בית הדין לעבודה בחיפה קבע לאחרונה שעובדת טלמרקטינג לשעבר בתחום הביטוח לא זכאית לפיצויי פיטורים אף שקיבלה ממעסיקה מכתב פיטורים: השופט נוהאד חסן הסביר שקבלת המכתב יוצרת חזקה בלבד שלפיה העובד אכן פוטר, אלא שבמקרה זה הוא ניתן לבקשת העובדת על מנת שתוכל לחתום אבטלה, כך שלמעשה מדובר בהתפטרות.
ביוני 2004 החלה התובעת לעבוד כנציגת טלמרקטינג בשיווק ומכירת ביטוח. 14.5 שנה לאחר מכן עבודתה באה לכדי סיום, ובהמשך פרצה בינה לבין מעסיקה לשעבר מחלוקת בשאלה אם היא התפטרה או פוטרה. עם זאת, לא הייתה ביניהם מחלוקת על כך שעם סיום העסקתה היא קיבלה מכתב פיטורים.
בתביעה שהגישה במרץ 2019 טענה העובדת שבפועל היא פוטרה בזמן ששהתה בחופשת מחלה ומבלי שנערך לה שימוע כדין, ולכן היא זכאית לפיצויי פיטורים בסך כ-330 אלף שקל ולזכויות נוספות שנובעות לשיטתה מסיום העסקתה, כמו פדיון חופשה ודמי הבראה.
מנגד טען המעסיק שהיא התפטרה מיוזמתה נוכח בעיות אישיות שמהן סבלה. לגרסתו, היא התחננה בפניו שיסכים לתת לה מכתב פיטורים לצורך מיצוי זכויות בביטוח הלאומי, והוא נעתר לבקשתה לפנים משורת הדין. מכאן שאין לראות בסיום העסקתה כנובע מפיטורים המחייבים תשלום פיצויי פיטורים.
השופט חסן הסביר שלפי הפסיקה, קיומו של מכתב פיטורים יוצר חזקה עובדתית שהעובד פוטר, ועל המעסיק להוכיח ההיפך. הגם שפסיקה זו מטילה על המעסיק נטל מוגבר ביותר, שכן למעשה בטענתו הוא מבקש לייחס לעובד לשעבר שלו התנהגות פלילית (מרמה), כאן צלח המעסיק את הרמת הנטל.
עו"ד מיכל ספקטור-דנינואילנה פוטונובלבית המשפט הוצגו תכתובות ווטסאפ בין הצדדים מזמן אמת, למשל מתחילת אוקטובר 2018 – חודש סיום העבודה – אז שלחה לו העובדת הודעה המאמתת את קשייה ("אני הלכתי להתאבד, תעזור רק החודש"). בהמשך כתבה: "תודה על כל השנים שתמכת ונתת – אני עוזבת".
כוונת ההתפטרות הפכה למפורשת יותר בהודעה ששלחה למעסיק ארבעה ימים לאחר מכן, שבה כתבה "אני מאוד אוהבת אותך אבל כרגע המצב הבריאותי שלי לא במצב טוב אם תוכל לתת לי מכתב פיטורים בבקשה לפחות שאחתום אבטלה". בחלוף עשרה ימים שלחה הודעה נוספת: "מתחננת שתבין את המצב שלי ותיתן לי מכתב כדי שאני אחתום אבטלה".
השופט קבע שהתכתובות השונות מוכיחות כי העובדת, הלכה למעשה, התפטרה ולא פוטרה. הוא דחה את ניסיונה להתנער מההודעות שכתבה בטענה שהמעסיק זייף אותן. "נוכח המפורט לעיל אין במכתב המעסיק שבו צוין כי התובעת פוטרה כדי להוות ראיה לכך שהיא אכן פוטרה", כתב.
הוא קבע שהמעסיק עמד בנטל לסתור את עניין הפיטורים, ומשכך יש לקבוע שהעובדת יזמה את סיום העסקתה וכפועל יוצא אינה זכאית לפיצויי פיטורים, כמו גם לפיצויים בגין העדר שימוע ואי מתן הודעה מוקדמת. פסק הדין נחתם בחובת התובעת להשיב למעסיק 78,355 שקל בגין החזר הלוואות שקיבלה ממנו במהלך שנות עבודתה.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד ליאור פליק ואח'
• ב"כ הנתבעים: עו"ד סופי רסקין-פינצ'בסקי ואח'
• עו"ד מיכל ספקטור-דנינו עוסקת בדיני עבודה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
