בית המשפט המחוזי הכריע לאחרונה בסכסוך שהתנהל סביב נכס ברמת השרון שהיה בבעלות אב לתשעה שהלך לעולמו: השופטת צילה צפת קבעה שהזכויות בו שייכות ליורשיו של אחד מתשעת הבנים, בהתאם לייפוי כוח נוטריוני שנחתם ב-1958 והתגלה רק ב-2016.
הסב הלך לעולמו ב-1968 והותיר תשעה ילדים. בבסיס הסכסוך עמד נכס שרכש ב-1945 ורשום על שמו. ילדיו של אחד הבנים (שהלך לעולמו ב-1989) טענו כי חצי מהזכויות בנכס הועברו לאביהם. לדבריהם, במאי 1958 חתם הסב על ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר בפני נוטריון ציבורי. בסעיף 1 לייפוי הכוח התחייב המנוח להעביר לאביהם חצי מהזכויות בנכס תמורת תשלום של 850 לירות. העסקה לא הושלמה ברישום.
צו ירושה בעניינו של הסב ניתן ביוני 2001. חרף חלוף השנים, מנהל העיזבון לא רשם את זכויותיו של המנוח על שם יורשיו. הנכדים טענו כי לאחר מות אביהם יידעו את מנהל העיזבון בדבר זכויותיהם בנכס. הם הוסיפו כי רק בשנת 2016, בשנה שקדמה להגשת התביעה, נמצא ייפוי הכוח מ-1958 בגנזך המדינה.
בית המשפט למשפחה בתל אביב קיבל את בקשת הנכדים והצהיר כי חצי מהזכויות בנכס שייכות להם. בפסק הדין הובהר כי ביצוע עסקה בדרך של ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר היה פרקטיקה מקובלת באותה תקופה ואינו מהווה חריג.
יתר היורשים ערערו וביקשו לבטל את פסק הדין, בין השאר בטענה שהתביעה התיישנה וכי יש לדחותה מחמת שיהוי. אולם השופטת צילה צפת דחתה אותם והבהירה כי ייפוי הכוח נערך בפני נוטריון ציבורי ולכן הוא מהווה תעודה ציבורית כמשמעה בפקודת הראיות.
היא ציינה כי על פי עדות מומחה שהובאה בפני בית המשפט למשפחה, לפני חקיקת חוק המקרקעין בוצעו עסקאות מקרקעין באמצעות חתימה על ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר, חתימה על תצהיר שמאשר קבלת תמורה, והפקדת המסמכים בגנזך המדינה.
עו"ד עוז רדיעלדברי השופטת, על פי דיני היושר האנגליים שנקלטו במשפט המנדטורי וחלו עד לכניסתו לתוקף של חוק המקרקעין, הסכם מכר וייפוי כוח בעסקה מקנים לנהנים "זכות קניין שביושר" במקרקעין, בהנחה כי שילמו את מלוא התמורה למוכר.
במקרה זה אין מחלוקת כי ניתן ייפוי כוח בלתי חוזר המפרט את התמורה עבור הנכס שהועברה מהבן לסב. בנוסף נתן הסב הצהרה בשבועה כי קיבל את התמורה שני אלו הופקדו בידי הנוטריון הממשלתי ונמצאו בגנזך המדינה, מה שמלמד על אותנטיות המסמכים.
השופטת הסבירה כי לעובדה שמדובר בזכויות שביושר קיימת השפעה על שאלת ההתיישנות: כל עוד הנאמן אינו כופר בנאמנותו לא מתחיל מרוץ ההתיישנות. במקרה זה נקבע כי הכפירה הראשונה בעניין הזכויות בנכס הועלתה בדיון בתביעה ב-2017.
באשר לטענת השיהוי השתכנעה השופטת כי לאורך השנים הנכדים השקיעו מאמצים לא מבוטלים לעמוד על זכויותיהם, בהתחשב בכך שהיו תושבי חוץ ואינם דוברי עברית. השופטים עינת רביד ונפתלי שילה הצטרפו לפסק הדין.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המערערים: עו"ד גור טננבאום, עו"ד עופר ארמוני
• ב"כ המשיבים: עוה"ד אלעד לוי, אלון פרנס, עמית מור וליעד להנר ממשרד נשיץ ברנדס אמיר
• עו"ד עוז רדיע עוסק בירושות וצוואות
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
