לפני כשלוש שנים, בגיל 50, החליטה ציפי המר לעזוב את תפקידה כמנכ"לית סלטי צבר של אסם-נסטלה, וכחברת הנהלה בכירה באסם-נסטלה, ולחפש את עצמה מחדש. מעט זמן לאחר העזיבה, היא שמעה על קבוצת העסקים החברתיים תשעשרה, שייסדה היזמת העסקית חברתית, חנה רדו, לקידום תעסוקה איכותית לנשים בפריפריה הגאוגרפית הרחוקה של ישראל.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
פגישה אחת עם רדו הספיקה להמר להבין שזה המקום שחיפשה, והתמנתה למנכ"לית נגב תשעשרה, מיזם כלכלי-חברתי, חלק מקבוצת תשעשרה, שהוקם ע"י המשרד לפיתוח הפריפריה הנגב והגליל ואשכול נגב מערבי, במטרה לקדם תעסוקה בנגב המערבי ובעוטף עזה.
שימשת בתפקידי ניהול בכירים בחברות קמעונאות בינלאומיות ענקיות, בהן אסם-נסטלה וקימברלי קלארק, ואז כמנכ"לית יחידות עסקיות, עם אחריות ניהולית ועסקית כוללת. מזה לעבור לניהול עסק חברתי בנגב, כשאת מתגוררת בשוהם. חלום מהעבר, משבר גיל ה-50 או סיבה אחרת?
"לאחר כשמונה שנים באסם, בתפקידים בכירים, ובעקבות שינוי ארגוני, שהצטבר ללא מעט שינויים במדיניות ובאווירה, החלטתי לסיים את תפקידי ואת חברותי כחברת הנהלה. וכן, זה גם הסתדר לי מצוין עם גיל 50, לעשות משהו משמעותי עם ציונות לטובת תושבי המדינה. כנראה, שהרבה שנים ישב לי הצורך הזה לעשות משהו עם משמעות. גם בתוך הקריירה העסקית תרמתי, אבל הצורך להעביר את התרומה לעשייה ישב עליי לאורך השנים.
"גדלתי בבית של עסקים, עם יכולות כלכליות. כבר כשהייתי בת 18 הבנתי שאני הולכת לעולם העסקי. אז אמרתי לעצמי שלפחות בצבא אעשה משהו עם משמעות, ושירתתי כמ"כית של נערי רפול (מיזם של הרמטכ"ל רפאל איתן ז"ל, שהחל בשנת 1973, וכלל גיוס ושילוב של חיילים מאוכלוסיות חלשות בצה"ל במסגרת תוכנית מיוחדת. י.ו). לאחר הצבא התחלתי ללמוד הנדסת חשמל ועברתי לעולם העסקי, אבל כנראה שהנושא של העצמת אנשים המשיך לבעור. באיזשהו שלב תפסתי את עצמי, אמרתי שזהו, עשיתי מספיק לביתי ולילדיי ולמשפחתי ועכשיו אני צריכה לעשות לנשמה".
אני מניחה שבין השאר גם יכולת להרשות את זה לעצמך.
"נכון, ועם זאת, זה עניין של החלטה. כמובן שצריך להתפרנס, אבל כל אחד מחליט מה הוא צריך בשביל לחיות, וגם זה עניין של החלטה. אין לזה גבול אף פעם. כשהגעתי למסקנה שמה שיש לי בהחלט מספק, והיות והילדים שלי מספיק בעלי יכולות כדי להתמודד, החלטתי לערוך את השינוי בחיי, הבנתי שאני חייבת לחזור לאיפה שהייתי בתחילת חיי הבוגרים, בגיל 18. עזבתי כשאני לא יודעת מה אני מחפשת, רק ידעתי שאני רוצה למצוא משהו חברתי, שיחבר לרצון הזה את היכולות והניסיון המקצועי שצברתי עם השנים. ואז אחת ממכירותיי חיברה ביני לבין חנה. נפגשנו בבית קפה לשיחת היכרות שנמשכה שעה, בסופה היא אמרה שהיא נוסעת מחר למצפה רמון, ושאלה אם אני מעוניינת לבוא איתה. השבתי שאני באה, למחרת נסענו, ומשם הכל היסטוריה. בחרתי לעזוב את המקום הנוח ולעבור למקום שהרבה פחות מתגמל כלכלית, אך התגמול לנשמה בשמיים. אני נוסעת כל יום משוהם לאופקים או לשדרות, שם נמצאים שני האתרים שאני מנהלת, וחוזרת בהרגשת סיפוק".
"בפריפריה יש אנשי מקצוע מעולים, הגיע הזמן לשנות את התפיסה"
המר נולדה וגדלה בתל אביב למשפחה של תעשיינים, דור עשירי בארץ, משפחה ממייסדי צפת ויסוד המעלה. "ההשראה שלי הגיעה מסבתי, שעבדה בשדות ולאחר מכן בניהול קפה 'תכלת' בתל אביב. בבית ילדותי דיברו עסקים משני הצדדים: עסק לעץ לבוד מצד אחד, משרד נסיעות מצד שני, שניהם כבר לא קיימים, אבל בטוח זה השפיע עלי ברמה של לחשוב עסקים.
