כשבנו של ארנסט קנול, מהנדס פיתוח שבבים, שמע שהוא מתחיל לעבוד בחברת השבבים מארוול, הוא אמר לו, שהוא דוגמה חיה לעלילת הסרט "המתמחה", בכיכובו של רוברט דה נירו, שיצא לאקרנים ב-2015. בסרט מגלם דה נירו אדם בן 70, שמבין, שהפרישה לגמלאות לא ממש מתאימה לו, ומחליט לחזור לשוק העבודה. הוא הופך למתמחה מבוגר באתר אופנה.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
גם קנול (66), שחסרות לו ארבע שנים כדי להגיע לגיל 70, יודע, כמו כולם, שמה שקורה בסרטים, בהרבה פעמים אינו מתקיים במציאות, בוודאי כשמדובר בתחום ההייטק בישראל, בו גיל 45 נחשב כבר "מבוגר", ועובדים שחוצים את הגיל הזה, מוכשרים ומנוסים ככל שיהיו, הופכים להיות לא רלוונטיים, לאחר ששנת הלידה הופכת להיות מכשול בסביבת עבודה צעירה.
לעומת זאת, יש לציין, יש חברות, אמנם מעטות בשלב זה, שתופסות את הגיל כיתרון. בעיקר כשמדובר בעובדים שמגיעים כשהם מנוסים, עתירי ידע וחדורי מוטיבציה, לויאליים לחברה ועם יחסי אנוש טובים. ועדיין, בעולם הזה, מי שישמע את סיפורו של קנול ירים גבה, ויאמר שהוא יוצא דופן בנוף ההייטקיסטי הישראלי. ואולי זו ההוכחה, שהתעקשות ואמונה בעצמך בכל גיל, הופכת את מה שנתפס כבלתי אפשרי - לאפשרי. הראייה: את עבודתו במארוול כמהנדס פיתוח בכיר החל לפני כמה חודשים, כשהוא בן 66, לאחר שפרש מאינטל בתום 30 שנות עבודה שם. "הבן שלי אמר לי, שבישראל עוד לא מממשים את הרעיון של הסרט, ושאין מספיק חברות, שמעסיקות אנשים בגילאים אלו, וזה חבל, כי דווקא בגילאים האלו, העובדים הם מלאי ניסיון ומוטיבציה. ואני, גם אם אני לא עובד באותה מהירות של הצעירים, יש לי את הידע והניסיון והמוטיבציה, ואני תורם לחברה בה אני מועסק".
קנול, שמתגורר בטירת הכרמל, נולד ברומניה ועלה לישראל ב-1990 כשהיה בן 35. זמן קצר לאחר מכן החל לעבוד באינטל, ממנה פרש בסוף מאי 2020. "הייתי בן 65. הציעו לי תוכנית פרישה מוקדמת, וחשבתי שהיא מתאימה לי", הוא מספר. "פרשתי עם 'חבילה נחמדה', אבל מהר מאד התחלתי להשתעמם, ולחפש עבודה".
לא חששת להתחיל לחפש עבודה בגיל 66, כשמאחוריך ותק וניסיון ותפקידים בכירים באינטל?
"הייתה לי ברירה אחרת? אני לא פוחד להתמודד. אני אולי פחות זריז מצעירים, אבל בוודאות לא יודע פחות מהם. התחלתי לחשוב, איך מחפשים עבודה בעולם של קורונה. הרי מאז שהתחלתי לעבוד באינטל, במשך 30 שנה, לא כתבתי קו"ח. התיישבתי, כתבתי ופתחתי פרופיל בלינקדין וכך מצאתי עבודה".
מחסום הגיל
לאחר שהציב בלינקדין את קורות החיים, ושלח גם לחברות כוח אדם מסוימות, חזרו אליו ממארוול. "חוץ ממארוול, אף חברה לא חזרה אליי, ולא הייתי רחוק ממה שהם ביקשו, אולי רק טיפה אובר קווליפייד (כישורי יתר, י.ו.)".
האם בקורות החיים ציינת את גילך?
