בפסק דין שהותר לאחרונה לפרסום קיבל בית הדין הרבני בירושלים תביעה שהגישה אלמנת רב נגד הקדש דתי שירש את עזבונו של בעלה, והורה לו לשלם לה מזונות חודשיים.
בשנת 2004, לפני שנישאו, ערכו המנוח והאישה הסכם ממון שבו הוא התחייב לזון אותה. ב-2013 הוא ערך צוואה שלפיה כל נכסיו יעברו לידי הקדש לאחר מותו. הוא הוסיף שאשתו תוכל להמשיך לגור בדירה שבבעלותו אך מעבר לכך לא ציווה לה דבר.
לאחר מותו ביקשה האלמנה לקבל כתובה ומזונות מהעיזבון. היא טענה שגם כשאישה שתובעת כתובה לא זכאית למזונות אישה, התחייבות בעלה בהסכם הממון לזון אותה היא התחייבות נפרדת שלא תלויה בכתובה.
ההקדש התנגד וטען כי מאחר שהאיש לא כתב בצוואה דבר לעניין פרנסת האישה, חיוב מזונותיה הוא מדין תנאי הכתובה. בנסיבות אלה, ומכיוון שתבעה כתובה, היא אינה זכאית גם למזונות. עוד נטען כי הלכה למעשה בצוואה חזר בו הבעל מהתחייבותו לזון את אשתו לאחר מותו, שכן לא הורה להוריש לה כספים, אלא רק זכות מגורים. צוין כי המזונות הם חיוב שאינו קצוב ולפי ההלכה אין לגבות אותו מנכסים משועבדים. לפי הטענה, העיזבון "משועבד" להקדש כך שלא ניתן להפריש מתוכו כספים למזונות.
הדיין הרב חיים ו' וידאל קבע כי החיוב בהסכם המזונות לדאוג לכלכלת האישה, שלא נזכרה בו מגבלת זמן רק לתקופה בה האיש חי, תקף גם לאחר מות הבעל. לדבריו, אין כל אינדיקציה להגביל את ההתחייבות בהסכם רק למשך חייו. מעבר לכך, בסעיף אחר בהסכם נכתבו הוראות אופרטיביות לפרנסת האישה לאחר מות בעלה, וגם סעיף זה תומך במסקנה שההתחייבות לזון אותה תקפה גם לאחר שהתאלמנה.
עו"ד אביטל רבינוביץצילום: רונן עמרניבפסק הדין צוין שהגישה המקובלת בהלכה היא שחיוב מזונות שנכתב בהסכם הוא חיוב חדש שאינו תלוי בחיוב מכוח הכתובה. במקרה זה, הבעל חייב את עצמו במזונות האישה בהסכם ולא סמך על החיוב מכוח הכתובה, רק שלא הספיק לתת הוראות מפורטות כיצד לפרנס את האישה הלכה למעשה. לפיכך, אין מקום לפטור מהחיוב במקרה שהאישה תבעה כתובתה.
עוד קבע הדיין כי כל עוד לא חזר בו הבעל במפורש מההתחייבות לזון את אשתו, אין לראות בצוואה כמבטלת את הוראת הסכם הממון. זאת ועוד, ההתחייבות היא הסכם שחל מידית עם כניסתם של הזוג בברית הנישואין, ואין למנוח יכולת לחזור בו מנושא זה.
באשר לטענה בעניין גבייה מנכסים משועבדים נקבע כי ככל שההתחייבות נעשתה בשטר פסיקתא על רקע נישואין, כפי שנעשה במקרה זה בהסכם הממון, הגבייה נעשית גם ממשועבדים.
הדיין סיכם שהאישה זכאית לכתובה ולתוספת הכתובה. כמו כן, היא זכאית למזונות מכספי ורכוש ההקדש שהתקבל מהעיזבון. בפן המעשי נקבע שהיא תקבל 8,500 שקל בחודש לכל חייה, ועל נאמני ההקדש להשלים לה את הסכום מעבר לסכומים שהיא מקבלת מהפנסיה ומביטוח לאומי. הרבנים מנחם האגר ויעקב מ' שטיינהויז הצטרפו לפסק הדין.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
• עו"ד אביטל רבינוביץ עוסקת בדיני משפחה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
