בית המשפט המחוזי בלוד דחה לאחרונה ערעור שהגיש אחד מתשעת ילדיה של אישה שהלכה לעולמה על פסילת הצוואה שלה שבמסגרתה היה הזוכה בכל הירושה. על פסילת צוואה. השופטים ורדה פלאוט, צבי ויצמן וצבייה גרדשטיין פפקין קבעו שהוא היה מעורב לכל הפחות בהסדרת הנסיבות שקדמו לעריכת הצוואה, ושהתוצאה המתחייבת על פי חוק היא ביטולה.
האם הלכה לעולמה לפני כשש שנים. היא הייתה אלמנה ואם לתשעה שאחד מהם מת לפניה. ב-1986 היא ערכה צוואה שבה הורישה את רכושה לארבעה מילדיה. היא הבהירה כי הסיבה לכך נעוצה באכזבתה מחמשת האחרים, שלאחר פטירת בעלה המנוח תבעו אותה - והפסידו בתביעה. ב-2013 היא ערכה צוואה כמעט זהה לטובת אותם ילדים, בשינוי קל של דרך חלוקת הרכוש ביניהם.
לעומת זאת, ב-2017 היא חתמה על צוואה שלישית שבמסגרתה הורישה את כל רכושה לאחד מחמשת הילדים שנושלו בצוואות הקודמות, למעט 1,000 שקל לכל אחד מילדיה שנותרו בחיים ומנכדיה מהבן שנפטר.
בנובמבר 2022 קיבל בית המשפט למשפחה בראשון לציון התנגדות שהגישו כמה מהאחים, ביטל את הצוואה השלישית ונתן תוקף לצוואה השנייה מ-2013. השופטת קבעה שהצוואה האחרונה נערכה מתוך מעורבות והשפעה בלתי הוגנת של הבן הזוכה, שהפגין עודף מוטיבציה לקדם את עריכתה.
בין היתר צוין בפסק הדין שכחודש לפני החתימה על המסמך לקח הבן את האם לביצוע בדיקה רפואית וקבלת חוות דעת מפסיכיאטר לצורך עריכת הצוואה. נמצא שהבן נכח בבדיקה, ושבאופן תמוה אותו רופא שבדק את האם שימש גם עד לצוואה, כשהעד הנוסף היה מעסיקו לשעבר של הבן.
הבן, שטען כי האם ערכה את הצוואה בהבנה מלאה ומרצונה החופשי ללא השפעה חיצונית, הגיש ערעור שבו הפנה את בית המשפט המחוזי למספר טעויות עובדתיות שנפלו בפסק הדין.
עו"ד אתי סדיסקובי גוב רזואולם, שופטי המחוזי לא ראו לנכון להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו בבית המשפט למשפחה, וציינו כי ממצאים אלה תומכים במסקנה שאליה הגיעה השופטת. הם הסבירו שחוק הירושה קובע חד-משמעית כי צוואה המזכה את מי שלקח חלק בעריכתה – בטלה. זאת, אפילו אם לא הייתה השפעה כלשהי על המצווה.
ומה נחשב "נטילת חלק בעריכת הצוואה"? השופטים ציינו כי בפסיקה נקבע שלא מדובר רק על מקרי קיצון שבהם אחר כתב או הכתיב בעצמו את התוכן, וייתכן שלקיחת החלק בעריכת הצוואה תהיה מינורית יותר וקשורה בהסדרת נסיבות שונות הקודמות לעריכתה. הם הוסיפו כי בית המשפט נדרש לבחון את כלל האינדיקציות והנסיבות, כשייתכנו מקרים שבהם הצטברות הנתונים היא זו שתביא לפסילת הצוואה, גם אם כל אחד מהנתונים כשלעצמו אינו מספיק כדי לשלול אותה.
במקרה זה הגיעו השופטים למסקנה שישנה הצטברות כזו של נסיבות: הבדיקה הרפואית שאירגן הבן ושנכח לפחות בחלק מהמפגש של המנוחה והרופא, העובדה שאותו רופא היה עד לצוואה, הקשר הלא ברור שבין הבן לבין העדים לצוואה, אי-הבאת עורך הדין שעשה כביכול את הצוואה וזהותו לא ידועה לעדות בבית המשפט, ועוד.
"כלל התמיהות הרבות שוזר מארג של חוטים רבים הרוקמים מצג ברור של נטילת חלק בייזומה ועריכתה של הצוואה השלישית על ידי המערער", סיכמו השופטים ודחו את הערעור. הבן המערער חויב בהוצאות המשיבים בסך 15 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המערער: עדי לנקרי
• ב"כ המשיבים: אלירן וקנין
• עו"ד אתי סדיס עוסקת בירושות וצוואות
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
