האם אפשר לכפות על אדם לצאת לפנסיה? גמלאי צה"ל שהתגרש מאשתו הגיש נגדה תביעה בטענה שיצאה לפנסיה בגיל מאוחר מדי שמנע ממנו חלק מכספי הגמלה שלה בהתאם להסכם הגירושים ביניהם. השופטת אפרת ונקרט מבית המשפט למשפחה בפתח תקווה קבעה שהסכם הגירושים אמנם מקנה לו זכאות בחלק מהפנסיה של גרושתו, אולם ההסכם שותק ביחס לגיל שבו היא אמורה לפרוש.
במוקד התביעה עמד הסכם הגירושים שעליו חתמו הצדדים ובו נקבעה זכאות הדדית של האחד בכספי הפנסיה של האחר. כך, בנוגע לפנסיה הצבאית של הבעל במשרד הביטחון נקבע שהיא תתחלק בין הצדדים שווה בשווה. לעומת זאת, ביחס לפנסיה של האישה נקבע כי "לכשתצא האישה לגמלאות ממקום עבודתה" יקבל הבעל 35% מפיצויי הפרישה ו-40% מתשלומי הפנסיה החודשית.
האישה פרשה מעבודתה בגיל המקסימלי האפשרי מבחינתה, 67. בתביעה שהוגשה לבית המשפט ביולי 2018 טען הבעל כי אם היה יודע במועד כריתת ההסכם שהיא תמשיך לעבוד כל כך הרבה, הוא לא היה מסכים לחלוקה המתוארת. לטענתו, אם היא הייתה פורשת בגיל צעיר יותר הוא היה מקבל נתח נוסף מהפנסיה החודשית שלה, ובמצב שנוצר נגרם לו נזק כלכלי כבד. לשיטתו, יש לראות את האישה כאילו פרשה לגמלאות בגיל צעיר יותר, באופן המזכה אותו ב-160 אלף שקל מהפנסיה שלה.
מנגד טענה האישה כי הבעל לא יכול לקבוע עבורה מתי לצאת לפנסיה. לדבריה, לשון הסכם הגירושים ברורה למדי ועולה ממנה כי הוא זכאי לאחוזים מהפנסיה שלה החל ממועד פרישתה, כאשר מועד זה נתון לבחירתה. היא הוסיפה שבעלה לשעבר הוא אדם משכיל, מהנדס תעשייה וניהול במקצועו, והוא היה הרוח החיה מאחורי ניסוח ההסכם כך שיש להניח שהוא קרא והבין אותו לאשורו.
עו"ד מיה רשל ארבל צילום: מיה רשל ארבל השופטת ונקרט קבעה שהצדק עם האישה. היא כתבה כי לשון ההסכם ברורה וחד משמעית וכי זכאות הבעל בכספי הפנסיה של האישה קמה "לכשתצא" לגמלאות. היא הדגישה שאין בהסכם התייחסות ספציפית למועד יציאתה של הנתבעת לפנסיה ולגילה בעת פרישתה.
בפסק הדין צוין שמאחר שההסכם לא מתייחס למועד פרישתה, לא ניתן לקרוא לתוכו הסכמה מצידה לפרוש בגיל צעיר מ-67. "התובע הינו איש משכיל ורב ניסיון", כתבה השופטת והוסיפה שהתרשמה שהוא הבין בדיוק על מה הוא חתם.
היא הוסיפה שהבעל שקט על השמרים ולא עשה דבר לצורך אכיפת ההסכם באופן שבו הוא מבקש לפרשו כעת. מהראיות עלה שהוא פנה לאישה במהלך השנים על מנת לברר עימה על אודות מועד פרישתה והיא השיבה לו שאין בכוונתה לפרוש בשנים הקרובות. למרות זאת, הוא לא עשה דבר במשך זמן רב.
השופטת קבעה שמבחינה הגיונית, אם הצדדים היו מסכימים על גיל פרישה של האישה, חזקה שהבעל היה מקדים את תביעתו ולא מחכה עד שהיא תעבור את גיל הפרישה המקסימלי. תביעתו של הבעל נדחתה והוא חויב בהוצאות בסך 15 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
• עו"ד מיה רשל ארבל עוסקת בדיני משפחה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
