בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה לאחרונה תביעה שהגיש מבקש מקלט מניגריה נגד בעלי חברת התברואה שהעסיקה אותו וקרסה, במטרה לחייבם אישית בתשלומים שלטענתו הוא זכאי להם מתוקף עבודתו. השופט תומר סילורה קבע שהוא לא הניח תשתית ראייתית מוצקה לצורך הרמת מסך ההתאגדות וחיוב הנתבעים אישית בתשלום זכויות הסוציאליות.
התובע הועסק בחברה במשך כ-3.5 שנים בעבודות ניקיון על גבי משאית אשפה. כמה חודשים לאחר תום עבודתו החברה נכנסה להליכי פירוק והוא הגיש נגדה תביעת חוב במטרה לקבל תשלומים שלטענתו טרם שולמו לו (שכר, פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ועוד). התביעה התקבלה באופן חלקי בלבד והוא קיבל כ-40% מהסכום שנתבע. בתביעתו שהוגשה לבית הדין באוגוסט 2019 הוא עתר לחיוב הנתבעים ביתרת הסכום.
הוא תבע את שני הבעלים של החברה ואת "האיש מאחורי הקלעים, הרוח החיה" בחברה, "מי שעל פיו יישק דבר" (נתבע 3). לדבריו יש לחייבם אישית בסכום החוב לנוכח סדרת פעולות שביצעו כלפיו החברה באופן פסול ותוך ניצול מסך ההתאגדות לטובתם. בין היתר הוא טען שהחברה הפיקה עבורו תלושי שכר פיקטיביים ונתנה לו צ'קים ללא כיסוי. מדובר, לטענתו, בהתנהלות שיש בה אלמנט של מרמה ולפיכך מוצדק להרים מסך נגד הנתבעים ולהטיל עליהם אחריות ישירה לחובו.
הנתבעים התגוננו בטענה שהחברה כיישות משפטית נפרדת, ולא הם, היא זו שהעסיקה את התובע. בנסיבות אלה, טענו, אין בינם לבין התובע יריבות כלשהי והתביעה צריכה להידחות.
השופט סילורה הסביר כי בהתאם לפסיקה, הרמת מסך תיעשה במקרים קיצוניים וחריגים בלבד. עובד המבקש להטיל אחריות אישית על בעלי החברה נדרש לפרוש תשתית עובדתית מלאה ומקיפה המראה שבעלי המניות משתמשים לרעה במסך ההתאגדות לצורך טובתם האישית. בהתאם לפסיקה, הפרת חוקי העבודה השונים לכשעצמה אינה מהווה עילה להרמת מסך. צוין שפסיקה עדכנית מהעת האחרונה הקשיחה אף עוד יותר את התנאים להרמת מסך, כך שבפני התובע עומד נטל כבד ביותר.
בפסק הדין נקבע קבע שהתובע לא עמד בנטל זה. טענותיו השונות לא הוכחו ואף אין בהן כדי להצביע על שגרת מרמה מצד הנתבעים. כך, ביחס לסוגיית התלושים הפיקטיביים נכתב שהתובע בכלל לא הסביר מדוע הוא חושב שמדובר בתלושים לא אותנטיים.
גם בסוגיית הצ'קים ללא כיסוי נקבע שהתובע הפריז בטענותיו. לדברי השופט מדובר בצ'ק האחרון בלבד שקיבל התובע מהחברה, שלא כובד בגלל כניסת החברה לחדלות פירעון על רקע חוב לא צפוי במס הכנסה של כ-11 מיליון שקל. השופט הדגיש שלא מדובר בהתנהלות שגרתית מצד הנתבעים שנועדה לנצל את מסך ההתאגדות, אלא באירוע חד פעמי.
"נחזור ונדגיש, כי הרמת מסך שמורה למקרים קיצוניים וחריגים", כתב השופט ודחה את התביעה. הוא קבע שעל התובע להסתפק בסכומים שקיבל מביטוח לאומי בגין תביעת החוב שהגיש.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובע: עו"ד אברהם סרוסי
• ב"כ הנתבעים לא צוינו בפסק הדין
• עו"ד ניסן קזיוף עוסק בדיני עבודה
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
