בית המשפט המחוזי בחיפה ביטל לאחרונה הסכם מתנה שבמסגרתו העניקה קשישה את דירתה בתל אביב לעמותת "יד שרה" ללא תמורה. השופטת רחל ברקאי התרשמה שהאישה חשבה שהיא חותמת על צוואה, שאותה תוכל לבטל, ושגילה המופלג, חוות דעת רפואית בעניינה והעובדה שלא הייתה מיוצגת - מלמדים שלא היה לה רצון אמיתי לתת את הבית במתנה.
התובעת (כיום בת 92), ערירית ללא ילדים, חתמה ב-2019 על הסכם עם עמותת "יד שרה" שבו העניקה במתנה את דירתה בכפוף לכך שתוכל להמשיך להתגורר בדירה עד סוף ימיה.
בסמוך לאחר החתימה, לבקשת עורך דין מטעם "יד שרה", נבדקה התובעת על ידי מומחה בגריאטריה שקבע בין היתר שיש לה ירידה בזיכרון לטווח הקצר אך השיפוט שלה תקין והיא מסוגלת לטפל בענייניה. לאחר שהתקבלה חוות הדעת הרפואית, נרשמה הדירה בטאבו על שם העמותה.
בשנת 2020 נודע לאחותה של התובעת על העסקה, כשמצאה בביתה דף עליו רשמה התובעת שהיא מבטלת את הצוואה בה העניקה את דירתה ליד שרה. בהמשך אותה השנה ערכה התובעת צוואה בה ציוותה את הדירה לשתיים מאחיותיה.
כאשר התברר לתובעת ולאחותה שמשמעות ההסכם היא שלא ניתן לבטל את המתנה, הגישה הקשישה את התביעה לביטול ההסכם נגד העמותה ונציג מטעמה. לטענתה, עורכי הדין של יד שרה הגיעו לדירתה ואמרו לה שבאו להסדיר את רצונה להעניק להם את הדירה. לדבריה, הם לחצו עליה לחתום על ההסכם ולא הסבירו לה את משמעותו ואת העובדה שלא תוכל לחזור בה. לטענתה, היא לא התכוונה להעניק את הדירה במתנה וחתמה כי סברה שתוכל לבטל את ההסכם.
מטעם יד שרה נטען שהתובעת היא שיזמה את הסכם המתנה כאשר הביעה את רצונה לתת את דירתה. עוד נטען כי תוכן ההסכם הוסבר לה והיא חתמה עליו מרצונה החופשי.
עו"ד אביטל רבינוביץצילום: רונן עמרניאבל השופטת ברקאי הורתה על ביטול ההסכם. היא אמנם קיבלה את גרסת יד שרה שלפיה הקשישה היא זו שפנתה לעמותה והביעה את רצונה לתרום את דירתה, שההגעה לביתה נעשתה בתיאום איתה, ושעורך הדין של הנתבעים הסביר לה על מה היא חותמת והתרשם שזה רצונה.
עם זאת, השופטת השתכנעה שהתובעת סברה שההסכם שעליו היא חותמת דומה במהותו לצוואה, באופן כזה שהיא תוכל לבטלו ככל שתחפוץ. העובדה שערכה מסמך המבטל את המתנה וכתבה צוואה בה ציוותה את הדירה לאחיותיה, מחזקת את מסקנה זו.
בנוסף צוין בפסק הדין כי חוות הדעת הרפואית שעליה נסמכו הנתבעים אמנם קבעה שהיא לא זקוקה לאפוטרופוס, אך גם העלתה שיש ירידה בזיכרון לטווח קצר וזה היה צריך להדליק אצל הנתבעים "נורה אדומה".
השופטת הוסיפה שגם גילה המבוגר של התובעת והעובדה שהיא לא הייתה מיוצגת בעסקה כה משמעותית מחזקים את המסקנה שלא הייתה לה הבנה מלאה בנוגע למשמעות ההסכם. עם זאת היא התרשמה שהנתבעים לא פעלו מתוך כוונת זדון. הם חויבו בהוצאות ושכר טרחת בסך 10,000 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד אילנית בן עזרא
• ב"כ הנתבעים: עו"ד אהרן אגסי
• עו"ד אביטל רבינוביץ עוסקת בדיני חוזים
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
