בית המשפט למשפחה בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה שהגישו שלוש אחיות לביטול עסקאות מתנה שכרתה אימן המנוחה עם אחיהן, שבמסגרתן הוא קיבל שתי דירות ללא תמורה. השופטת תמר סנונית פורר קבעה שהאם לא הייתה כשירה במועד ביצוע העסקאות.
ב-2007, כעשור לפני מותה, העבירה האם את דירת המגורים שלה ודירה נוספת שהייתה בבעלותה לידי בנה. לאחר מותה ניתן צו לקיום צוואתה, שלפיה חמשת ילדיה הם היורשים החוקיים שלה. סביב אותה תקופה גילו שלוש מבנותיה כי הן למעשה נושלו מהנכסים שניתנו במתנה לאחיהן, והגישו את התביעה לבית המשפט.
הן טענו שבמועד העברת המתנות הייתה אימן חולה מאוד ולא צלולה, ואחיהן ניצל את מצוקתה הגופנית והנפשית, עשק אותה והפעיל עליה השפעה בלתי הוגנת כדי לקבל את נכסיה. לשיטתן, בשל חוסר הכשירות של האם, יש לבטל את עסקאות המתנה, לרשום את הנכסים על שמן לפי חלקן היחסי, ולפסוק להן פיצוי בגין חלקן בדמי השכירות שהנכסים הניבו במהלך השנים.
האח טען מנגד שעסקאות המתנה משקפות את רצונה החופשי של אימו, אחרי שדאג לה בחייה לעומת אחיותיו שזנחו אותה. הוא הוסיף כי אחיותיו ידעו על המתנות בזמן אמת ושתקו במשך 12 שנה, כך שיש לדחות את תביעתן מחמת שיהוי וחוסר תום לב.
אבל השופטת סנונית פורר פסקה שהתובעות גילו על המתנות רק אחרי מות אימן. היא קבעה שהאם אכן הייתה בלתי כשירה במועד ביצוע עסקאות המתנה, ואפילו האח עצמו שמסר בזמנו לביטוח לאומי שהיא חווה "ירידה קוגניטיבית ניכרת" וכי היא "אינה צלולה".
עו"ד אילן גולדנברגצילום: פיליפ מורוהמסמכים מביטוח לאומי אף שפכו אור על מצבה הכללי של האם באופן התומך בעמדת האחיות. כך למשל, נכתב בהם שהאם הדמנטית מתקשה בביצוע פעולות פשוטות כמו כיבוי מים ותנור, ואף נוהגת לכבות את הסיגריות שהיא מעשנת במקומות לא מקובלים כמו התיק שלה.
בנקודה זו ציינה השופטת שגם מומחה התביעה חיווה דעתו כי המנוחה לא הייתה כשירה במועד ביצוע העסקאות. ההגנה ניסתה לאתגר את עמדתו בכך שטענה כי כשירות רלוונטית רק לעניין צוואה ולא לגבי חוזי מתנה, אך המומחה חלק עליו וגרס: "כשירות היא כשירות". השופטת הסכימה וקבעה שכשירות נבחנת כחלק מגמירות הדעת בכריתת חוזה.
בנסיבות אלה נקבע שבהעדר כשירות העסקאות בטלות. ואולם, מעבר לנדרש, השופטת קבעה שמתקיימות ביחס למתנות גם עילות העושק וההשפעה הבלתי הוגנת. לעניין זה הדגישה את העובדה שהמנוחה למעשה רוקנה עצמה מנכסיה תוך תקופה של שנה וחצי לטובת בנה, בזמן שהוא ניצל את מצבה הקוגניטיבי הירוד.
לפיכך נקבע ששתי הדירות יירשמו על שם כלל האחים באופן שוויוני, בהתאם לצוואת האם, וכפועל יוצא מכך יקבלו התובעות את חלקן היחסי בדמי השכירות שהניבו הנכסים לאורך השנים. עוד נפסק שהאח ישיב לאחיותיו כמיליון שקל שקיבל מאמו בתקופת הדמנציה שלה. לתובעות נפסקו הוצאות משפט בסך 45 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעות: עו"ד טובי
• ב"כ הנתבעים: עו"ד גולן
• עו"ד אילן גולדנברג עוסק בדיני חוזים
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
