בית הדין לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה באופן חלקי תביעה שהגיש מנהל לשעבר בבית הספר למאמנים של ב"ווינגייט" נגד המכון: השופטת אופירה דגן-טוכמכר קיבלה את עמדתו שלפיה שינוי מתכונת דיווח השעות מהווה הרעה בתנאי העבודה שלו, ולכן הוא יפוצה בכ-100 אלף שקל עבור פיצויי פיטורים ועוגמת נפש.
המנהל, בעל תואר דוקטור וחבר סגל באוניברסיטת תל אביב, עבד בווינגייט במשך כ-12 שנים כראש תחום הידרותרפיה וספורטתרפיה. על רקע עבודתו הנוספת כמרצה, מתכונת עבודתו במכון לאורך השנים הייתה היברידית, וכללה אף עבודה מהבית.
לנוכח מאפייני ההעסקה הייחודיים הוא העביר מדי חודש דיווח שעות למראית עין, בידיעת הממונים עליו ובהסכמתם. ואולם, בשלב מסוים גורמים במכון גילו דיווחים שחשדו כפיקטיביים וזימנו אותו לבירור. לאחר דין ודברים קבעה הנהלת המכון שישולם לו שכר רק בהתאם לזמן שהותו שם בפועל. כתוצאה מכך שכרו קוצץ ביותר מחצי.
בתגובה יצא המנהל לחופשה ואז התפטר. בתביעה שהגיש באפריל 2019 הוא טען שהשינוי הדרמטי בתנאי עבודתו עולה כדי פיטורים ומצדיק לפסוק לטובתו פיצויים. מנגד טען מכון וינגייט שלא ייתכן כי דרישה לדווח על שעות עבודה אמיתיות תיחשב כהרעה מוחשית בתנאי העבודה.
עו"ד ורד שדות | צילום: אלדד רפאליאבל השופטת דגן-טוכמכר קבעה כי יש לראות בהתפטרות על רקע הפגיעה במתכונת ההעסקה הגמישה כפיטורים. היא הבהירה שיש אמנם קושי בהתנהלות המנהל והממונה עליו שמסרו לאורך השנים דיווחי נוכחות שאינם תואמים לשעות העבודה בפועל, אך "עם זאת, בשים לב למאפיינים הייחודים למשרה, אשר איננה מחייבת נוכחות מלאה במכון, כאשר במשך שנים רבות התובע ביצע חלק ניכר מעבודתו בביתו, הדרישה שיתייצב במכון חמישה ימים בשבוע בין השעות 08:00 עד 16:00 על מנת לקבל את אותו שכר, עולה כדי 'הרעת תנאים' אשר מקנה לתובע את הזכות לפיצויי פיטורים".
נקבע כי ישולמו למנהל פיצויי פיטורים בסך 62,615 שקל. השופטת מתחה ביקורת כנגד מנהלת משאבי האנוש בתקופה הרלוונטית, שצורפה אף היא להליך כנתבעת. נקבע כי המנהלת לא שיקפה מספיק כלפי הגורמים האמונים על שכרו של התובע את העובדה שהוא לא באמת נדרש להימצא פיזית במכון לשם ביצוע עבודתו, וכי מתכונת העבודה הגמישה מקובלת על מנהליו.
השופטת האשימה אותה בחוסר ניסיון בכל הנוגע לניהול משאבי אנוש בגופים ציבוריים, וכמי שגרמה במו ידיה לנזקים הן לתובע והן למכון, שאיבד עובד אהוד ומוערך. לנוכח ההתנהלות המרושלת קבעה השופטת כי על המכון לפצות את התובע ב-30 אלף שקל נוספים עבור עוגמת הנפש שחווה. כמו כן חויב המכון לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 10,000 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובע: עו"ד פ. מירוז, עו"ד מ. ואקנין גולד
• ב"כ המכון: עו"ד א. דויטש, עו"ד י. ימפלסקי
• ב"כ מנהלת משא"ן: עו"ד ע. פיק, עו"ד י. טרופ
• עו"ד ורד שדות עוסקת בדיני עבודה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
