בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע לאחרונה שהמדינה תשלם לאחים שירשו קרקע בתל אביב פיצויים והוצאות בסך כ-5.5 מיליון שקל. הסיבה: התרשלות בבחינת צו קיום צוואה מזויף, שגרמה לכך שהקרקע תירשם על שם גורם שלישי.
אביהם המנוח של שלושת התובעים היה רשום מאז שנות ה-60 כבעלים של הקרקע. בפברואר 1999, חצי שנה לפני מותו, הוא ערך צוואה שלפיה כל רכושו יוענק אחרי מותו לאשתו וילדיו. במרץ 2017 נפטרה אם שגם היא הורישה להם בצוואה את כל רכושה.

1 צפייה בגלריה
לשכת רישום מקרקעין (טאבו) משרד המשפטים
לשכת רישום מקרקעין (טאבו) משרד המשפטים
ארכיון
(צילום: דוברות משרד המשפטים)
סמוך לאחר מותו פעלה אחת הבנות לרשום את הקרקע על שמה ועל שם אחיה כציווי הוריה, אלא שהיא גילתה שהקרקע המדוברת רשומה מאז 2014 על שם צד שלישי מכוח צוואה. בהמשך הקרקע נמכרה פעמיים, בפעם השנייה תמורת 13.5 מיליון שקל.
בכך, למעשה הפסידו שלושת האחים את השטח נוכח "תקנת השוק", הקובעת כי רוכש שקנה קרקע בתום לב ובתמורה, רשאי לקבל אותה גם אם היא לא נקנתה מבעליה האמיתיים.
בתביעה שהגישו טענו היורשים שהמדינה התרשלה כשרשמה את הקרקע על שם הצד השלישי. כך למשל, ההתייחסות אל אביהם בצו קיום הצוואה שהוגש בלשון נקבה, והזדהותו כביכול באמצעות דרכון איראני - הגם שהיה יהודי תושב רמת השרון - היו צריכים לשיטתם לגרום למדינה לחשוד שהצוואה מזויפת.
המדינה טענה מנגד שלטאבו מוגשים מדי יום עשרות צווי ירושה וקיום צוואה, כך שאין זה הגיוני לדרוש ממנה להעמיק ולדקדק בבחינתם. היא הוסיפה שמלוא האחריות למחדל צריכה להיות מוטלת על כתפי היורשים, שהשתהו שנים רבות עם רישומם כבעלי הקרקע.
עו"ד יעקב לנגהעו"ד יעקב לנגהצילום: אירנה רובין
אבל הטענה שהעומס על רשם המקרקעין פוטר את המדינה מאחריות לא שכנעה את השופט נפתלי שילה. הוא כתב שבדיקה שטחית של הצו שהוגש הייתה צריכה להדליק לפחות שתי נורות אדומות בוהקות המעלות חשד שלא מדובר במסמך אותנטי: הראשונה, הזדהות האב באמצעות דרכון אירני. "אין זה סוד שאיראן היא מדינת אויב ולא סביר שתושב ישראלי המתגורר ברמת השרון יזדהה בצוואתו באמצעות דרכון איראני", כתב.
הנורה האדומה השנייה הייתה חוסר ההתאמה בין תאריך החותמת "מתאים למקור" שהוטבעה על הצו, לבין מועד הינתנו: "איתור שני פרטים מחשידים אלו אינו מסובך ולא דורש מאמץ מיוחד. מצופה מבוחן עסקאות סביר לשים לב לנתונים 'מוזרים' כאלו ולערוך בעקבותיהם בדיקה מעמיקה יותר".
בהתייחסו לטענה שלפיה ריבוי הצווים המוגשים מדי יום אינו מאפשר להעמיק בבחינתם ציין השופט שילה שמצופה מהמדינה שהבודקים מטעמה, שעברו קורסים והכשרה מקיפה, יפעילו שכל ישר ויבצעו בדיקה יותר מעמיקה כשמוגש להם צו המעלה סימנים מחשידים.
לצד זאת נקבע שנוכח המתנתם הארוכה של היורשים להירשם כבעלי הקרקע, במשך 18 שנה, יוטל עליהם אשם תורם בשיעור 40%. בנסיבות אלה נקבע שהמדינה תפצה אותם בכ-5.3 מיליון שקל (60% מערך הקרקע שהפסידו), וכן תשלם להם הוצאות משפט ו-150 אלף שקל שכר טרחת עו"ד.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ התובעים: עו"ד בנימין חורף • ב"כ הנתבעת: עו"ד שרון ואלה • עו"ד יעקב לנגה עוסק במקרקעין ונדל"ן • הכותב לא ייצג בתיק • בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין • ynet הוא שותף באתר פסקדין