בית המשפט המחוזי בלוד קבע לאחרונה שצעירה שילדה תינוקת הלוקה בתסמונת גנטית קשה תפוצה בכ-150 אלף שקל על ידי שירותי בריאות כללית והרופא שליווה את ההיריון. השופט גיא שני קבע כי לא נמסר לה מידע מספק על בדיקות שבאמצעותן ניתן היה לגלות את התסמונת.
בגיל 23 נכנס התובעת להיריון שלישי אחרי שתי הפלות יזומות. בדיקות העלו שהסיכון ללידת עובר עם תסמונת דאון הוא נמוך, אחד לכמה אלפים. התובעת לא ביצעה בדיקת מי שפיר וצ'יפ גנטי. בסופו של דבר היא ילדה את בתה, שלימים התגלתה כמי שלוקה בתסמונת גנטית מסוג DiGeorge syndrome.
בתביעה שהגישה כעבור שבע שנים היא טענה שלא הוסבר לה כראוי במהלך ההיריון על אפשרותה לבצע בדיקות מי שפיר וצ'יפ גנטי שתפקידן לאתר תסמונות כגון זו שבה לקתה בתה. לטענתה, ככל שהיה מתקיים עמה דיון נרחב לגבי הבדיקות היא הייתה מבצעת אותן. לאור זאת היא טענה שמגיע לה פיצוי בגין הולדה בעוולה, וכן עבור הפגיעה באוטונומיה שלה.
מנגד טענו הנתבעים –"כללית" והרופא הפרטי שליווה את ההיריון – כי האחרון הסביר לה בשבוע ה-12 להריונה על הבדיקות, אך היא בחרה שלא לבצען. לחיזוק עמדתם טענו שאפילו בהריון העוקב, כשהיא כבר מטפלת בבת נכה, הצעירה לא רצתה לבצע את הבדיקות על חשבונה ונדרשו המלצות חוזרות ונשנות על מנת לשכנע אותה. לבסוף היא ביצעה את הבדיקות במימון של משרד הבריאות וההריון הנוסף הסתיים בהצלחה עם בת בריאה.
השופט גיא שני ציין שהרופא אמנם נתן הסברים לצעירה על אודות הבדיקות וחשיבותן, אך ההסברים היו כלליים. לדבריו, היה על הרופא להעמיק בהסברים ולתת מידע בנוגע ליתרונות הבדיקות לצד העלויות הכרוכות בהן.
עו"ד ירון מויאלאבי נועהבנקודה זו טענה הצעירה שלפיה הנתבעים התרשלו בכך שלא תזכרו אותה במהלך ההיריון לגבי ביצוע הבדיקות, אלא שהשופט דחה את טענתה: "לצד חובתו של הרופא למסור מידע מהותי, להיות קשוב לרצונה של המטופלת, ולהשיב לשאלותיה, הרי שאין הוא נדרש לשמש 'שעון מעורר' לגבי בדיקות פרטיות שאין לגביהן התוויה רפואית, ובוודאי לא 'להפחיד אותה על ריק'".
הוא קבע שלמרות המידע החסר שנמסר לאם בנוגע לבדיקות, היא ממילא לא הייתה מבצעת אותן – כך שלא מתקיים קשר סיבתי בין התנהלות הנתבעים לתוצאה, לצורך הוכחת רשלנות מסוג הולדה בעוולה. השופט הגיע למסקנה זאת בין היתר לנוכח התנהלות הצעירה במהלך הריונה הנוסף, בו עדיין נמנעה מלעבור את הבדיקות מיוזמתה.
בפסק הדין נקבע שנסיבות המקרה – שכללו כאמור מידע חלקי בלבד שנמסר על אודות הבדיקות – מצדיקות לפסוק לצעירה פיצוי על פגיעה באוטונומיה. השופט ציין כי התרשם שהיא חוותה (ועודנה חווה) תחושות שליליות של צער, כעס ותסכול באופן המצדיק שלא להותירה בידיים ריקות.
לפיכך הוא קבע שעל הנתבעים לשלם לה פיצוי בסך 120 אלף שקל עבור הפגיעה באוטונומיה, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 28,080 שקל. האם חויבה לשלם 15 אלף שקל הוצאות למשרד הבריאות, שהתביעה הוגשה גם נגדו ולא התקבלה.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד עידו שטובר ועו"ד יוסי טולדנו
• ב"כ הנתבעים 2-1: עו"ד מירב ג'יניאו-הבר
• ב"כ הנתבע 3: עו"ד עידן רקובר
• עו"ד ירון מויאל עוסק ברשלנות רפואית
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
