ביומו הראשון כשר האוצר אמר אביגדור ליברמן: "כלכלה זה גם הרבה פסיכולוגיה". קשה להתווכח על כך. הדבר נכון במיוחד בכל מה שקשור לציפיות מחירים. אלו כידוע מגשימות את עצמן במהירות הגבוהה ממהירות האור. עובדה זו, לדוגמה, עומדת בבסיס המנגנון המכאיב והמאיים של התפרצות אינפלציונית. למעשה, חלק עיקרי במדיניות של בנקים מרכזיים הוא יצירה ועיצוב של ציפיות.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
ייתכן שמתוך תבונה פוליטית ומידה מסוימת של יושרה פנימית, בחרו שלושת השרים להציג את תוכניות הדיור שלהם ככאלה שלא יורידו את המחירים, ובמקרה הטוב יביאו להתייצבות המחירים. אלא שאם השרים לא מטפלים בציפיות, הם עשויים לגלות כי היעילות של חלק מהצעדים שלהם תישחק. המס שהטיל כחלון על המשקיעים ב־2015 היה יעיל מכיוון שהוא לווה בהבטחה כללית להורדת מחירים. כחלון כרך את גורלו הפוליטי בירידת המחירים.
אך מעבר למגמת המחירים הכללית, השרים הציגו את צעדי המיסוי בצורה מהוססת. הם הזכירו את חילוקי הדעות ביניהם, ויצרו את התחושה שמרוב חילוקי דעות הם בסוף החליטו שלא להחליט והלכו על שיטת העתק הדבק של המס הכחלוני. הציפייה היא שזה יעשה את אותו האפקט, אך יש כאן סייג אחד שכדאי לשים אליו לב לפני שמסיקים שהעלאת מס על משקיעים תדיר באופן גורף את רגלי המשקיעים מהשוק. הסיבה היא שבשונה מכחלון שהציב יעד ברור של מלחמה במשקיעים, מלחמה שהגיעה לשיאה במס על דירה שלישית שלא צלח בסופו של דבר, כחלון הצליח לשבש לגמרי את שוק המשקיעים, יצר אי־ודאות, ולכן התכווץ מלאי המשקיעים בהרבה - פחות 26 אלף דירות במהלך התקופה.
הפסיכולוגיה היא רכיב עיקרי בהשפעתו של העלאת מס הרכישה. משקיעי הדירות בכל מקרה בונים על עליית ערך ארוכת טווח, ולא על תקבולי השכירות המניבים תשואה נמוכה. המהלך הנוכחי מעלה את המס בפחות מ־3%. בדרך כלל הדירות להשקעה הן בסכום של למעלה מ־1.23 מיליון שקל, ועל החלק העודף הם שילמו גם קודם 6%. מדובר, אם כן, בעלייה לא משמעותית למשקיע שבונה על עליית ערך של 30%-15% בשנים הקרובות ושממשלתו אמרה לו באופן ברור שהמחירים לא יירדו. אולי ייעצרו מעט. אם הוא סבור שהמחירים רק הולכים לטפס מעלה - החלטת ההשקעה שלו לא תשתנה בעקבות העלאת המס בכמה אחוזים, במיוחד כשמחיר הכסף נותר ברמה נמוכה ולא משתנה.
סביר להניח כי אחרי כניסת המס לתוקף תהיה ירידה מסוימת ברכישות המשקיעים, אך יש לזכור כי המשקיעים יודעים כבר חודשים שהמס עשוי לעלות, והקדימו את הרכישות שלהם. ויהיה קשה מאוד לבודד את השפעת המס על כלל סיגמנט המשקיעים.
דבר דומה התרחש לגבי עידוד בנייה על קרקעות פרטיות. השרים הציעו צעדים שכבר נעשו בעבר, ולא שידרו לבעלי הקרקעות כי הם שוקלים הפעלת תותחים כבדים בדמות היטלים על אי־בנייה (מס רכוש). ספק אם יהיה בעל קרקע אחד שמאמין כי המבצע - של 25% מס בלבד במקום 47% על התקופה שעד שנת 2000 - לא יחזור שוב, בעונה הבאה. גם כאן הציפיות משחקות תפקיד מרכזי במידת האפקטיביות של הפעילות המיסויית של הממשלה.
המבחן של צעדי הממשלה יהיה בתגובה המעשית שהם יעוררו בשוק. כרגע היא בחרה ללכת עם צעדים שאמורים להניע את המשקיעים לפעול ולנטוש את שוק הנדל"ן מבלי לנהל את הציפיות שלהם כדי שהם אכן יפעלו כך. זה ניסוי מעניין שלא בטוח שיש תיאוריה שתומכת בהצלחתו.