"בנוסף, למרות שגדלתי בבית מבוסס, כבר בגיל התיכון עבדתי ופרנסתי את עצמי. לצד זה תמיד היה חסד בבית. גדלתי בבית ציוני-דתי, וגם היום אני מקפידה על אורח החיים הזה. זה השיעור שגדלתי לתוכו, מי שאני זה בזכותם".
5 צפייה בגלריה
"נולדתי למשפחה של תעשיינים. בטוח שזה השפיע עלי ברמה של 'לחשוב עסקים'". המר ומשפחתה בצעירותה
(צילום: אלבום פרטי)
היא נשואה ליאיר, נציג חברת השקעות סינגפורית בישראל ואירופה, ועל ילדיה היא מעידה שהם אידיאליסטים ורודפי צדק. "ילדיי הם בעלי מצפון, אפילו יותר ממני", היא מחייכת. "בני הבכור למד כלכלה, הוא סוג של גאון כזה, והוא שינה את ייעודו ובחר להיות מורה לתנ"ך, היסטוריה וספרות, בתיכון במבשרת ציון. ההוראה והחינוך בוערים בעצמותיו. ילד נוסף שלי למד כלכלה, החליט לעזוב את המקצוע הזה ובחר להיות גנן בגן ילדים, הצעיר רק השתחרר וייסע לטיול אחרי צבא, ואז יחליט, אבל גם בו יצוקים הערכים האלו, ובתי בעולם העסקי. כל אחד היה יכול להיות כל מה שהוא רק רוצה, בחר במה שעושה לו את זה, וקיבל ממני את ברכת הדרך".
המר, יש להודות, היא סרבנית ראיונות עקשנית. "אהבתי להיות מאחורי הקלעים ולא בפרונט", היא אומרת, "אבל אני רוצה שיבינו את חשיבות הפעילות של קבוצת תשעשרה, ואת המספרים שמאחורי הפעילות שלנו. התחלנו ב-2020 עם שתי עובדות ושני עובדים, ותראי איפה זה נמצא עכשיו. היום אנחנו עם היקף מחזורים של 12 מיליון שקל לשנה, כשמאז תחילת הפעילות הבאנו כ-30 מיליון שקל לפריפריה, לעובדות של הקבוצה".
היא מדגישה, כי "דווקא בשנת הקורונה התאפשרה הצמיחה המטורפת שלנו. יש כיום מעל ל-300 עובדות, כשהכסף מגיע מהמרכז אליהן ולמשפחות שלהן. כן, יש גם גברים", היא משיבה לשאלה מתבקשת, "אבל בהיקף של כ-5% מהעובדים. הרוב המוחלט של העובדים הוא נשים, שעובדות במרכזים שלנו בצפת, מצפה רמון, ירוחם, אופקים ושדרות, לכל אחד מהמקומות יש את המיקוד שלו. השירותים שלנו, בהם ניהול משרד, הנהלת חשבונות, אדמיניסטרציה, שירות לקוחות, עוזרות אישיות, גביה, עיצוב גרפי ועוד, ניתנים ללקוחות ע"י העובדות, שעושות את כל העבודה אונליין, ממשרדינו שבפריפריה". ברשימת הלקוחות, אגב, נמצאות עשרות רבות של חברות, כולן ממרכז הארץ, בהן נטורל אינטליג'נס, דלויט, פרטנר, אסם, מקאן, אלעד מערכות, ועוד.
5 צפייה בגלריה
"אהבתי להיות מאחורי הקלעים, אבל אני רוצה שיבינו את חשיבות הפעילות שלנו ואת המספרים מאחוריה". הנהלת קבוצת תשעשרה
(צילום דוברות קבוצת תשעשרה)
עד כמה נגב תשעשרה מסוגלת לקרב את הפריפריה למרכז, כשהכוונה היא כמובן לא רק גאוגרפית?
"אני לא מנסה לחשוב על כך או לעשות את זה", היא נחרצת. "גם העובדות לא רוצות בכך. הן רוצות לגור ולחיות פה, ולחנך את הילדים שלהם פה. כן, אולי קצת קשה להבין את זה, אבל זה העניין. יש פה אפילו כמה עובדות ועובדים ש'חתכו' לשנה שנתיים למרכז, וחזרו. הן עובדות פה, אוהבות את המקום, רוצות לגור ולהישאר פה".
עד כמה הכישורים של העובדות והעובדים פה מתאימים לדרישות החברות, מקבלות השירותים?
"אני מוצאת את השאלה מעליבה".
אבל לגיטימית. אני מניחה שיש לא מעט ששואלים אותך שאלה כזו או דומה לה, כשלא מכירים את המקום ואת האנשים.