"בוודאי. יכול מאוד להיות שהגיל היווה מחסום, זו ההרגשה שלי. אני אדם ישר והעדפתי למנוע מעצמי מבוכות בהמשך. ידעתי שמי שיפנה אליי, ידע באיזה שלב את גילי. למה לא לכתוב את זה בקורות החיים?".
קנול, שקיבל את הצעת העבודה ממארוול, מספר כי "בחברה התנהגו אליי בצורה מופתית, וזה לא מובן מאליו. הגיל שלי לא הרתיע אותם, והם מאוד התאמצו בשביל להתאים לי את תנאי החוזה. ברגע שהחליטו לקלוט אותי למשרה שהם פתחו, והבינו באיזו דרגה הייתי באינטל, ביקשו ממני לעבוד כמה שבועות מול החברה בארה"ב, כדי לשפר את התנאים. אני מרגיש לגמרי נוח עם הגיל ועם סביבת העבודה".
בהקשר זה נציין, כי לפני כארבע שנים מונה למנכ"ל החברה בישראל גיא אזרד. בראיונות איתו הוא נוהג לומר, שדווקא הגיל המבוגר מתאים לעבודה כמנהל שבבים, ובעצם משקף את רוח החברה. מדובר באחת החברות המובילות בתעשיית השבבים בתחומי תקשורת, אחסון ומחשוב. בישראל היא פועלת בשני אתרי פיתוח – בפתח תקווה וביקנעם. החברה מעסיקה כ-600 עובדות ועובדים. לפי החברה, כ-23% מהעובדים בה הם בגילאי 50-60, מגיל 61 - כ-5%. גיל העובד המבוגר ביותר - 73.
לקנול יש מסר לאלו שחוששים להתחיל קריירה שנייה לאחר גיל 60 או לאחר הפרישה, בעיקר בעולמות הטכנולוגיה וההייטק. "חברות שלא רוצות לגייס עובדים רק בגלל הגיל, טועות ובגדול", הוא אומר. "לפעמים זה מחשש להעסיק אדם עם ניסיון עשיר. גם עובדים שרואים משרות פתוחות שמכוונות ליותר צעירים, לפעמים חוששים לפנות ולקבל תשובה שלילית. יש גם מצבים, שרואים שגם אם התגמול ראוי, אבל המשרה פחות יוקרתית ממה שעסקו בה קודם, גם אז לא ירצו לעבוד. גם הם טועים. בכל חברה צריכה להיות שכבה של עובדים מנוסים, מעל גיל 55. צריך להתייחס לאדם ספציפי ולא לסטטיסטיקה. בכל גיל אפשר לעבוד ולהתקדם".
בעוד שנה אתה יכול לפרוש על פי החוק.
"חס ושלום, לא רוצה לפרוש. בראיון העבודה אמרתי שבאתי להמשיך לעבוד כל עוד אני יכול. כל עוד אני בריא ומסוגל, אני רוצה לעבוד ולתרום, לעשות עבודה מעניינת, כדי שיהיה לי בשביל מה לקום בבוקר".
עדיין אנחנו מדברים על עבודה של 10 שעות לפחות ביום.
"ראשית, הניסיון שלי מוביל אותי לזה, שאני מסוגל לעשות מה שאני צריך בפחות שעות. מעבר לכך, העבודה המטורפת סביב השעון איננה בעיה של חברה או של ארגון, אלא של האנשים. אנשים פה רוצים לרוץ מהר, ולא מבינים שאין לאן לרוץ מהר, כי החיים ארוכים. גם אם הקידום שלך יגיע שנה יותר מאוחר, מה גם שלא כ"כ מהר תגיע להיות CEO (מנכ"ל) של חברה בינלאומית, אז למה לרוץ? אף אחד לא מכריח אנשים לעבוד שעות ארוכות כאלו. זו מחלה של אנשים, שהפכה להיות יותר חריפה בגלל הקורונה. עובדים מהבית, המחשב פתוח, ואם כבר פתוח וראית משהו, קדימה - תתחבר. לא נכון לעשות כך, צריך לדעת למצוא את האיזון".
