כשחושבים "ניו יורק", ישר עולה בראש פסל החירות, האמפייר סטייט בילדינג, סלייס מפלצתי של פיצה מטפטפת גבינה. אבל תשאלו ניו יורקי אמיתי מה מייצג הכי טוב את העיר, והוא יענה לכם מיד: "Scaffolding". פיגומים. אותן סככות מעל המדרכות שמקשטות את חזיתות הבניינים כבר שנים כמו תוספת ספונטנית וכעורה למדי לארכיטקטורה העירונית.
לפי נתוני עיריית ניו יורק, אם היינו מחברים את כל הפיגומים בעיר, הם היו משתרעים ממנהטן ועד מונטריאול, או לאורכו של כל הגראנד קניון. החל מאתמול (רביעי) - יש גם מספרים שמוכיחים שהסככות הללו לא רק מכערות את העיר - הן גם עולות לה הרבה כסף.
מחקר עירוני חדש מגלה שעסקים בעיר מפסידים בין 4,000 ל-9,500 דולר מדי חודש, תודות לפיגומים. מעבר לכך שיש קושי ממשי להשכיר נכסים באזור עם הסככות הללו, סיבה מרכזית להפסדים היא ההופעה החיצונית של העסק - מי ירצה לשבת בביסטרו חביב אם הוא נראה כמו חדר מדרגות מתחת לאתר בנייה? אנשים פשוט לא רואים את החזית, חושבים שהעסק סגור, פוסחים ועוברים הלאה. וכך, גם הפיצה הכי טובה בשכונה, נשארת יתומה.
אבל זו לא רק בעיה של מראה חיצוני, אלא סוגיה חברתית: המסעדות והברים נפגעים הכי הרבה, ועסקים קטנים שהפכו חלק בלתי נפרד מהמרקם העירוני קורסים. אנשים מפסידים את מקומות העבודה שלהם, והשכונות מאבדות את האופי החי והתוסס שלהן. רבים מאשימים את הפיגומים בכך שרחובות העיר נראים פחות כמו אלה של מטרופוליטן שנחשב למרכז העולם, ויותר כמו תורים במחסן של איקאה. הסככות, שתוכננו להיות זמניות, הופכות לקבועות, ולפעמים נדמה שהעיר התרגלה לחיות בצל המתכת והעץ.
בעבר, כשהיה מדובר בפיגומים, התושבים ראו בהם סוג של מבוא לשינוי - הסימן שדברים עומדים להשתפר, להיבנות מחדש, לזרוח בגרסה מודרנית ומסוגננת. אבל עכשיו, הפיגומים הפכו לסמל שמעורר תחושות מעורבות של תסכול וקבלה: הם משקפים את ההיסטוריה הארוכה של רגולציה עירונית ואת האתגרים של עיר שלא עוצרת אף פעם - גם לא לבירוקרטיה.
יש יותר מ-8,500 סככות פיגומים ברחבי העיר, והן משמשות היום לא רק להגנה על הולכי רגל מפני נפילת חלקי בניינים, אלא גם ככלי תחמון חוקי. בעלי בניינים משתמשים בהן כדי להישאר בסטטוס של "שיפוץ" לנצח נצחים, וכך להתחמק מתקנות עירייה שמחייבות לשפץ את חזית הבניין (על אמת).
הפיגום הוותיק בעיר
הבעיה התחילה לפני יותר מ-40 שנה, בעקבות אסון קטלני שהתרחש ב-1979, כאשר חלקי בניין נופלים גבו את חייה של סטודנטית בת 17 מאוניברסיטת קולומביה. המקרה זעזע את העיר, והוביל לחקיקה נוקשה שחייבה בדיקות תקופתיות של חזיתות בניינים בני שש קומות ומעלה. על פי החוק, כל בדיקה כזו מחייבת הקמת פיגומים שיגנו על העוברים והשבים מפני נפילת חלקי בניין. במשך השנים, המערכת המורכבת הזו יצרה תעשייה שלמה של פיגומים וסככות - תעשייה שמגלגלת מיליארדי דולרים מדי שנה. הפיגומים הוקמו, תחילה כהגנה זמנית, אבל במקרים רבים הם נשארו כדי לחסוך כסף, עמדו ללא מטרה אמיתית, והפכו למטרד עירוני ממושך.
העירייה, שמאסה במצב, החלה להשיב מלחמה. ראש העיר אריק אדמס הכריז על מבצע "להוריד את הסככות" - קמפיין שאפתני שמטרתו להוריד כמה שיותר פיגומים מהרחובות. מתחילת השנה הורדו כמעט 300 קילומטרים של סככות. ולא סתם סככות, העירייה פשטה גם על הפיגומים העיקשים ביותר, כמו הסככה הוותיקה בעיר, שעמדה בהארלם יותר מ-21 שנה, והפכה לסוג של אטרקציה בפני עצמה.
העירייה אף הגדילה לעשות והשיקה מפה אינטראקטיבית שמראה איפה כל הפיגומים האלה נמצאים. את אלה שבכל זאת אין ברירה להותיר, העירייה מעודדת לעטר ביצירות אמנות מקומיות, כמו פרויקטים של הארגון ArtBridge, שמקשטים את הפיגומים האפוריים-ירוקים בציורי קיר וצילומים צבעוניים
עד שזה יקרה, כשאתם בניו יורק, כדאי להסתכל למעלה. לא כדי לראות את קו הרקיע המדהים - יותר כדי לא להיתקל בעוד פיגום שמסרב להיעלם מהנוף.
