התמונות שזורמות מחלקים נרחבים של טורקיה וסוריה בלתי נתפסות, ומעידות על הרס בקנה מידה קטסטרופלי. לרעש אדמה אין העדפה אתנית, חברתית או כלכלית, ובאותה המידה שהמוקד הפעם היה מאות קילומטרים מצפון לישראל, כך המוקד הבא עלול להיות קרוב הרבה יותר. ומה עושים בישראל? מדברים על זה יום-יומיים, שבוע-שבועיים, מצקצקים בלשון, וממשיכים לדבר הבא.
על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), בישראל יש כיום כ-1.6 מיליון דירות לא ממוגנות, שבהן מתגוררים כ-5.5 מיליון תושבים, נכון ליוני 2022. מנתוני התאחדות הקבלנים בוני הארץ עולה כי יותר ממחצית הדירות בישראל הן ללא ממ"ד, והערים ירושלים, תל אביב וחיפה מובילות במספר הדירות הלא ממוגנות בשטחן.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו והאזינו לתוכנית כסף חדש ב-ynet radio
מדוח מבקר המדינה שפורסם ביולי 2022 עולה כי כמעט 5,000 מבנים ברחבי הארץ הוגדרו מסוכנים ועלולים לקרוס על יושביהן, בהם כ-610 אלף יחידות דיור שככל הנראה אינן עומדות בתקן של רעידת אדמה. עוד קבע המבקר כי למשרדי הממשלה אין תמונת מצב עדכנית ואין מושג איפה יכול לקרוס הבניין הבא, בזמן שהרשויות המקומיות טוענות שאין להן משאבים להתמודד עם האתגר.
בשנת 1975 נכנס לתוקף תקן 413 לעמידות מבנים ברעידות אדמה. תקן זה קובע הוראות קונסטרוקטיביות, שלפיהן יש לבנות כל בניין בישראל - כך שהבניין יוכל לעמוד בפני רעידות אדמה. מאז כניסת תקן 413 לתוקף הוא עודכן מספר פעמים, בשנים 1995, 1998 ובשנת 2009.
920 מבנים מסוכנים בת"א, 500 בראשל"צ
מבנה מגורים מתוכנן לעמוד על תילו לתקופה של 50 שנה, אולם בישראל קיימים עשרות אלפי בניינים שעלולים להתמוטט משום שנבנו לפני שנים רבות יותר. רמת העמידות של המבנים בפני רעידות אדמה היא בהתאם לתקן לפיו הם נבנו, וכל בניין שהוצא לו היתר בנייה לפני ינואר 1980, בסבירות גבוהה מאוד אינו עמיד בתקן לרעידות אדמה.
מבנה מסוכן מוגדר כך על ידי מהנדסי היחידה למבנים מסוכנים ברשויות המקומיות, שבודקים מבנים שיש חשד לגבי יציבותם וקובעים את רמת המסוכנות שלהם לדיירים או לנכסים סמוכים. בדרך כלל למבנה מסוכן מוציא מהנדס בניין צו 3 בגין גילוי של סדקים משמעותיים בשלד המבנה או ביסודות המבנה בעומק של לפחות 3 ס"מ, וכן חשיפת מוטות הברזל שבעמודי המבנה.
ישנם מבנים שמקבלים צו 4. הכוונה למבנים שלא חייבים להרוס אותם, אך הם מהווים סכנה לדיירים ולסביבה עקב אריחי חיפוי שנופלים, מרפסות רופפות, סדקים ושברים בקירות המבנה ועוד. מרגע קבלת צו 4 מבנה מסוכן, האחריות לבטיחות הדיירים בנפש וברכוש מוטלת עליהם.
סקירה שערכה חברת מדלן מיפתה את מספר הבניינים המסוכנים בשש ערים מרכזיות בישראל, שמנגישות את הנתונים לתושבים. מהנתונים עולה כי בתל אביב יש 920 מבנים מסוכנים, בראשון לציון יש 500 מבנים מסוכנים, ברמת גן 161 מבנים מסוכנים, באשדוד 152 מבנים מסוכנים, בבאר שבע 117 מבנים מסוכנים, בבת ים 70 מבנים מסוכנים ובקריית גת 34 מבנים מסוכנים.
