מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת לוי-פיודיק, מקדמת צבי ברמת הגולן.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו והאזינו לתוכנית כסף חדש ב-ynet radio
בצילום: יואב (65), יעל (45).
הבית? יעל: "אנחנו גרים חלק מהזמן בעפולה, יש לנו שם דירת גג, וחלק מהזמן בקדמת צבי". יואב: "הנשמה שלי פה. בזמנו קניתי בית ב-33 אלף שקל וקיבלנו 60 דונם לעבד. אבל זה לא היה קל. לא היה לנו כסף אפילו לחשמל וסולר לחמם את הבית".
פער גילים? יעל: "אני בסבב ב' ויואב סבב ג' ואנחנו לא נשואים. יש לנו טענה שלהתחתן פעם שנייה זה כמו להחליף חדר בטיטאניק. מוסד הנישואים צילק את שנינו וטוב לנו ככה. יש חוזה שבלב וזה הרבה יותר חשוב. ליואב יש ארבעה ילדים, ארבעה נכדים ולי יש ילדה אחת במכינה אז אנחנו גרים לבד".
איך הכרתם? יעל: "אני במקור מעפולה ואני מנהלת את המשק החקלאי של המשפחה. זה התחיל מסבא רבא שלי במה שנקרא חקלאים עירוניים. שמונה משפחות חקלאיות בתוך עפולה העיר, שקיבלו אדמות כדי להתפרנס, ועם פרה אחת השקו את כל העמק. לאט-לאט עפולה החלה לסגור על האדמות, והמשק היה תקוע ופגע בהתפתחות של העיר, אז ביקשו מאיתנו לפנות. ב-1982 סבא שלי הבין לאן זה הולך והקים משק מרוחק יותר מהעיר, ועל השטחים שלנו בנו בניינים חדשים. אני עדיין עובדת במשק בחקלאות. קוטפים כותנה, זיתים, מספוא, עובדים את האדמה, כל מה שצריך. אני היום הדור הרביעי ומנהלת את המשק וגם מתעסקת ביזמות נדל"ן. ההורים שלי גם הקימו חברה לעבודות עפר, והייתי מעורבת בניהול עם אבא, וככה בעצם הכרתי את יואב. באתי כלקוחה ונשארתי כבת זוג. לקח לנו זמן להבין שהחיים קצרים מדי בשביל לפספס ובחרנו לחיות יחד ואנחנו מאוד שמחים על כך".
קדמת צבי? יואב: "זה מושב חקלאי שהוקם בזכות אריק שרון. נפל פה טייס והייתה פה אנדרטה לזכרו. היישוב בעצם הוקם בקלע למטה, ואריק העלה את ה-5-4 משפחות שהיו שם לבוא ולשמור על האנדרטה ובעצם הקים פה את היישוב. אני הגעתי מחולון מתוך ציונות אמיתית. עבדתי בחברה בפתח תקווה והחלטתי לעזוב ולעלות לגולן. חיפשתי פריפריה וכשהגעתי ב-1985 לא היה פה כלום. רציתי להיות חקלאי. כולם פה היו חבר'ה צעירים מאותגרים כלכלית. צדנו מה שבא ליד ואכלנו בשר ציד. הקמתי רפת והתחלנו גם לגדל ענבים ולמכור אותם ליקבי רמת הגולן, אבל לא היה לנו כסף לקנות יין אז התחלנו לייצר לבד, בשביל החבר'ה. בהתחלה יצא מזעזע ובפעם הראשונה הכל גלש והציף את המרתף. ואז הלכתי להתייעץ עם ויקטור שיינפלד, שעד היום הוא היינן של יקבי רמת הגולן, והוא בטובו עזר ובעיקר לימד אותנו שיין זה פאשן. זו יצירה, זו אמנות, זה לא מתכון מדויק. וככה מיין שהכנו לחבר'ה התפתח היקב שהקמתי - יקב בזלת".
בזלת? יואב: "זה עסק של נתינה, זה לא ביזנס. זה התחיל מיין לחבר'ה ולאט-לאט גדל. עד היום מה שמתחזק אותי ונותן לי את הדרייב זה האנשים והחברים. הסיבה שאני עושה את זה היא האינטראקציה עם האנשים, האירוח. אני תורם 20% מהיין שלי. זה המון בקבוקים והמון כסף. לי אסור לרדת למרכז המבקרים שהקמנו לפני שנה במרתף החביות של היקב כי אני מחלק יין חופשי. העובדים מנסים למתן אותי אבל כיף לי עם זה". יעל: "לב גדול זה דבר טוב. אנחנו מאמינים שאם אתה עושה טוב, משהו טוב יקרה". יואב: "המטרה שלי ליהנות מהחיים. לא מתעשרים מזה".
מרכז מבקרים? יעל: "לא היה פה כלום, ולפני חמש שנים אחד הבנים של יואב הודיע שהוא מתחתן ומחפש באזור המרכז גן לעשות את החתונה. חשבנו קצת ואמרנו - מה יותר טבעי מזה שיתחתנו פה ביקב. בתוך תשעה חודשים, בהרבה עבודה, הכשרנו פה שטח מהמם לאירועים, ואחרי פינינו את החביות מהמרתף ופתחנו מקום שכיף לנו לארח בו, לשתות יין ולאכול, ויש פה אווירה מדהימה".
מינוס? יואב: "אין מינוס. מצבנו הכלכלי טוב אבל כנראה שלא נהיה עשירים גדולים. השנה עשינו 170 אלף בקבוקים אבל קשה למצוא אותם בחנויות. מוכרים בעיקר פה. ברגע שאתה מגדיל כמות אתה לוקח ענבים, הופך אותם ליין שאתה מתחיל למכור אותו רק שלוש שנים אחרי. זו השקעה של עשרות מיליונים אז זה קשה, אבל תודה לאל אנחנו מסתדרים".
תוכניות? יואב: "אני מתחיל תהליך של כפר נופש ובית מלון של 180 חדרים כמה מאות מטרים מפה. זה פרויקט של 100 מיליון שקל, וברגע שיהיו כל האישורים נמצא את האדם הנכון שיודע ורוצה להשקיע ונעשה משהו ביחד. אני לא מתכוון לנהל את המלון. נביא מישהו שיודע מה לעשות. יש דרישה מטורפת לחדרים בגולן".
עבודה יחד? יואב: "זה קשוח". יעל: "זה מאוד אינטנסיבי. אחרי יום עבודה אתה חוזר הביתה והעבודה לא נגמרת. וזה מבחן גדול מאוד לזוגיות ואני חושבת שצריך בייס מאוד יציב. זה מלמד אותנו על גבולות, חלוקת נטל ושיתוף".
הבילוי שלכם? יעל: "מסעדות והצגות. יש לנו מינוי להבימה ואנחנו יורדים בעיקר לתל אביב לאכול טוב. אנחנו מפונקים אבל עובדים מאוד קשה בשביל זה".
חו"ל? יעל: "הונגריה. עשינו טיול יקבים, כמובן".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
