בית המשפט המחוזי בחיפה זיכה לאחרונה מחמת אי-שפיות גבר שהבעיר את דלת הדירה של שכנתו. השופט גיל קרזבום התבסס על חוות דעת פסיכיאטרית שקבעה כי בזמן המעשה הוא היה שרוי במצב פסיכוטי פעיל, לא יכול היה להימנע מביצוע העבירה ולא היה מסוגל להבדיל בין טוב לרע ובין מותר לאסור. חרף חשש השכנה ובקשת המדינה לאשפזו בכפייה, נקבע שהוא יטופל בקהילה.
האירוע התרחש לפני כשנה. לפי כתב האישום, הנאשם הגיע בלילה לבית שכנתו, המתלוננת, ודפק בחוזקה על דלתה. משזו לא פתחה הוא חזר לדירתו, לקח מגב, נייר טואלט, קרטון ועיתון, הניח אותם על שטיח הכניסה שלה והבעיר אותם עם מצית. כתוצאה ממעשיו הדלת והשטיח הוצתו, ונגרמו נזקים לדלת. לאחר שהתעוררה מריח העשן כיבתה השכנה את האש והזעיקה משטרה.
בהמשך הועמד הנאשם לדין. בחוות דעת פסיכיאטרית שניתנה שבוע לאחר האירוע נקבע שבזמן ההצתה הוא היה שרוי במצב פסיכוטי פעיל, לא יכול היה להימנע מביצוע העבירה ולא היה מסוגל להבדיל בין טוב לרע ובין מותר ואסור. בנוסף נקבע שהוא לא מסוגל לעמוד לדין וזקוק לטיפול במסגרת פסיכיאטרית סגורה.
ואולם, בחוות דעת נוספת מדצמבר האחרון נרשם שחל שיפור במצבו. נכתב בה שהוא כבר לא סובל ממצב פסיכוטי, וכעת הוא מסוגל להבדיל בין טוב לרע ובין מותר לאסור, מבין את משמעות המעשים המיוחסים לו ואף אינו מהווה סכנה לעצמו או לסובבים אותו.
אמנם צוין בה שהנאשם שומע "קולות של אנשי מוסד" מזה 22 שנה ללא הפסקה, אלא שבראייה כוללת מצבו השתפר ולכן הוחלט שהוא כשיר לעמוד לדין. עוד נקבע שבמצבו הנפשי הנוכחי, הנאשם אינו זקוק להמשך טיפול במסגרת פסיכיאטרית סגורה.
בינואר האחרון הוא הודה בעבירה המיוחסת לו, אך לנוכח חוות הדעת שניתנו, שקבעו מצד אחד שהוא כשיר לעמוד לדין ומאידך שהיה נתון במצב פסיכוטי בשעת ההצתה, הכריע השופט קרזבום שהוא יזוכה מחמת אי-שפיות. בשלב זה ניגש השופט לברר מהי דרך הטיפול הראויה בנאשם – אשפוז כפוי או טיפול בקהילה.
לדברי המדינה, בשיחה שנערכה עם המתלוננת עלה שהיא חוששת מאוד מחזרת הנאשם לגור בסמיכות אליה, ושלנוכח חומרת העבירה והמסוכנות הנשקפת ממנו – מוצדק לדעתה להורות על אשפוזו בכפייה.
מנגד טענה ההגנה שיש לאמץ את מסקנת הפסיכיאטר המחוזי שלפיה לא נשקפת מסוכנות מהנאשם, אין הצדקה לאשפזו במחלקה סגורה וניתן להסתפק בטיפול מרפאתי בקהילה. באופן אישי הבטיח הנאשם שהוא לא ייצור קשר עם המתלוננת, למעט לצורך התשלומים לוועד הבית.
השופט עמד על כך שהנאשם מצוי מזה כשנה תחת עינם הפקוחה של הגורמים המטפלים שמצאו, כאמור, שמצבו השתפר ושהוא לא מהווה כיום סכנה לציבור. אכן, ציין השופט, העבירה המיוחסת לו חמורה ופוטנציאל הנזק הגלום בה גבוה, כאשר רק במזל האירוע הסתיים ללא נפגעים. אלא שלנוכח חוות הדעת הפסיכיאטרית המפורטת והיסודית שלפיה לא נשקפת ממנו סכנה, אין מקום למתן צו אשפוז בכפייה. בנסיבות אלה הוא נתן צו טיפול מרפאתי כפוי לנאשם בקהילה לתקופה של 15 שנה.
• לקריאת ההחלטה המלאה – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
• עו"ד איריס טוביאנה עוסקת בפלילי
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
