בית משפט השלום בנצרת דחה לאחרונה תביעה שהגישה תושבת מושב מירון נגד מי שהיה יו"ר האגודה השיתופית בתקופה שבה בנתה את ביתה. היא טענה שהוא אחראי להחלטה שלא לחבר את המגרש שלה למים, מה שעיכב את הבנייה וגרם לה נזקים, אבל השופט יוסף סוהיל קבע שלא הוכח קשר בין התנהלותו לבין העיכוב.
האגודה השיתופית מירון יזמה פרויקט הרחבה במושב בהיקף של שמונה מגרשים לבנייה, בהם זה שנרכש על ידי התובעת. ב-2009 הוקצה לה מגרש על ידי מינהל מקרקעי ישראל. היא שילמה 15 אלף שקל בגין הוצאות פיתוח וכ-32 אלף שקל ששולמו ישירות לאגודה בגין חובות. ב-2013 היא קיבלה היתר בנייה להקמת יחידות אירוח ומגורים וב-2016 היא קיבלה אישור אכלוס וטופס 4 הכולל אישור לאספקת שירותי חשמל, מים וטלפון.
בתביעה שהגישה באמצעות עו"ד אודי יהודה ירין נגד האגודה השיתופית ונגד מי ששימש כיושב ראש האגודה עד 2018, היא טענה ששילמה את כל חובותיה כלפי האגודה ועמדה בכל התנאים הנדרשים. חרף זאת, האגודה ויושב הראש סירבו לחבר את המגרש שלה לתשתית המים בשל דרישה בלתי מוצדקת לדמי פיתוח נוספים. היא הדגישה שנאלצה לבנות את ביתה מבלי שתחובר לתשתית המים, דבר שגרם לה להוצאות מרובות, עוגמת נפש והפסדים. לדבריה, בשל ההתנהלות עוכב סיום הבנייה ב-18 חודשים.
תוך כדי ההליך נחתם הסכם פשרה שלפיו האגודה תפצה אותה ב-65 אלף שקל. התביעה המשיכה להתנהל מול יו"ר האגודה, בסכום של 286 אלף שקל. באמצעות עו"ד אלון גולדברג הוא הסביר שהתובעת לא עמדה בהתחייבויותיה ולא שילמה את דמי הפיתוח המוטלים עליה וזה היה הגורם לעיכוב בחיבור המגרש שלה לקו המים.
הוא הוסיף כי התובעת ותושבים נוספים החלו לבנות את ביתם שנים אחרי שחתמו על הסכם פיתוח. בתקופת הביניים הזו משרד הבינוי והשיכון שינה את גובה השתתפותו בעלויות הפיתוח. האגודה, שנדרשה לשלם בפועל על הפיתוח ביישוב, קיבלה החלטה להעלאת דמי הפיתוח שיש לגבות מהמתיישבים שטרם סיימו את בנייתם, ובכללם התובעת. באופן בלתי חוקי היא סירבה לשלם את דמי הפיתוח ובנסיבות אלה האגודה הייתה מנועה מלחבר את המגרש שלה לתשתיות המים.
ואכן, השופט יוסף סוהיל דחה את התביעה. הוא ציין שגם אם יניח שהוכחה התרשלות, דין התביעה להידחות מאחר שלא הוכח קשר סיבתי בין התנהגותו היו"ר לבין העיכוב. הוא הבהיר שהתובעת לא הוכיחה, למשל באמצעות עדויות קבלנים ופועלים בשטח, שהגורם לעיכוב בסיום הבנייה היה העדר מים זורמים.
זאת ועוד, מומחה מטעם בית המשפט קבע שלא ניתן היה לבצע את עבודות הבנייה ללא אספקת מים רציפה. בנסיבות אלה ניתן להסיק שהתובעת מצאה לה פתרון חלופי לאספקת המים לאתר, מבלי שהדבר יפגע במהלך ובטיב העבודות. השופט ציין שמסקנה זו קיבלה חיזוק בעדותו של מי שביצע את היציקות בפרויקט, שהעיד כי האתר היה מחובר למים זורמים מהשכנים.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד אודי יהודה ירין ואח'
• ב"כ הנתבע: עו"ד אלון גולדברג
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
