עדכון, 22 באוקטובר 2023: לידיעת המערכת הובא כי ערעור על פסק הדין התקבל בבית המשפט המחוזי ב-21 בספטמבר 2022. השופטים קיבלו את ערעורה של התובעת וחייב את הנתבע (ואת חברת הביטוח המכסה את האירוע) לפצות אותה בסכום הפרש המס (376,670 שקל) בניכוי 20% של אשם תורם, ובמעוגל - 300 אלף שקל, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום כריתת הסכם המכר. מנגד- ערעורו של הנתבע התקבל חלקית ונקבע כי יש לבטל את חיובו בנזקי עוגמת הנפש של התובעת. בהינתן התוצאה – השופטים הורו על חיוב הנתבעים בהוצאות התובעת בערעור בסכום כולל של 10,000 שקל, ועל החזרת הערבון שהיא הפקידה.
***
הידיעה המקורית -
בית משפט השלום בבאר שבע הכריע לאחרונה בתביעה שהגישה אישה נגד עורך דין שהעריך עבורה את גובה המס שתידרש לשלם בגין עסקת נדל"ן – מכירת נכס בן 16 מ"ר לאיש העסקים רון לאודר תמורת 2.2 מיליון שקל. השופט אור אדם קבע כי עורך הדין אכן טעה בחישוב מס השבח, אך לא הוכח נזק למעט עוגמת נפש, ולכן הוא יפצה אותה ב-30 אלף שקל בלבד.
התובעת, שהעמידה את סכום התביעה על 511,670 שקל, סיפרה כי היה בבעלותה בית קטן וישן בעיר העתיקה בבאר שבע. היא קיבלה הצעה אטרקטיבית לרכישתו, שהועברה אליה מלאודר באמצעות שני מתווכים. בנה טיפל בעסקה וניהל את המשא ומתן מטעמה.
לטענתה, בנה ביקש שיישאר בידיו לאחר תשלום מס השבח סכום של כשני מיליון שקל. הוא פנה לעורך הדין שהבטיח לו שמכיוון שמדובר בדירת מגורים - מס השבח יעמוד על כ-165 אלף שקל. זאת, אף שבנה הדגיש בפניו כי הנכס עמד לקראת שיפוץ, הוצאו ממנו המטבח והשירותים ונותרו רק ארבעה קירות. בנסיבות אלה, הושגה הסכמה עם הרוכש על מכירה תמורת 2.2 מיליון שקל.
בדיעבד, רשויות המס לא הכירו בנכס כדירת מגורים וקבעו שמדובר בנכס עסקי, והיא חויבה במס שבח גבוה יותר של 541,670 שקל. עורך הדין טען בתגובה כי בעלת הנכס הכפילה את השקעתה בו בתוך תקופה קצרה והייתה מבצעת את העסקה גם לו ידעה מראש שהוא לא יוכר כדירת מגורים. הוא הוסיף כי לא ניתן היה לצפות מראש את החלטת רשויות המס וכי התובעת ובנה בקיאים בענייני נדל"ן.
עו"ד אלון סמואלהשופט אור אדם ציין כי מחומר הראיות עולה ששווי השוק של הנכס היה כ-880 אלף שקל ומחיר הרכישה היה גבוה בעשרות אחוזים. הוא הוסיף כי לאודר היה מוכן לשלם יותר מכיוון שרכש כמה נכסים באותו אזור על מנת להקים אחוזה.
השופט הבהיר כי התרשם שבנה של המוכרת סיפר לעורך הדין כי מהנכס הוצאו המטבח והשירותים, ובנסיבות אלה היה עליו להזהיר אותו שקיים סיכון שהנכס לא יוכר כדירת מגורים וגובה המס יהיה גבוה יותר. מחדל זה מהווה רשלנות מצד עורך הדין, אך לא רשלנות חדה ובולטת. זאת ועוד, לבנה של התובעת אשם תורם בכך שלא ביקש במפורש הערכה של גובה המס למקרה בו הנכס לא יוכר כדירת מגורים.
בפסק הדין הודגש שכלל לא ברור שהרוכש היה מסכים להעלות את הצעתו, הגבוהה ממילא, אם הערכת המס הייתה נכונה. "גם עסקה במחיר של 2.2 מיליון שקל הייתה עסקה מעולה עבור התובעת", נכתב, צוין כי ככל הנראה היא הייתה מבצעת את "העסקה המופלאה" גם אם לא היו נשארים בידה בסופו של דבר שני מיליון כפי שקיוותה.
בנסיבות אלה קבע השופט שהנזק היחיד שנגרם למוכרת הוא עוגמת נפש. בסופו של דבר השופט חייב את עורך הדין לפצות אותה ב-30 אלף שקל, בצירוף שכר טרחת והוצאות בסך 6,000 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• לקריאת פסק הדין בערעור - לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד יעל אמר רוזנברג
• ב"כ הנתבע: עו"ד שלמה תוסיה כהן
• עו"ד אלון סמואל עוסק במיסים
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