במדלן מסבירים כי רשויות מקומיות רבות לא מנגישות את המידע לציבור, ובכל מקרה לא כל המבנים שמסווגים כמסוכנים נמצאים בסכנת קריסה מיידית, אולם דווקא בשכונות חדשות שנמצאות בבנייה פעילה הסכנה גבוהה. לדברי טל קופל, מנכ"ל מדלן, "רוב העיריות בישראל לא מנגישות כיום לציבור את רשימת המבנים המסוכנים בתחומן, ומאחר שרבים מהם מאוכלסים, בהחלט עלול להיווצר מצב שבו אדם יקנה דירה ויגלה רק לאחר מכן שהיא נמצאת במבנה מסוכן".
השקעה של מיליארדי שקלים
מניעה מוקדמת של הרס, כפי שנשקף בתמונות המתקבלות מעבר לים בימים האחרונים, היא עניין של מיליארדי שקלים. אבל טיפול בהרס אחרי שהוא קרה - יעלה למדינת ישראל עשרות מיליארדים, בלי לדבר על נזקים נוספים שלא נמדדים בכסף. המציאות מראה שהיום, גם מאות מיליונים שיכולים לעשות הרבה כדי לחזק מבנים במקומות מסוכנים, לא מצליחים למצוא את דרכם מקופת האוצר לשטח.
אז כיצד מתמודדים עם המצב? במשרד הבינוי והשיכון גיבשו בשנה החולפת תוכנית משמעותית לטיפול בערים הממוקמות באזורי סיכון לרעידות אדמה. מדובר בעבודה מקיפה, עליה חתומים המנכ"ל היוצא של המשרד יחד עם ראש הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית. אבל צריך תקציב, ובינתיים הוא לא מגיע. האסון בטורקיה ובסוריה חייב להוביל לשינוי הגישה. שר הבינוי והשיכון הנוכחי לא צריך לכנס פגישה כדי לסקור את תוכניות החירום במקרה של רעידת אדמה – הוא צריך לכנס פגישה דחופה כדי להוציא לפועל תוכנית חיזוק משמעותית ולדרוש תקציב משמעותי.
"הבניינים נבנו בשנות ה-70, יש סדקים": הישראלים שחוששים מרעידת אדמה
(צילום: חגי דקל)
גם התפיסה שמדינת ישראל מחזיקה בה כבר עשרות שנים בינתיים לא מוכיחה עצמה: הפרטת חיזוק המבנים והסרת האחריות של המדינה לתהליך. תמ"א 38 ופינוי בינוי הם פרויקטים מצוינים להתחדשות עירונית, אבל לא לחיזוק אינטנסיבי של מבנים ישנים, ודאי שלא בפריפריה שמתאפיינת בחוסר כדאיות כלכלית ליזמים. אי אפשר להמשיך ולהמתין שוועדי בתים יריבו עם יזמים על מקום חניה ועוד 2 מ"ר לדירה, ולחכות עד שחסמים יוסרו והיתרי בנייה יתקבלו שנים ארוכות מאז הבקשה להיתר.
אחת הביקורות המרכזיות על תוכניות החיזוק היא שהן הפכו לתוכניות שדרוג לדיירים ורווח נאה לקבלנים, היזמים ואנשי המקצוע שעוסקים בתחום. לכן נראה שמה שנדרש בשטח זו תוכנית מקיפה במימון מדינה, במהירות האפשרית, ואולי במקרה הצורך גם בלי תוספות של דירות ליזם ובלי תוספת ושדרוגים לבעלי הדירות או הסכמה מלאה לביצוע התהליך. זו גישה קיצונית, אבל אם נמשיך עם הסחבת - התוצאה הסופית עלולה להיות קיצונית וקשה פי כמה.
