוסף, עובדות ועובדי החברה בארץ ניהלו מערך שלם של תרומות ותמיכה ביחידות לוחמות של צה"ל, בארגונים חיוניים ובתושבי העוטף, לרבות רכישה ושינוע, מדי יום, של ציוד לחימה הכרחי, כגון משקפי מגן, קסדות, מטענים, לוקרים ואלפי חבילות מזון. במקביל נאספו ונתרמו עשרות אלפי שקלים לטובת הפעילויות השונות. הנהלת AT&T גם פתחה קמפיין התרמה עבור עובדים מכל העולם המעוניינים לתרום, וציינה כי היא תשווה כל סכום שנאסף על ידם. עודדנו את ההתנדבות, אבל במקביל הסברנו לעובדים שצריך לדאוג למה שיקרה כאן בעוד כמה חודשים, וכדי שישראל תישאר חזקה חייבים לשים באלאנס ולהמשיך לעבוד, במקביל להמשך הסיוע".
באותה נשימה זילברשטיין מספרת על פרויקט מיוחד לטיפוח עובדים צעירים (ג'וניורים) שהחברה פתחה בישראל, לראשונה מחוץ לארה"ב: "מדובר בתוכנית להעסקת עובדים בתחילת דרכם, בהשקעה של מיליוני דולרים, במרכז המו"פ, מתוך הבנת הפוטנציאל בשוק הישראלי והרצון לתמוך בצמיחתו".
אנחנו לקראת ראש השנה והימים הנוראיים. עשית חשבון נפש קטן, אישי ולאומי, אולי איזושהי תובנה שאת יוצאת איתה?
"באופן כללי, ובוודאי ה-7 באוקטובר, צריך להכניס צניעות גדולה לכולנו", היא משיבה ומשתתקת לרגע, כשהסיכה הצהובה, סמל המאבק להחזרת החטופים, ענודה על חולצתה. "קצת צניעות תוביל למקום בו אפשר להגיע לעמק השווה כי קל ליפול כשכל אחד מתבצר בעמדות שלו ובאמונות שלו. הכל הופך אז לנורא דטרמיניסטי, וזה נכון בעבודה ובחיים, ועם חברים ועם ילדים, ובפוליטיקה. אנשים אוהבים שחור ולבן, זה לא מוביל אותנו לטוב בשום מקום. צריך גם סבלנות וגם הקשבה, הפסקנו להקשיב בשנה וחצי האחרונות. צריך קצת יותר לנסות לחזור להיות מי שאנחנו, ויש לנו את היכולת לעשות זאת. תעשיית ישראל מצליחה וחזקה, אבל בשנה וחצי האחרונות המצב לא טוב. תסתיים המלחמה ויחזרו החטופים, ונוכל לחזור להיות אחת האומות המרשימות ביותר בעולם. יש לנו את כל מה שנדרש לזה, רק קצת להתכנס ולהתעמק במה חשוב ובמה לא, בפנים קדימה. יש פה הון אנושי חזק, אנחנו יכולים לעשות אימפקט מטורף בעולם ולצאת מזה בטוב. לשם צריך לחתור".
