נשיאת בית הדין לעבודה בתל אביב, הדס יהלום, קיבלה לאחרונה תביעה של מורה נהיגה שלקה בסרטן העור והורתה לביטוח הלאומי להכיר בו כנפגע בעבודה. היא הסתמכה על חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט, שקבע כי העבודה שלו במשך שנים ארוכות תוך חשיפה לשמש תרמה להתפרצות מחלתו.
התובע (60) החל לעבוד ב-1994 בחברת פרסום - בשנתיים הראשונות כסוכן מכירות שטח ובהמשך כאיש גביית שטח באגף הכספים. עבודתו כללה הליכה רגלית לצד נסיעה ברכב תוך חשיפה מתמדת לשמש. בשלב מסוים הוא עזב את עבודתו והחל לעבוד כמורה נהיגה עצמאי, שבה הוא עוסק ב-13 השנים האחרונות.
בין לבין הוא אובחן כחולה בסרטן העור מסוג BCC. הוא הגיש תביעה לביטוח הלאומי להכיר במחלתו כפגיעה בעבודה, אך נדחה, ובאפריל 2021 הגיש את התביעה לבית הדין לעבודה. המומחה שמונה מטעם בית המשפט התבקש לבחון את הקשר בין המחלה לבין עבודותיו השונות. מסקנתו הייתה שקיימת סבירות גבוהה ביותר שהחשיפה שלו לשמש בעת העבודה גרמה להתפרצות הסרטן. הוא העריך את תרומתה של החשיפה בעבודה ב-30% ואת הגורמים הנוספים לפרוץ המחלה שאינם קשורים בעבודה (כגון גנטיקה, חשיפה בילדות וכדומה) ב-70%.
לדברי המומחה "את הפגיעה בשמש ניתן לחלק למנות קרינה זעירות שחזרו על עצמן שוב ושוב". הוא דימה את התפתחות המחלה לטיפות מים המחוררות אבן עליה הן נוטפות. התובע ביקש מבית הדין לאמץ את עמדת המומחה.
ביטוח לאומי טען מנגד שהמומחה טעה במסקנתו. לשיטתו, לפי הספרות המקצועית נדרשת חשיפה אינטנסיבית יותר לשמש בשעות העבודה כתנאי לסיווג המחלה כפגיעה בעבודה. הוא הוסיף כי המומחה לא תמך את מסקנותיו בספרות רפואית סותרת. כמו כן נטען שהוא ממחזר חוות דעת ויש להחליפו באחר.
ואולם, השופטת יהלום חשבה אחרת. היא קבעה כי הטענה שהמומחה "מעתיק" חוות דעת מתיקים אחרים לא הוכחה, ולהתרשמותה חוות דעתו מפורטת, מנומקת ומתייחסת למאמרים שונים בתחום. היא הטיחה ביקורת בביטוח הלאומי על שביקש להחליף את המומחה רק בשלב הסיכומים, וקבעה שדי באיחור הניכר בהעלאת הבקשה על מנת לדחותה על הסף.
לגוף התביעה, כתבה, המומחה הבהיר כי תנאי עבודתו של התובע מקימים קשר סיבתי בינם לבין המחלה. תנאים אלה כוללים הן חשיפה ישירה והן חשיפה דרך חלונות הרכב, כאשר "גם במהלך נהיגה יש חשיפה לשמש, אף כי מועטה".
בפסק הדין הודגש כי המומחה התייחס בחוות דעתו לגורמים נוספים שאינם קשורים לעבודה, ולמרות זאת הגיע למסקנה שאליה הגיע. חרף שאלות ההבהרה שהופנו אליו הוא נותר איתן בדעתו. לפיכך לא נותר לה אלא לקבל את התביעה ולהכיר במחלת התובע כפגיעה בעבודה. היא חייבה את הביטוח הלאומי לשלם לו הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 5,000 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובע: עו"ד נופר אהרון
• ב"כ הנתבע: עו"ד עדי וידנה
• עו"ד לירן אפרגן עוסק בנזיקין
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
