בית המשפט למשפחה בבאר שבע דחה לאחרונה עתירה של מושבניק מהדרום שביקש להכיר בו כמי שיהיה זה שיקיים את המשק של הוריו, אף שחלפו יותר מ-40 שנה מאז מותם ו-30 שנה מאז אחיו עבר לגור בנחלה עם משפחתו.
הצדדים הם חמשת ילדיהם של ההורים המנוחים, שלא הותירו צוואות ולא קבעו "בן ממשיך" למשק. במהלך 1991, כעשור לאחר פטירת האם, עבר בן הזקונים (הנתבע) עם אשתו למשק, ומאז ועד היום הם מתגוררים שם ברציפות.
כ-30 שנה חלפו, ובפברואר 2020 הגיש נגדו אחד מאחיו את התביעה בטענה שמעולם לא ויתר על חלקו בירושת הוריו. לדבריו, בהיותו פנסיונר מעבודה ממשלתית יציבה ובעל אמצעים רבים, הוא המתאים ביותר להתמנות כיורש המוכן והמסוגל לקיים את המשק, תוך פיצוי יתר אחיו.
מנגד טענו האח הנתבע ורעייתו שיש לדחות את התביעה מאחר שזכות המגורים במשק נתונה להם מכוח הסכם פנים-משפחתי בעל פה. לדבריהם, בהסתמך על הסכם זה הם השקיעו כספים במשק, הסדירו את חובותיו, שיפצו את הבית וניהלו פעילות חקלאית משך שנים רבות.
ואכן, השופטת אפרם שהם-דליות קבעה שבן הזקונים זכאי להתמנות כבן "המוכן והמסוגל", הן בשל ההסכם הפנים-משפחתי והן בשל היותו המתאים ביותר לכך מבין אחיו.
היא ציינה ששוכנעה בקיומו של ההסכם בעל פה אך שמעולם לא הועלה על הכתב. מעדות האח התובע עלה שהוא מודה בקיומו של הסכם שלפיו בתמורה לתחזוק הבית והמשק תינתן לאחיו הצעיר זכות מגורים. יתרה מכך, עצם המגורים רבי השנים של המשפחה במשק מבלי שמי מאחיו יערער על כך, מהווים לכשעצמם ראיה בדבר אותו הסכם.
על רקע סעיף 8 לחוק המקרקעין, הקובע שעסקה תיעשה במסמך בכתב, הסבירה השופטת שהדרישה לכך רוככה בפסיקה לאורך השנים, ומקרה ייחודי זה מצדיק סטייה ממנה: "צבר הנסיבות בעניינינו הכולל, בין היתר, מגורים ברצף למעלה משלושה עשורים, דאגה וטיפול במשק, סילוק חובות ושמירת המשק כמו גם טיפול באם בערוב ימיה, מצדיקים לדידי שימוש בחריג הנזכר".
בפסק הדין הובהר שהאח הצעיר ואשתו הסתמכו לאורך השנים על זכייתם במשק, ולהמחשת הנקודה צוין שנכון למועד פטירת האם הוערך שווי המשק ב-234 שקל בלבד, כשהחובות שרבצו עליו עלו על ערכו עשרת מונים. אם בני הזוג היו יודעים שלבסוף המשק יינתן לגורם אחר, ברור שהם לא היו מטפלים בחובותיו ומטפחים אותו.
לסיום קבעה השופטת שאף במנותק מההסכם הפנים-משפחתי, האח התובע לא מתאים להתמנות כבן המוכן והמסוגל לקיים את המשק. זאת מאחר שעזב אותו לפני שנים רבות, לא גילה בו עניין, לא נשא בחובותיו ואף לא הוכח שיש לו ניסיון בחקלאות. הוא חויב לשלם לאחיו ולאשתו הוצאות בסך 20 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובע: עו"ד אורן אבלה
• ב"כ הנתבע 2 ("הנתבע"): עו"ד מירב גואטה-כהן
• ב"כ הנתבעת 3 ("אשת הנתבע"): עו"ד מישאל שרעבי
• ב"כ הנתבעת 4: עו"ד יצחק פרץ
• ב"כ הסוכנות היהודית: עו"ד יצחק אבידני
• עו"ד גילה בן שטרית עוסקת במקרקעין ונדל"ן
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
