בית המשפט למשפחה בראשל"צ דחה לאחרונה גבר שתבע שזוגתו לשעבר תצהיר שהדירה הרשומה על שם שניהם שייכת ברובה לו, מאחר שהאישה הפרה התחייבותה לממן חצי מהרכישה. השופטת מירה רום פלאי קבעה כי מעבר לעובדה שהטענה לא הוכחה, רישום הנכס על שם שני הצדדים הוא הוכחה חותכת לכוונת שיתוף.
הדירה נרכשה על ידי בני הזוג בנובמבר 2017 תמורת 1.9 מיליון שקל. עם רכישתה בוצע שיפוץ מקיף בעלות של כחצי מיליון שקל. בנוסף, היו הוצאות נלוות לרכישה כמו דמי תיווך ומס רכישה. העלות הכוללת הייתה כ-2.5 מיליון שקל.
הגבר סיפר כי השניים הכירו ב-2015 וניהלו רומן בזמן שהאישה הייתה נשואה לאחר. אחרי שהתגרשה הם החליטו לעבור לגור יחד בדירה משותפת. לגרסתו, מאוגוסט 2018 חיו תחת קורת גג אחת כשותפים ולא כבני זוג, כך שלא חלה חזקת השיתוף בדירה.
לדבריו, הוסכם ביניהם כי הם יישאו בחלקים שווים בעלות הרכישה והשיפוץ והדירה תירשם על שם שניהם. ואולם, לדבריו זוגתו לא עמדה בתשלום מלוא חלקה והוא נאלץ ליטול הלוואות כדי לכסות על החלק שלה. הוא הוסיף כי בפועל שילם את רוב עלות הרכישה בעוד היא שילמה 360 אלף שקל בלבד.
האישה טענה מנגד שהשניים היו ידועים בציבור והתקיימו התנאים להוכחת שיתוף. לדבריה, התובע לחץ עליה להוציא את כל כספה, כולל כסף שירשה מאביה המנוח, לצורך רכישת הדירה. לאחר הרכישה הוא עצמו דאג לרשום את הנכס על שם שניהם. לטענתה, היא נשאה בכל ההוצאות המרכזיות להחזקת הדירה, כולל עבור השיפוץ, ובסך הכל כ-900 אלף שקל מעבר לנטל הוצאות הבית השוטפות שהיה על כתפיה בלבד.
עו"ד מיה רשל ארבל צילום: מיה רשל ארבל השופטת מירה רום פלאי כתבה כי מחומר הראיות עלה שהצדדים היו בני זוג לפחות מ-2017 כשרכשו את הדירה, ושהאישה צירפה צוואה שערך התובע ביולי 2019 שבה כינה אותה במפורש "בת זוג, ידועה בציבור". באשר להעדר כוונת השיתוף נקבע כי מוטב היה לו התובע לא העלה את הטענה שכן ניכר שהצדדים חיו כבני זוג לכל דבר, חלקו שיתוף קנייני ביחס לזכויות בדירה, הסכימו לממן את הרכישה יחד ולרשום את הזכויות בחלקים שווים.
בפסק הדין הובהר שרישום בלשכת המקרקעין מהווה ראיה חותכת לתוכנו והנטל לסתירת הרישום הוא כבד מאוד והתובע לא עמד בו. כך, הוא לא הוכיח כי אי פעם הצדדים הסכימו בעל פה ששיעור זכויותיהם בדירה יהיה בהתאם לשיעור השקעותיהם בנכס.
השופטת הוסיפה שגם אם התובע היה מוכיח שמימון הדירה ושיפוצה היה ברובו המוחלט מכספו, הפסיקה קובעת שאם הנכס נרשם על שם שניים בחלקים שווים, אך הייתה השקעה בלתי שוויונית ברכישתו, הדבר מהווה מתנה שהושלמה.
היא הדגישה כי מקום שבו נכס מקרקעין, ובפרט דירת מגורים משותפת, רשום על שם שני הצדדים בחלקים שווים, אין מקום לעריכת התחשבנות באשר לאופן רכישת הנכס או מימונו. בסופו של דבר היא דחתה את התביעה וחייבה את הגבר בהוצאות בסך של 50 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובע: עו"ד גילה חכמון
• ב"כ הנתבעת: עו"ד שמואל בן אריה
• עו"ד מיה רשל ארבל עוסקת בדיני משפחה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