"יש משהו במיתוג של מקום, שקשה לשנות אותו", היא משיבה. "מכאן שהאתגר שלנו הוא לשנות את המיתוג הזה למול הלקוחות. נכון, יש לעיתים ששואלים אותנו: 'בשדרות יש אנשים שיודעים אנגלית?' 'בשדרות יש אנליסטים מעולים?' אז כן, יש בשדרות ובפריפריה בכלל אנשי מקצוע מעולים, וכשאנחנו חושפים אותם, השואלים נותרים המומים. לזאת הכוונה במיתוג ותפיסה. אני מקווה שנצליח לשנות זאת עם הזמן.
"אגב, לאסם וקימברלי קלארק יש מפעלים בפריפריה. סלטי צבר, שהייתי המנכ"לית שלהם, נמצאים בקרית גת. כבר אז הבנתי את ההבדל בין מה שחושבים לבין מה שקורה בשטח, כשנחשפתי לאנשים המעולים שנמצאים שם. אי אפשר להתעלם כמובן מתפיסות שגויות ומיתוג מאתגר, אבל לשמחתי, הכוח שעובד איתנו מצליח לשנות את התפיסות השגויות. עובדה, רוב הלקוחות החדשים שלנו מגיעים היום מפה לאוזן, כי השירות המעולה מוכיח את עצמו".
תחתייך עובדים עשרות עובדות ועובדים שמתגוררים בנגב המערבי. לפני כחודשיים הייתה מתקפת טילים על שדרות ועוטף עזה, כחלק ממבצע "עלות השחר", לפני כן היה מבצע "שומר החומות" במאי 2021, רק שתי דוגמאות משיגרה לא פשוטה, שהיא מנת חלקם של היישובים באזור הזה.
"נכון. אם תשאלי את רוב אנשי המרכז על כך, הם ישאלו: מה היה? ב'שומר החומות' היינו רק באופקים, במבצע הנוכחי כבר היינו גם בשדרות. העובדות והעובדים פה הם עם חוסן אדיר, היכולת שלהם לעבור בשנייה ממצב רגיל למצב מלחמה ולהמשיך לתת שירות ולעבוד, הדהים אותי בכל פעם מחדש. כל העובדות והעובדים הגיעו לעבודה במשך כל הימים האלו, למעט יום אחד שהיה ממש יום מלחמה, וביקשתי שלא יגיעו. הם לא עזבו את הלקוחות, שלא הרגישו את מה שאנחנו הרגשנו. גם אני, חוץ מ ט' באב, שמראש לא תכננתי להגיע, כי זה יום צום ואני שומרת, הגעתי כל יום.
"תראי", היא מדגישה, "בשנתיים שאני נמצאת פה חווינו סגרים שכנראה יש הרבה בישראל ששכחו. גם לאורך הקריירה הקודמת שלי נתקלתי בקשיים שונים, כשאתה מנהל בכיר במשך כ"כ הרבה שנים, אתה עובר בתי ספר טובים לניהול משברים, אם כי פחות אישיים. במקרה הזה, בתפקידי הנוכחי, הכל פה יותר אנושי ואישי. אני כל הזמן חושבת איך מסייעים לכל עובדת, כשנכנסים למצבים כאלו. אולי להביא לה את המחשב כדי שתעבוד מהבית, ועוד מלא דוגמאות של בעיות ופתרונות אחרים. הגמישות שלנו במצבים כאלו מאפשרת לעובדות ולעובדים להמשיך לעבוד ולצמוח, למרות הסגרים שהיו ובטח עוד יהיו, כי כולנו יודעות איפה אנחנו חיות".
איפה את רואה את עצמך ואת נגב תשעשרה חמש שנים מהיום?
"אם לפני שנה היית אומרת לי שתהיה לנו מחלקת דאטאנליסט, הייתי צוחקת. עכשיו ברור לי שכל מקום וכל שירות שיוגדר לפי המודל שלנו, של עובדות מקומיות בעבודה מרחוק - אנחנו נהיה שם. כבר היום יש לנו במחשב מאות קורות חיים של תושבות הפריפריה שמחפשות לעבוד בעבודה איכותית, שמתאימה ליכולות ולכישורים שלהן, ונמצאת קרוב לבית. אני רוצה למצוא לכולן עבודה. לכן עליי למצוא עוד לקוחות שיקנו את השירותים שלנו, גם באזור המרכז, ובעתיד, אני מקווה, גם בחו"ל. נמשיך להעניק לעובדות ולעובדים תחושת שייכות והעצמה ואינדיבידואל, ולקיים את הגמישות שבין בית ועבודה. אם את מתכוונת לשאול כמה זמן אני עוד ארצה להמשיך בעבודה הזו, כבר אשיב לך שמימוש החזון הציוני של תעסוקה איכותית בנגב זה הייעוד שלי. לפחות לעשור הקרוב".
