"ניכור הורי" הוא מונח שטבע לראשונה פרופ' ריצ'רד גרדנר בשנות ה-90 של המאה הקודמת. מדובר בתופעה שנפוצה בעיקר בקרב הורים שנמצאים במאבקים משפטיים ביניהם. אחד מהם, "ההורה המנכר", משמיץ באופן חוזר ונשנה את השני ("ההורה המנוכר") בפני הילדים, כדי להשיג יתרונות שונים בסכסוך. במצבים קיצוניים, הילדים הלכה למעשה עוברים שטיפת מוח ועלולים לנתק את הקשר עם ההורה.
בשנים האחרונות הפכה תופעת הניכור ההורי לכלי שימושי בידי בן זוג כדי לאיים על בן הזוג השני במסגרת הנישואין. כך למשל, הוא יכול להטיח בפניו כי במידה שחיי הנישואין יעלו על שרטון, ובן הזוג ידרוש את זכויותיו ברכוש המשותף, הוא לא יראה עוד את ילדיו הקטינים.
בסכסוכי משמורת, בן הזוג שמחזיק בילדי הצדדים וזוכה במזונות הילדים, עלול להרחיק את בן הזוג המנוכר מילדיהם המשותפים ולטרפד את הסדרי הראייה. בתוך כך, ההורה המנכר מסרב לשתף את ההורה המנוכר בכל אינפורמציה בענייני הילדים לאירועים בחייהם ובמוסדות החינוך, למצבם הבריאותי והיכן מתגוררים. ההורה המנכר אינו חושש להפר החלטות שיפוטיות ככל שניתנות בבית משפט לענייני משפחה, ומונע כל אפשרות לקשר בין ההורה השני לילדיו.
ארס מתמשך
ההורה המנכר דואג להסית את הילדים כנגד ההורה המנוכר באמצעות אמצעים פסיכולוגיים שונים וטפטוף ארס מתמשך לליבם. כחלק מהאסטרטגיה ההורה המנכר אינו בוחל באמצעים ועלול לחשוף את הקטינים לכינויי גנאי המכוונים כלפי ההורה השני. במקביל הוא ידאג להשכיח מליבם כל חוויה חיובית עם ההורה המנוכר. התוצאה פעמים רבות היא חרדה שמתפתחת אצל הילדים עד כדי סירוב לשוחח עם ההורה המנוכר בטלפון או להיפגש עמו.
פעמים רבות מוצא עצמו ההורה המנוכר מוזמן לחקירה במשטרה לאחר שההורה המנכר הגיש נגדו תלונה על הטרדה בשל ניסיונותיו ליצור קשר עם ילדיו.
עו"ד יוסף שאבידוד סופרלא פעם מגלה ההורה המנוכר כי זכויותיו החוקיות כהורה וכאפוטרופוס חוקי של ילדיו, נשללות ממנו למפרע וכעובדה מוגמרת על ידי ההורה המנכר. זה יכול לבוא לידי ביטוי למשל במעבר מגורים ללא אישור או בשינוי המסגרת החינוכית.
ההורה המנכר אינו נרתע מהליכים משפטיים שבמסגרתם ימונו עובדים סוציאליים או אפוטרופסית לדין מטעם בית המשפט שיגישו תסקירים מטעמם, לאחר שהילדים יביעו את עמדתם כלפי ההורה המנוכר בהתאם לתסריט ש"כתב" ההורה המנכר.
תביעה נזיקית
אין ספק שבמצב דברים שכזה ההורה המנוכר נותר ללא רכושו וללא ילדיו ועולמו חרב. יש כמה כלים להתמודדות מול התופעה. למשל, בתי המשפט יכולים להטיל קנסות על ההורה המנכר בגין כל הפרה של זמני שהות. במקרים קיצוניים בית המשפט יכול להורות על העברת המשמורת או ביטול מזונות.
בנוסף, הפסיקה הכירה באפשרות לתבוע פיצוי על ניכור הורי במסגרת תביעה נזיקית. ההורה המנוכר יכול לקבל פיצוי על הנזקים הבריאותיים, הנפשיים והאחרים שנגרמו להורה המנוכר כתוצאה מאובדן הקשר בינו לבין ילדיו וכן בגין הפרת חובה חקוקה מצד ההורה המנכר.
כך למשל, באחד מפסקי הדין בנושא זכה אב מנוכר בפיצויים של 250 אלף שקל בגין הפרת חובה חקוקה (אי קיום הסדרי ראיה והחלטות שיפוטיות) מצד האם המנכרת (גילוי נאות: משרדנו הגיש לאחרונה תביעה של חצי מיליון שקל נגד אב, בעילה דומה).
החלטות שיפוטיות שיפגעו פגיעה כלכלית מסיבית בכיסו של ההורה המנכר עשויות לשמש כלי משמעותי במאבקו של ההורה המנוכר. לצד הפיצויים יש אפשרות לבקש את ביטול העברת תשלום מזונות הילדים לחשבונו הפרטי של ההורה המנכר והעברתם לחשבון נאמנות נפרד, תוך חיוב ההורה המנכר להגיש דוחות חודשיים על הכנסות והוצאות.
חיוב כספי משמעותי מעין זה הוא חלק בלתי נפרד מהפתרון לבעיית "הניכור ההורי" שממנה סובלים אלפי הורים במדינת ישראל.
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• עו"ד ומגשר יוסף שאבי עוסק בדיני משפחה וניכור הורי
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
